חדשות קולנוע וסרטים

מגדולי במאי הגל החדש: הקולנוע של אריק רוהמר

מגדולי במאי הגל החדש: הקולנוע של אריק רוהמר
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
100 שנה להולדתו ועשור למותו, קיים פסטיבל הקולנוע בחיפה הקרנות אונליין של מבחר מסרטיו של הבמאי הצרפתי אריק רוהמר. הכתב מתי לנג חזר לקולנוע של הבמאי הנפלא שזכה לפריצה הגדולה בגיל 40 והפך לאחד הקולות הבולטים של הגל החדש הצרפתי עם שיטה בימוי ייחודי הכוללת חזרות חודשים לפני הצילומים, דיאלוגים מרובים ושילוב המצלמה כדמות בדיאלוג
אריק רוהמר הוא אחד מהבמאים המרתקים ביותר שיצאו מהגל הצרפתי החדש – את זה ידעתי גם לפני שנחשפתי למבחר סרטיו בפסטיבל הסרטים האחרון בחיפה. פרט אחד שמשך אותי לסרטיו הוא שרוהמר זכה לפריצה הגדולה רק בגיל 40 עם סרטו "הלילה שלי אצל מוד", כלומר הוא היה מבוגר בעשור מבמאים צרפתיים כדוגמת ז'אן לוק גודאר ופרנסואה טרופו שפרצו לזירה הקולנועית בתחילת שנות השישים. סרט זה גם הביא מועמדות כפולה לאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ובקטגוריית התסריט.

רוהמר ניגש לסרט לאחר שכמו רבים מחבריו לגל החדש הוא כתב וערך את כתב העת הנחשב "מחברות הקולנוע" והיה בעל ידע תיאורטי והיסטורי עשיר באמנות השביעית. לפיכך, ציפיתי למצוא בסרטיו את האנרגיה המלהיבה של הגל הצרפתי החדש, יחד עם בגרות וניסיון שמגיעים עם הגיל. אבל ללא ספק הדבר המרתק ביותר בנוגע לעבודה הקולנועית של רוהמר הוא שיטות היצירה המהפכניות שלו – בשלב מסוים בקריירה שלו, רוהמר החל לעבוד עם צוות שכלל רק אותו, את הצלם של הסרט, ומקליט סאונד. בנוסף לכך, רוהמר נהג לבצע חזרות עם השחקנים שלו חודשים רבים לפני תחילת הצילומים. שיטות עבודה אלה ייחודיות מאוד בקולנוע והייתי סקרן לראות כיצד הן ישפיעו על סרטיו.

מתוך המבחר שפסטיבל חיפה הציע, צפיתי בסרטים "הברך של קלייר", "סיפור סתיו", "אהבה אחר הצהריים", ו"קרן האור הירוקה". סרטיו של רוהמר עוסקים בדרמות קטנות מתוך חייהם של אנשים ממעמד הביניים, שמתגוררים לרוב בפרברים. סרטיו כמעט תמיד עוסקים באהבה – ובסיבוכים שנובעים ממנה, אבל אל תצפו לצאת מסרט של רוהמר עם נשימה עצורה. הסרטים שלו פשוטים, שקטים, מינימליסטיים, ויש שיקראו להם "משעממים". לא סתם דמותו של ג'ין הקמן בסרט night" moves" משווה את חוויית הצפייה בסרטיו של רוהמר לצפייה בצבע מתייבש.



(תמונה מתוך הסרט "אהבה אחר הצהריים" של אריק רוהמר)

כבר מדקות הצפייה הראשונות בסרטו "הברך של קלייר", ניתן לראות כי רוהמר הוא במאי עם קול משלו. חשוב להדגיש שזו אינה אמירה שקשורה בהכרח לאיכות: גם למייקל ביי יש קול. אבל בכל זאת, יש משהו מרגש בבמאי שאפשר תוך שניות לזהות שהסרט "שייך" לו. כולנו מכירים את החוויה הזו מהצפייה בסרטים של ווס אנדרסון, מייקל סקורסזה, גספר נואה, ואחרים. אבל מה בעצם מגדיר את הקול הייחודי של רוהמר? בראש ובראשונה, הסרטים של רוהמר מפוצצים בדיאלוגים. אחד מהשיעורים הראשונים שלומדים בכל קורס תסריטאות הוא שעל התסריטאי להשתמש בדיאלוג רק כשהדבר הכרחי לגמרי, ובשאר הזמן להתרכז בפעילויות והתרחשויות. רוהמר דילג על השיעור הזה. מסצנת הפתיחה בסרט של רוהמר ועד לרגע הסיום העיניים שלכם ירוצו על תחתית המסך כדי לעמוד בקצב המסחרר של הכתוביות. על פניו, מאפיין זה אינו בהכרח חיובי. סרטים מרובי דיאלוג יכולים בקלות להיות טרחניים ומעצבנים, ומעבר לכך הנטייה לרבות בדיאלוג גוררת את הקולנוע למחוזות הספרות.

