ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

פוטנציאל גדול לרעיון חדש. אבל בסופו של יום רדוד, לא מגיע לשיאים. החלק המעניין ביותר העימות וחשיפת הסוד נקטע באיבו. באתי עם צפיות גבוהות ויצאתי מאוכזב. סרט לאוכלוסיה סטרייטית שלא רוצה לגעת בעולם הגייז באמת.

לא אהבתי את המשחק של אן. הדמות המפלצתית מגוחכת. לצערי קמתי באמצע הסרט ויצאתי. אבל אולי אם מסתכלים ברובד יותר עמוק ופסיכולוגי - זה שווה צפיה במסך הקטן.

הסרט מטפל בצורה מאוד עדינה ומרגשת בנושא המוות בגובה העניים ובפשטות עם הרבה הומור רך ומשחק נפלא ומרגש

לא יודע אם לקולנוע, אבל גורם לחשוב. תמצית הישראליות בשעתיים. גרוטסקי עד שגורם לבחילה/כאב שזו המציאות.

אקפטיבים מגניבים. אבל נראה שכבר היינו בסרט הזה. לא מחדש מדי. מומלץ רק למי שלא ראה את הראשון.

מזלזל בצופה. אין טיפת תחכום. לא האמנתי שעוד יוצרים סרטים ככ רדודים. עזבו רדודים, המשחק גרוע. אי אפשר להאמין ולי לשניה ממה שקורה. הבדיחות גרועות. חבל על כל שניה. אם חוכמת ההומנים עובדת, הסרט הזה היה צריך להיות ללא צופים

התאכזבתי מהסרט ראשון של האחים כהן עבורי. אומנם התפאורה מרשימה. המשחק של קלוני טוב. אבל אין תחכום בסרט ומרגיש שפספס אותי. תודה לאתר סרט על הכרטיסים חינם

צפוי. הוליוודי. ארוך מדי בקטעים הלא נכונים לדעתי (המו״מ עם הרוסים לקח 10 דק אבל המשפט בארה״ב לקח 40 דק מהסרט). הכל הלך לעו״ חלק מדי. הרוסים הסכימו בקלות. סרט לערוץ 8. לא יותר

מאכזב. אין פואנטה מוחלטת. לא לבזבז זמן אפילו לא בבית. בלי מסר אמיתי.

לא מחדש. חוזר על סרטים קודמים בחלל. מאט דיימון לא מצחיק בעיני. בדיחות ילדותיות. הסרט חביב כי הרקע הוא אדום של מאדים ולא לבן של הירח. אבל פרט לזה כבר ראינו עלילה דומה פלוס מינוס באינטרגלקטיק ובסרטי ירח קודמים. לצפיה בבית. וגם זה רק כדי להעביר את הזמן

חולני. לא שווה את הזמן. באתי עם צפיות גבוהות כשראיתי דירוג גבוה לסרט. אבל בעיני זה סרט בינוני ומטה. עם סוף חולני. עם מסר של נקמה.

השחקנים טובים, מצד שני הוליוודים מדי. לא אמינים בעיני. הנושא חשוב והסרט מעניין. אבל לא מרתק או סוחף.

לא נפלתי. סיפור happy end קלאסי. לא משהו שלא ראינו בעבר. אולי בנקודה מעל הממוצע בגלל שמנגיש מעט את החיים של משפחת חרשים בעולמנו. אבל לא מצחיק או מרגש במיוחד.

מייאש לראות סרט שלם שמתרחש בנסיעה במשאית כל הזמן. החול המדברי מעייף. ציפיתי לפואטנה שהגיעה בקושי בסוף. במשפט עם הכתוביות על מהו אושר. סרט מופרך. מעייף. מתיש. אפקטים טובים - אבל זה כנראה מורגש רק בקולנוע.

באתי עם הרבה צפיות. זר. איטלקי. אבל התאכזבתי- כי כבר עשו סרטים שאותה סצינה מסופרת מכמה נקודות מבט. לא היה מקורי. כי הסרט איטי. המשפט בסוף שמסביר מהו הון אנושי מעלה נקודה בדירוג הכללי. אבל בעיני זה סרט ממוצע ותו לא

אני לא זוכר שאי פעם בכיתי בסרט. תמיד יש פעם ראשונה. בכי לא מכאב או אפטיה. בכי מאשמה. חלקכם אולי ירימו גבה למה אני טורח לרשום על זה. מייסר לראות סבא ששואל לפעמים אותה שאלה פעמיים. מייסר בכמה קלות אני יכול לעלות לטורים גבוהים עם ההורים. כמה יכול להיות חסר סבלנות. הסרט הזה הוא סטירת לחי לכל מי ששוכח. לא בגלל אליצהיימר. אלא שוכח כמה הוא אוהב את המשפחה. סביר שעד מחר כבר אשכח הכל (כמה קלשאתי) ובכל זאת, אם רק לשניה נזכרתי (!) כמה אני אוהב את ההורים שלי ואת הסבא והסבתא שלי. זה היה שווה את הכל.

באתי לסרט עם צפיות מאוד נמוכות. הטריילר נראה קצת אינפנטילי. הסופו של דבר היה לי מאוד כיף. זה כנראה לא סוג הסרטים שאני אוהב והייתי הולך לראות בקולנוע אם לא הייתי זוכה. אבל הסרט מספק צילומים מרהיבים. מוזיקה כיפית. סצינות מהירות. כמובן שסמואל ג׳קסון תמיד עילוי. בכל אופן הרגיש לי שזה סרט מושפע טרינטינו בשלבים מסוימים. מותח וקצבי. סצינות דם ומכות מוגזמות עם מוזיקה ופיצוצים גרוטסקיים. בסיכמו של דבר- לצפיה בדי וי די. לערב מהנה פלוס עם חברים.

סרט מותח. ארוך אבל לא מורגש. הצופה כל הזמן מחפש תשובה שמתחלפת. בן אפלק מצוין והכוכבת הראשית בכלל אלופה. ממש משכנעת. טובה. הסוף קצת מפתיע וגורם לצופה לחשוב אם כך זה גם במציאות עם זוגות מיוחדים.