לקום לפני שבעה עשורים בבוקר: ביל מארי חוגג 70

מקום 5: ממלכת אור הירח (2012)

אחד משיתופי הפעולה הרבים של מארי עם הבמאי-תסריטאי ווס אנדרסון, הוא גם אחד הטובים שבהם. האסתטיקה האנדרסונית בולטת בכל פריים ובכל רגע בסרט, שכולל את הציניות שכל כך מזוהה עם הבמאי המהולל. מארי מגלם בסרט את אביה של סוזי בת ה-12, שנמלטת עם נער בן גילה ממחנה צופים אליו נשלחה. כמובן שהדבר מוביל לשלל מהלכים קולנועיים בהם מארי מככב, כי בכל זאת – יש לו קסם שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים.

מקום 4: לקום אתמול בבוקר (1993)

הקומדיה האהובה של הרולד ראמיס אמנם יצאה בשנת 1993, אבל הפכה בתוך זמן קצר לסרט חובה ולקאלט של ממש שיצר תת ז'אנר משל עצמו. מארי מגלם בסרט שדרן טלוויזיה בשם פיל שנשלח יחד עם המפיקה שלו (אנדי מקדואל) לסקר את אירועי יום המרמיטה (שמו המקורי של הסרט), אז הוא מגלה שהוא מתעורר באותו היום בכל פעם בחדש, כך שהוא בעצם נלכד בלולאת זמן. הכימיה בין מקדואל למארי כובשת את המסך, כשהגישה הצינית והאדישה של מארי יושבת בדיוק על דמותו של פיל. הרגעים הרומנטיים, קיטשיים ככל שיהיו, עושים את העבודה, ויחד עם התסריט המוצלח יוצרים סרט שעושה חם בלב.

מקום 3: משפחת טננבאום (2001)

עוד אחד משיתופי הפעולה של מארי עם אנדרסון, כשהפעם מדובר בדרמה-קומית שחורה העוסקת במשפחה של גאונים. שורה של כוכבים משתתפים בסרט חוץ ממארי, מגווינת' פאלטרו ובן סטילר ועד אואן ווילסון, אנג'ליקה יוסטון וג'ין הקמן. זוהי הוכחה נוספת לכך שמארי יודע לבחור את התפקידים שלו, שכן החן שלו מאוד בולט בכל רגע בו הוא מופיע על המסך. הוא עוקצני במידה הנכונה, מלטף כשצריך ויודע לספק בצורה הטובה ביותר את ההומור האנדרסוני. לא רק שזהו הסרט הטוב ביותר של אנדרסון (יסלחו לי חובבי "מלון גרנד בודפשט"), אלא גם אחת מהתצוגות הטובות ביותר של מארי.

מקום 2: מכסחי השדים (1984)

אחת הקומדיות המצליחות בכל הזמנים, בה מארי משתתף לצדו של הרולד ראמיס, שביים אותו ב"לקום אתמול בבוקר". השניים, יחד עם דן אקרויד, מגלמים שלושה מדענים שמקימים חברה לגירוש שדים ורוחות רפאים. הרעיון הפנטזיונרי הזה מבוצע לעילא על ידי הבמאי איוון רייטמן, שמוציא את המיטב מכל משתתפי הסרט. גם היום, 36 שנים מאז יצא, נחשב הסרט לקומדיה שמשלבת בצורה חד-פעמית אקשן עם הומור חכם, כזו שכיף לצפות בה פעם אחר פעם אחר פעם, ולהרגיש כאילו היא הדבר הכי מרענן בעולם.

מקום 1: אבודים בטוקיו (2003)

באחד מתפקידיו הדרמטיים ביותר של מארי, עליו הוא אפילו היה מועמד לפרס האוסקר, הוא מציג צד שונה, רך, שלא הכרנו ממנו. הבמאית-תסריטאית סופיה קופולה גרמה למארי להוציא מהופעה שלו איכויות שהצופים לא ראו ממנו בעבר. הניואנסים שבהופעתו הם עדינים, וגם אם הם כל כך מזוהים עם הדמות האדישה בחלקה של מארי, קופולה גורמת לו להיות נינוח ומלא בחמלה כלפי הדמות אותה הוא מגלם.

בעיניי, זהו אחד מהסרטים הטובים ביותר מאז תחילת המילניום, כשלמארי מגיע קרדיט עצום על כך. הוא נותן נופך מרגש אך משעשע לדמותו של כוכב העבר בוב האריס, שממשיך לחפש את עצמו בעולם. מארי מצא את עצמו נכנס בקלות לעורו של האריס, והראה עד כמה הוא משובח כשחקן דרמטי – ושכל הזמן הזה הוא הסתיר מתחת לפני השטח המצחיקים שלו גם כישרון לא מבוטל בכלל גם בתחום הדרמה.