חדשות קולנוע וסרטים

פסטיבל סרטי סטודנטים 2020: סקירות סרטי התחרות הבינ"ל - חלק ב'

מאת:
פסטיבל סרטי סטודנטים 2020: סקירות סרטי התחרות הבינל - חלק ב'
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
פסטיבל סרטי הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב מתקיים במהלך השבוע (21-26.9) לראשונה במתכונת אונליין. כתבי ומבקרי האתר צפו ומסקרים את הסרטים הקצרים בתחרות הבינלאומית של הפסטיבל. ניתן לצפות בכל הסרטים בעלות של 49 ש"ח בלבד
הר ג'ייזיקבל (שוויץ)

ולנטין יוצאת לטיול רגלי ביער יפהפה ושקט. היא נהנית מהמקומות הסודיים ומהטבע שנגלה לנגד עיניה. במהלך הטיול היא מגלה נערה נוספת שלוכדת את תשומת ליבה, מארי. השתיים מתיידדות ומחליטות לצאת יחד למסע לג'איסקיבל, רכס הרים של חבל הבאסקים. המסע ארוך ומייגע אך ולנטין אינה מתייאשת ובמהלכו השתיים מפתחות קשר חברי ומגלות את מיניותן.

הסרט צולם בשבדיה בנוף הררי פסטורלי ויפהפה וג'סטין פברה שמגלמת את התפקיד הראשי כתבה את התסריט וביימה. ההתחלה איטית ומייגעת, אך ההמשך מעניין - אם כי הקו העלילתי מעט תלוש ולא מספיק ממוקד. הסרט מכיל מעט מאוד מלל ובעיקר מתבסס על צילום טבע והבעות פניהן של השחקניות. בשל כך ישנו פספוס מסוים שמותיר את הדמות הראשית לא ברורה. מצד שני זה תורם לסקרנות אודותיה. המצלמה מיטלטלת ואינה ממוקדת ומורידה מערך היצירה הכוללת, וחבל. (מיכל ליבר-רונן)

Armed lullaby (גרמניה)

סרט האנימציה של יאנה אוגרקליזדה עוסק בנושא נישתי ביותר: הרדיפה של המשטר הגיאורגי נגד אנשי הלאום הסוקומי. אני מוכרח להודות שעד שצפיתי בסרט זה מעולם לא שמעתי על הסוגיה הזו, וגם אחרי הצפייה לא נהייתי מומחה לעניין. בגלל שהסרט אינו עוקב אחרי עלילה ברורה וכן עוסק באירועים שאינם מוכרים לרוב הצופים, הצפייה עלולה להעלות המון תמיהה ואף תסכול. יחד עם זאת, סגנון האנימציה הייחודי של הסרט – שימוש בגזרי נייר שנעים בגסות על פני המסך – מביא לחוויה מעניינת מבחינה ויזואלית ואף מרגשת. במיוחד נהניתי מהסוף בו משתלבת האנימציה עם קטעים תיעוד אמיתיים (באופן שמזכיר את סיום הסרט "ואלס עם באשיר"). (מתי לנג)



The edge of town (פולין)

סרט הסטודנטים של דריה קספרק מציג שילוב של דימויים מטרידים ושגרתיים (ילד מתנהג כמו כלב לעיני אמו המבועתת וכד') על רקע עיירה פולנית מנומנמת. דימויים אלה מתחברים זה לזה בצילומים רציפים וארוכים, ובצירוף עם מוזיקה אלקטרונית מטרידה שנשמעת כמעט לאורך כל הסרט. התוצאה אפלה ומאתגרת.