ככלל, סרטיו של רוהמר מאוד ספרותיים. כבר ציינתי את ריבוי הדיאלוג בסרטיו, אך רוהמר גם מפוצץ את סרטיו ברפרנסים ספרותיים, והוא לא ממהר להשתמש בכלים קולנועיים כדוגמת עריכה או מוזיקה כדי להעשיר את סרטיו. אז מה בכל זאת הופך את סרטיו של רוהמר לבעלי ערך? למה אנחנו מדברים על רוהמר 100 שנה אחרי לידתו? התשובה לשאלות אלה טמונה במקום שהמצלמה של רוהמר תופסת ביחס לאירועים שמתרחשים בסרט. כל במאי צריך להחליט איך המצלמה שלו תעביר את הסיפור הקולנועי אל הצופים. עם היצ'קוק לדוגמה, המצלמה משקיפה על האירועים מרחוק, כמו הדמות הראשית בסרטו "חלון אחורי". ריצ'ארד לינקלייטר ("לפני הזריחה") לעומת זאת, בוחר למקם את המצלמה שלו בנינוחות יחד עם הדמויות, כך שצופיו הופכים להיות חלק מהחבר'ה שמוצגים בסרט.



(אריק רוהמר עם מצלמת הקולנוע)

קולו הייחודי של רוהמר נובע מכך שהוא בוחר להפוך את המצלמה שלו לבת-שיח. רוהמר מציב לעיתים קרובות את המצלמה שלו מול האנשים המשוחחים, בלי להשתמש כלל בקלוז-אפים על פני המשתתפים, כך שהמצלמה היא כמו אדם שלישי שמשתתף בשיחה. מעבר לכך, הוא לעיתים מזיז את מצלמתו כדי להשקיף על משהו שהדמויות מדברות עליו. למה רוהמר לא פשוט חותך? מכיוון שהוא מדמה את תנועת הראש הצידה של אדם ששותף לשיחה. יחד עם הופעות מצוינות שהוא מצליח להוציא משחקניו, הצופים בסרטיו הופכים לחלק מהשיחה שמתרחשת על המסך – זוהי חווית צפייה ייחודית ומרתקת.

סגנונו הייחודי של רוהמר מציב אותו אי שם למעלה כאחד מהבמאים הצרפתיים הגדולים של המאה העשרים, ולא סתם עשייתו הקולנועית המשיכה לזכות בפופולריות מצד מבקרים וצופים שנים רבות לאחר שבמאי הגל החדש שקעו בתרדמת אומנותית. לעניות דעתי, הוא במאי מצוין שלא נס ליחו, ואנשים שטוענים שסרטיו משעממים או מיושנים לא הצליחו לזהות את הקסם הייחודי בעבודתו. אם הייתי מוכרח להמליץ על סרט אחד מהסרטים של רוהמר בהם צפיתי, הייתי ממליץ על "קרן האור הירוקה", מכיוון שזהו הסרט שראיתי בעל המאפיינים הרוהמריים המובהקים ביותר. סך הכל ביים רוהמר בקריירה 25 סרטים, היה מועמד ארבע פעמים לפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין, זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן וכן זכה בפרס אריה הזהב למפעל חיים בפסטיבל הסרטים של ונציה.

החל מיום שישי ה-15.10 yes VOD סינמטק יקרינו מבחר מסרטיו של רוהמר, בהם "פאולין על החוף״, ״הלילה שלי אצל מוד״, ״אהבה אחר הצהריים״ וסרטי ״ארבע העונות״.
מתי לנג - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

   
חיפוש בארכיון 2020
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
2020
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט