הפרוטוקול של גלעד: ביקורת סרט

"אני זכיתי בחיים מיוחדים. מלאי אתגרים ומהמורות. אני זכיתי לחיות בעולם קצת משוגע. באיזה מקום בלתי נתפס קצת. אני רוצה שאם יש לכם הזדמנות, תחיו. חיים רק פעם אחת" אמר הנער גלעד קאהן בסרט "הפרוטוקול של גלעד", מספר ימים לפני מותו מסרטן. המשפטים האלה צמררו אותי. אומרים שילדים שחלו בסרטן מגלים בגרות ותעצומות נפש של אנשים שחוו חיים מלאים ושלמים. אך עדין התחושה הלא נתפסת שנער כה צעיר אמר אותם היא פלא.

הקלישאה הידועה – 'הברק לא מכה פעמיים באותו מקום', פסחה על משפחת קאהן. הם איבדו לפני מספר שנים את בנם הצעיר, יהונתן ולפני כשנה וחצי את בנם האמצעי, גלעד. החיים מתגלים לעתים כאכזריים מאוד ולא ברורה לנו הסיבה לכך. התמודדות עם שכול, במיוחד שכול של ילד, על אחת כמה וכמה ילד שני שנפטר, היא קשה, עצובה ולא פשוטה. הכאב הטרי של ההורים, דנאל ורונית, הוליד סרט מרגש שמכיל ראיונות עם משפחתו של גלעד, חבריו, מטפליו ותצלומים וסרטונים של גלעד. הסרט אינו קל לצפייה וחושף את הצופים בו למראות לא פשוטים שאף מטלטלים את הנפש. למרות שלכאורה זה נראה כסרט זיכרון, מטרת הסרט היא להנגיש את ההתמודדות עם המחלה למשפחות בהן יש ילדים חולים, או מבוגרים חולים ולתאר את דרכי ההתמודדות עם המחלה, עם ההחלמה ואו חלילה עם קבלת הסוף.

[*]

"הפרוטוקול של גלעד" הוא קולאז' רגשי שלוקח אותנו למשך שעה למסע בנפתולי הדרך של גלעד ומשפחתו בהתמודדותם עם הסרטן. אנו מתוודעים לנער היפה והמוכשר, גלעד קאהן, שברגע אחד, אחרי טיול בר מצווה התהפכו חייו מהקצה אל הקצה. גלעד, שהיה שחקן כדורגל מוכשר, גילה כי הוא חולה סרטן עצמות ובמחי יד נמחקה הקריירה עליה חלם. ידיעה כזו יכולה להחריב חיים של נער, שחלם ונשם כדורגל, אך לא את גלעד. זאת הייתה מהלומה קשה מאוד לעיכול, אך הוא הבין כי החיים גדולים מכדורגל והוא יוכל לעשות דברים רבים אחרים. הוא אימץ את כל האנרגיות בגופו על מנת להילחם ולחיות. בשלב מסוים הוא נרפא אך המחלה חזרה ובסופו של דבר הכריעה אותו והוא עוד לא בן שש עשרה במותו. זהו סרט שנוצר בדיעבד ולכן קשה לזקק את כל הסרטונים והתצלומים ולהפכם לסרט. הבמאית דבורית שרגל הצליחה ברגישות ליצור צוהר לתוך עולמם של משפחת קאהן. היא פתחה את הסרט במשחק כדורגל לזכרו של גלעד וממנו שאבה אותנו לרגע המכונן בו השתנו חייה של המשפחה. הסרט בנוי מקטעים שכל אחד מהם מכיל אזכור מהספר "המוות חשוב לחיים" מאת ד"ר אליזבת קובלר-רוס. כל מקטע הוא שלב שעבר על גלעד מאז הגילוי – הכאבים מהטיפולים, קושי ההתמודדות הרגשית עם המצב, קושי ההתמודדות החברתית וכו'. הדבר היחיד שהפריע היה שילוב קטעי הנערים ונערות שעברו סרטן בעברם. קטעים אלה היו מיותרים שכן הסיטו את המבט מהנושא העיקרי שהוא גלעד.

הסרט טומן בחובו מסרים חשובים וביקורת סמויה על שני נושאים. הראשון, צורת ההתמודדות של בני נוער עם חבריהם חולי הסרטן. בני נוער אינם ערוכים להתמודד עם חבר שנלחם על חייו ובחלק מהמקרים נפטר למרות מלחמתו הקשה. השני, הסרט מתאר את ערכו של קנאביס רפואי וחשיבותה של רפואה משלימה. בתקופה בה שמן קנאביס אינו חלק מסל התרופות הרפואי. חשוב להבין עד כמה הוא שירת את גלעד בתקופת הכאבים הנוראים שחווה ולפעול להכללתו ולהנגשתו לכלל הסובלים.

בסופו של דבר, למרות העצב הרב שמתלווה לצפייה, הסיום נוטע שביב של תקווה. אמו של גלעד מספרת כי לפני הטיפולים שאבו מגלעד זרע. ואולי בעתיד הלא נודע, ידפוק על דלתה ילד ממנו: "גלעד הספציפי, המיוחד הזה לא יהיה יותר...אי אפשר לשחזר אותו", היא אומרת. "אבל כן יש באיזה מקום אפל בירכתי מוחי, שהוא לא מוסרי בעליל בעיניי, שחושב על זה ומייחל לזה".

הסרט "הפרוטוקול של גלעד" יוקרן ב-2.10 בשעה 18:30 בסינמטק חיפה. לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם הבמאית דבורית שרגל ועם ההורים רונית ודנאל קאהן.