זהו סרט מעניין ביותר שמציג חזון ופוטנציאל רב, אך נדמה כי סובל מיומרה קולנועית בוסרית. הבמאית משתמשת בשוטים רציפים, תנועות מצלמה חסרות הסבר ועדשות ארוכות. אמצעים אלה אינם שגרתיים וכאשר הם פועלים ביחד הם הופכים את הצפייה למתישה, אך אין לתת לפגם קטן זה להסיט את תשומת הלב מהעניין הרב שהסרט יוצר. (מתי לנג)

אדם (סינגפור)

עלילת הסרט של שוקי לין מתמקדת בילד בשם אדם, המותש מהיחס העוין של הוריו כלפיו, ומחפש הסדר חלופי בתקווה לעתיד ורוד יותר. הצופים עוקבים אחרי הילד המוזנח, שמנסה לגשר על הפער העצום המפריד בינו לבין משאלת ליבו: להשיג תחושת שייכות אמיתית. הוא מוצא את עצמו נבגד על ידי מרבית מהדמויות הבוגרות בחייו, הוא לא יכול להרשות לעצמו לסמוך עליהן או להפגין בפניהן רגשות מבלי להיפגע – מה שמותיר אותו מתוסכל וחסר אונים. הסרט מצליח לגעת בעדינות רבה בבעיה חברתית מורכבת בסינגפור, דרך מבט עוצמתי וממוקד על אדם אחד, קטן ושקט. במהלך הסרט, יש להניח כי הצופים ישקעו בהרהורים על החשיבות שיש לבית בחיי כל יציר אנוש, ובמיוחד בתקופת הילדות. הליהוק של השחקן המגלם את אדם, איידן ליאו, התבצע במשך כמה שבועות של שוטטות ברחוב. (נמרוד שובל)

המאזין (ישראל)

בעת שחייל מיחידת מודיעין בצה"ל מתבקש להאזין לשיחות של האויב במסגרת תפקידו, הוא עד לשיחות אינטימיות של זוג הומוסקסואלי פלסטיני המשתדל לנהל מערכת יחסים חשאית. הדבר מוביל אותו להתעמת עם זהותו המינית. כמו כן, החייל מתמודד עם קושי לדווח לממונים עליו על השיחות, מכיוון שדיווח מסוג זה עלול לחבל בקשר הזוגי אליו הוא עד.

עורך האתר אלעד שלו ראיין השנה למדור הדור החדש את הבמאי עומר שטרנברג כשסרטו הוצג בפסטיבל ברלין. על פי שטרנברג, היצירה עוסקת בנקודה שבה הזהות המינית והזהות הלאומית מתנגשות זו בזו. הסרט משאיר את הצופים עם תחושה קודרת לגבי האופן הפולשני בו חברה שמרנית עלולה להשפיע על החלטות האינדיבידואל. (נמרוד שובל)



זרה (דרום קוריאה)

הסרט מספר את סיפורם של מהגרים בלתי חוקיים וחייהם מתחת לרדאר בקוריאה. הבימאי יון לה-גוון סיפר כי קרא בעיתון על מהגרת לא חוקית שנהרגה בתאונת עבודה בקוריאה ורצה לעשות סרט על אותם עובדי דחק שקופים. בפחות מרבע שעה מצליח הסרט לרגש את הצופה, לטלטל אותו ולהציג בפניו מציאות אכזרית ולא פשוטה. הסרט נבחר ובצדק רב לתחרות סרטי הסטודנטים -הסינפונדסיון-בפסטיבל קאן ב-2019. חשוב ומטלטל. (רון פוגל)

בית קברות לפילים (קרואטיה)

סרטו של פיליפ מויזש עוקב אחר משפחה עם שני אחים. אח אחד מצליח עם עבודה מכובדת, ואח נוסף הרובץ בבית אמו עם בת זוגו, וחי על כספו של האח המצליח. האם קשישה-חולה ולא מתפקדת לבדה. הסרט מראה באותנטיות את המצב המודרני והעצוב בו אנו חיים, כאשר ההורים הופכים להיות נטל על ילדיהם. שני האחים מרוכזים בצרכיהם האישיים ולמעשה רק רוצים להיפטר מאחריותם כלפי אמם. האח המצליח לוקח את אמו לבית אבות או למעשה "לבית הקברות לפילים" ומשאיר אותה שם להמשך חייה הקצרים. (אורטל אדיב)

גאזל (ארה"ב)

