פסטיבל חיפה ה-40: ההמלצות והאזהרות של רון פוגל

המלצות

אני עדיין כאן - סרטו החדש של וולטר סאלס ("תחנה מרכזית ברזיל") על תקופת הדיקטטורה בברזיל של שנות השבעים של המאה הקודמת הולם בצופה ללא רחמים וגורם לו למחשבות נוגות על מה קורה כשזרועות השלטון יש כוח בלתי מוגבל. משחק אדיר של פרננדה טורס, המועמדת לגלובוס הזהב, כאשתו של פעיל פוליטי שיום אחד נלקח מביתו ונעלם. מבוסס על סיפור אמיתי, לא להחמיץ.

5 בספטמבר - סרט המגולל את הסיקור של רשת ABC את טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972. ישבתי בנשימה עצורה, גם קצת בכיתי. סרט שמזכיר את הדרמות הטובות של ארון סורקין וגם אם הוא מעט מאבד קצב לקראת סופו הוא עדיין שווה צפייה.

דרכים מצטלבות – סרטו של הבמאי הגאורגי לבאן אקין הוא אחד הסרטים שהכי אהבתי בפסטיבל הקולנוע האחרון בברלין שבו שפטתי במסגרת הפנורמה. מסע חיפוש מתיש בסצנת הטרנס של איסטנבול. סרט מלא בריחות וצבעים שכובש את הצופה.

הברוטליסט - סרט השנה שלי, זוכה פרס הבימוי בפסטיבל ונציה האחרון. בריידי קורבט מביים כאחוז דיבוק אפוס מונומנטלי באורך שלוש וחצי שעות על ארכיטקט יהודי ניצול שואה שמנסה להצליח באמריקה. אני מהמר שאדריאן ברודי יזכה באוסקר השני שלו על התפקיד הראשי ולצדו גאי פירס הנהדר בתפקיד עוצר נשימה.

Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס - ביוגרפיה מוזיקלית של כוכב הפופ המגולם על ידי קוף. כן, קוף וזה אפילו עובד. אני בין הבודדים שאהב את "האמן הגדול מכלום" של מייקל גרייסי שמביים שוב בתנופה ובחן רב. חומד של סרט!

המופע האחרון – תפקיד הקאמבק הגדול של פמלה אנדרסון בתור רקדנית במופע בלאס וגאס שמגלה שהקריירה שלה עומדת להסתיים ואינה יודעת את נפשה. אנדרסון מבצעת את תפקיד חייה ונדמה שנולדה אליו, בסרט שהוא הפתעת השנה מבחינתי בבימויה המצוין של ג'יה קופולה. ג'יימי לי קרטיס בתפקיד אדיר, כולל סצנת ריקוד בלתי נשכחת על שולחן ואפילו דייב בטיסטה מפתיע לטובה.

זכרונות של חילזון - איזה סרט מקסים! סטופ-מושן על ילדה שמתבגרת וחיה לבדה עם אוסף השבלולים שלה,עד שהיא פוגשת נפש תאומה. הבמאי אדם אליוט ("מרי ומקס") מוכיח שוב את יכולתו המופלאה לספר סיפור הומני ומרגש. כולם אוהבים את טאודה – הבמאי נביל עיוש, אולי היוצר הבולט ביותר בקולנוע המרוקאי של ימינו, משתף שוב פעולה עם אשתו מרים טוזאני שכתבה את התסריט לצדו לאחר הצלחת "הכפתן הכחול", בסרט מרתק על זמרת-רקדנית שמנסה לשרוד בעולם פטריארכלי.

זרע התאנה הקדושה – סרט הפתיחה של הפסטיבל שביים הבמאי האיראני מוחמד רסולוף. הבמאי, למוד התגוששויות עם הממשל בטהרן, הצליח לברוח מאיראן אחרי שהוצא נגדו צו מאסר לשמונה שנים בשל יצירת סרטים "חתרניים" כנגד המשטר. זהו סרט מדהים בעוצמתו על שופט חוקר באיראן ומשפחתו שעל רקע הפגנות כנגד המשטר האיראני מנסה למצוא אקדח שכביכול נאבד לו בביתו ועלול לעלות לו בעבודתו. רסולוף מצליח להעביר לצופה את תחושת המחנק והפחד שבה חיים האזרחים במדינת האייטולות. הסרט ממש מזכיר סרטים שהיו נעשים על הגוש הסובייטי בזמן המלחמה הקרה, סרטים שבהם כל אחד מלשין על חברו וחושש להביע את דעתו בקול רם. על כל 168 דקותיו, הסרט הולם בצופה והוא לא פחות אפקטיבי מסרטו הקודם והנהדר של הבמאי - ״אין רשע בעולם״.

עד שייצא עשן לבן - הסרט המכובד של השנה. אדוארד ברגר מביים את רייף פיינס הנפלא בסרט על אלו שבוחרים את האפיפיור החדש לאחר מותו של הקודם. איזבלה רוסליני בתפקיד קטן ומפתיע וסטנלי טוצ'י יעיל כהרגלו.

סחורה יקרה מכל - סרטו של מישל הזנוויציוס (זוכה האוסקר על "הארטיסט״), שצפוי להגיע לפסטיבל חיפה, הוא סרט אנימציה על השואה שמביא את סיפורה של תינוקת שנזרקת מרכבת שעושה דרכה למחנה ריכוז ומה שקורה לה ולאביה שמגיע למחנה. הסרט, שעל פניו הוא די פשטני והאנימציה שלו גמלונית משהו, אינו משתמש במילה יהודי לכל אורכו והוא מעין אגדת עם עצובה שהולכת והופכת קשה יותר ויותר. בשל פשטותו של הסרט והנגישות שלו (אין כאן מבט מתוחכם בנוסח ״אזור העניין״, כאן רואים הכל) הוא יכול להפוך לקלאסיקה מיידית.

לקרוא את לוליטה בטהרן - עיבוד של ערן ריקליס לספר המפורסם של הסופרת האיראנית אזאר נפיסי. הקאסט המרשים כולל בין היתר את השחקנית זאר אמיר אברהימי (״טאטאמי״, ״עכביש קדוש״ ) ואת השחקנית הנהדרת גולשיפטנה פארהני (״טיילר רייק: חילוץ״). סרט מעניין ומחיאות הכפיים בסיום ההקרנה בפסטיבל טאלין היו ממושכות.

מופע טוטאל - סרט בבימויו וכיכובו של רועי אסף, אחד היוצרים והשחקנים המוכשרים בישראל. צריך לראות כדי להאמין את עבודת הצילום יוצאת הדופן של סער מזרחי. הסרט העוסק במורה בעירייה אי שם בדרום, מתכתב עם יצירותיו של פליני ,עם הסרט "קברט" ועם מופע תיאטרלי שהעלה אסף והוא אחד המניפסטים הפוליטיים האמיצים שצפיתי בהם בקולנוע הישראלי מזה זמן רב.

חליסה – סרט חברתי קטן וצנוע בבימויה של סופי ארטוס על אחות בטיפת חלב המטפלת בילדים ובעצמה כמהה לילד. נועה קולר ("קופה ראשית") בתפקיד הראשי קיבלה מועמדות סופר ראויה לפרס השחקנית הראשית בטקס אופיר ודנה ברקוביץ שהועמדה לפרס שחקנית המשנה עושה תפקיד עוצמתי ומצמרר.

פינק ליידי – סרטו של ניר ברגמן ("כנפיים שבורות") המבוסס על סיפורם של חרדים שונים כפי שעיבדה התסריטאית מינדי ארליך. הסרט עוסק באישה דתייה (נור פיבק הנהדרת) שמגלה שבעלה גיי. בצפייה שנייה הצלחתי ליהנות יותר מהסרט. ברגמן בדרך כלל מביים באופן חופשי הרבה יותר ואני מאוד אוהב את הקטעים בסרטיו שבהם הוא מתפרע, דבר שבסרט הנוכחי לא קיים, אבל למרות זאת ובעיקר בגלל הסיפור המרתק הסרט עובד.

אזהרות

השמפניה של גברת קליקו - סיפורה של האישה שהעלתה את קרנה של השמפניה. החמצה כואבת בסרט שבמקום לספר סיפור מדהים נדמה כעצור ומנוכר. אפילו היילי בנט בתור האלמנה קליקו לא מצילה את הסרט.

כאב אמיתי - אני בין הבודדים שממש לא מתלהב מסרטו החדש של ג'סי אייזנברג על טיול שורשים לפולין. רורי קאלקין ("יורשים") עוד וקטוף את האוסקר לשחקן משנה והוא כנראה הדבר היחיד הטוב בסרט הדי משמים הזה.

נדל"ן - לא התחברתי לדרמה המינימליסטית של ענת מלץ הזו על זוג המחפש דירה בחיפה. אוסף של אפיזודות שלא מתחברות לעלילה שלמה.

לימונוב: הבלדה - סרטו של הבמאי הרוסי הנודע קיריל סרברניקוב ("אשתו של צ'ייקובסקי") על סיפור חייו הלא-ייאמן של אדוארד לימונוב - אדם מרדן ומהפכן בגילומו של בן ווישו. זה סרט מעניין אך אני לא התחברתי אליו. הוא נדמה לי קצת קלישאתי וגם מתיימר יותר על המידה.

לכל הכתבות מפסטיבל חיפה>> לחצו כאן