הסרט מציג ברגישות וישירות את חייה של פליטה אפגנית בת 13 במחנה פליטים. גאזל צריכה להתמודד לא רק עם המחסור הנוראי באוכל, מים וסניטריה בסיסית, אלא גם עם כל מה שמתלווה לילדה בת 13 שהופכת לאישה. היא צריכה לדאוג למשפחתה במחנה הפליטים וגם למצבה האישי ולכאבים שהיא מתחילה לחוות עם קבלת המחזור. יחד עם המצב הנוראי והקשיים בהם היא נתקלת, אנו מצליחים לצפות גם בזקיק של צחוק ושמחה בעיניה כשהיא מצליחה ליהנות מהדברים הקטנים בעולם. (אורטל אדיב)
RIO (רוסיה)

פולינה, פקידת קבלה בבית מלון שומם ואפלולי, מעבירה את הזמן כשהיא משתעשעת, רוקדת, ומשחקת עם חברתה לעבודה נדיה – החדרנית. כשאורח צעיר מגיע למלון ומבקש חדר ספציפי, היא תוהה מדוע הוא נשאר מעבר ללילה אחד, משך זמן שאף אחד מהאורחים לא נוהג להישאר במלון שנמצא סמוך לגבול. בעלילה שמותירה המון ספקות, אולי מחלומה של פולינה המשועממת אולי ממה שקרה שם באמת, הלילה של האורח הצעיר ושל פולינה מתערבב באופן משונה. הצילום יפה, המנגינה סוחפת ועל אף העלילה הלא ברורה הצליחה היוצרת ז׳ניה קזאנקינה ליצור עניין וחשק לעוד. (בן קבסה)



עור פיל (צרפת)

ג'רום ואחיו הקטן רפאל מעבירים את יומם ברחוב, בגניבות ובמכירת מוצרים בהם סחרו כדי לשרוד. כשרפאל הקטן מאוכזב מהתנהלות אחיו הגדול מולו, וכשבדרכו נקלעים שני גורי חתולים, הוא בוחר להיות עצמאי ולעמוד על רצונותיו, גם אם זה עולה לו במחיר הקשר עם אחיו. העלילה הפשוטה בסרטה של ניילה גיגה מרגשת ועשויה היטב, ומספקת לצופה מבט קצר אך עמוק לחייהם המורכבים של מוכרי הרחוב, שעל אף הקשיים והפשעים, בוחרים בסוף בחמלה ובאנושיות. (בן קבסה)

רוני (ישראל)

רוני (מילי עשת) היא סטודנטית המשמשת עקרת בית נאמנה לבן זוגה החייל הקרבי שמגיע הביתה אחת לתקופה. האינטראקציה בין השניים היא מעוטת דיבורים ולרוב מינית. במסגרת תפקידה כרכזת חומרי לימוד עבור חיילי מילואים, רוני מקבלת למייל סרטון שמשפיע עליה רבות, של תושבת רצועת עזה ורחפן של צה"ל "מציץ" בחלון האמבטיה שלה. המוטיב של מציצנות וחדירה לפרטיות הינו מוטיב מרכזי בסרט. בתחילתו רוני מקליטה את עצמה עבור בן זוגה ובהמשך הצופה הוא המציץ העיקרי על חיי המין של השניים.

הסרט באורך 20 דקות מכיל יותר סצינות מין ועירום מסרט טיפוסי באורך מלא, חלקן של בני הזוג ביחד וחלקן של כל אחד מהם נהנה הרבה יותר מחברת עצמו, על מנת להדגיש את הקרע המעמיק ביחסים בין השניים. למרות שהאמירה של הסרט מועברת בצורה ברורה, שפת הדימויים שלו לוקה בחסר. הטריגר המרכזי של הגיבורה להטלת ספק בזוגיות שלה מרגיש מאולץ ולא אמין. גם הניסיון להעביר הקבלה בין התנהגות במיטה לפעילות במסגרת שירות צבאי גורם להרמת גבה. (יבגני גרינברג)

לחלק הראשון של כתבת הסקירה - לחצו כאן
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

   
חיפוש בארכיון 2020
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
2020
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט