הקורונה העיפה לי סטירה לפנים: ראיון עם ניב ניסים, כוכב סאבלט

ניב ניסים היה על הסף של הפריצה הגדולה של חייו. כסטודנט שנה שנייה בבית הספר למשחק 'ניסן נתיב', קרה לו דבר שכמעט ולא קורה לאף שחקן מתחיל. הוא זכה במקביל בשני תפקידים ראשיים נחשקים – סרטו החדש של איתן פוקס "סאבלט" וההצגה "הנאהבים והנעימים" של תיאטרון בית ליסין, ואז הגיעה הקורונה. הסרט שהיה אמור להשתתף בפסטיבל טרייבקה ולפתוח מול אלפי אנשים את פסטיבל הקולנוע בירושלים נדחה שוב ושוב וכך גם ההצגה שהפרמיירה שלה התקיימה ערב לפני תחילת הסגר.

"אלו היו שני הדברים הראשונים שאני עושה בתור שחקן ושניהם בתפקידים ראשיים והרגשתי מאוד בר מזל", נזכר ניסים. "פתאום הייתי בבידוד בבית של ההורים שלי והיה שקט מטורף בתקופה בה אמור להיות רעש לא נורמלי. חשבתי שיש לי מזל נאחס. זה היה מבאס ומאוד קשה. עכשיו אני יודע להגיד שזו הייתה ברכה. כי בעצם הרווחתי עוד שנה וחצי של אנונימיות. משהו שאני אוהב", הוא מספר.

לא נהיית שחקן בשביל להיות אנונימי.

"נכון, אשמח לקבל גם את הצד השני של המטבע, אבל אני מרגיש בדיעבד שקיבלתי הזדמנות לחיות לעוד שנייה את החיים העצלים והכיפיים שלי מול הטלוויזיה. קיבלתי מתנה ובאמת היה לי נורא כיף בקורונה. עשיתי דברים שלא הייתי עושה אם לא הייתה מגפה כמו להיות שליח ב'וולט' ולהיות מורה לתיאטרון בבית ספר. זה היה כביכול זמן של חופש ועכשיו זה נגמר ואני מתרגש להמשיך איפה שעצרתי".

[*]

כעת, שנתיים וחצי לאחר שהחלו הצילומים ל"סאבלט" ושלוש וחצי שנים לאחר שפוקס הגיע לראות אותו בבית הספר למשחק, מגיעה סוף סוף הפריצה המיוחלת של ניסים. הסרט "סאבלט" בו הוא מככב יוצא בסוף השבוע לאקרנים, ההצגה בכיכובו חוזרת ביוני, והוא מקבל את הזרקור לו חיכה זמן כה רב.

יש לך יותר מוכנות נפשית בזכות הזמן שחיכית?

"חד משמעית כן. הסיפור שלי הוא סיפור רגיל של כל בן אדם שעל הספקטרום הלהט"בי. נכון שהיה עליי חרם, אבל יש עוד המון אנשים שסבלו מכך. עכשיו אחרי כל הדבר הזה הרווחתי עוד סיפור וחוויה שמחזקים אותי. האכזבה המטורפת הזו חיסנה אותי. מצד אחד חוויתי היי מטורף כשהתקבלתי לסרט ולהצגה וגושפנקא לאמונה שלי בעצמי ואז הקורונה העיפה לי סטירה לפנים שהיא האיזון שקרה לי. הסטירה לא הגיעה כשהייתי למעלה, אלא כשעדיין לא הצלחתי לקפוץ. זה לא מסלול רגיל, וכל מה שהוא לא רגיל אני מברך".

עלילת הסרט, שנכתב על ידי פוקס ואיתי סגל, עוקבת אחר מייקל (ג'ון בנג'מין היקי, "האישה הטובה"), עיתונאי יהודי-אמריקאי בן 50, המגיע לישראל לבדו לסקר את תל אביב עבור ה"ניו יורק טיימס". הוא משאיר את בן זוגו מאחור, שמעוניין בהבאת ילד בפונדקאות לעולם, בניגוד למייקל. הביקור תופס תפנית כאשר תומר (ניב ניסים), קולנוען צעיר אשר מסבלט למייקל את דירתו, מחליט להראות לו את תל אביב האותנטית והצעירה, ומנער את היציבות והנוחות להן התרגל העיתונאי הוותיק. המפגש בין הבחור הצעיר וחסר העכבות למבוגר שנמצא בצומת דרכים, בין הישראלי על גינוניו הישירים לבין האמריקאי המנומס, הוא מרכז הסרט ועובד בזכות המשחק המשכנע של השניים. יש משהו שמאוד מזקק את הישראליות בדמות של תומר. במה מתבטאת הישראליות שבו מבחינתך?

"אני חושב שהוא מאוד חסר עכבות. ההבדלים בינו לבין מייקל הם שהוא יותר חי את העכשיו. יש משהו מאוד ישראלי בזה. מייקל חי את העבר ואת הפחד מהעתיד. תומר מתנהג כאילו הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ולפגוע באנשים ולא יקרה כלום. זה גם בא לידי ביטוי מאחורי הקלעים ביני לבין ג'ון שהוא מאוד אמריקאי, מנומס, יודע מה הוא רוצה".

כלומר, הדינמיקה לא הייתה רק בין הדמויות אלא גם ביניכם.

"בדיוק, ואיזנו מאוד אחד את השני. מהרגע שפגשתי את ג'ון היה בינינו קליק ונהיינו חברים. בעבודה על הסט הוא דאג לי כל הזמן. הוא אמר לי 'אם אתה צריך רגע לעצמך על הסט, קח אותו', בזמן שאני כל הזמן פחדתי להפריע ללוח הזמנים. מצד שני אני איזנתי אותו כי הוא אמריקאי שלא כל כך הבין מה קורה מסביבו ואני הייתי מרגיע אותו שהכל בסדר, מסיח את דעתו, מצחיק אותו. אנחנו מדברים כל שבוע מאז סיום הצילומים בזום אבל לא נפגשנו מאז בגלל הקורונה".

הגעת ישירות מבית ספר למשחק לשחק אצל אחד הבמאים הוותיקים והמצליחים בארץ ולצד שחקן אמריקאי מוכר. איך מצאת את עצמך על הסט?

"הרגשתי בהתחלה כמו ילד בפארק שעשועים. התלהבתי מכל דבר. כל דבר בסט ראיתי פעם ראשונה. למזלי איתן מצלם שתיים-שלוש סצנות ביום מקסימום. הוא יכול לצלם המון טייקים עד שהוא מקבל מה שהוא רוצה. לי זה היה מאוד כיף כי הרגשתי שהוא נותן לי הזדמנות להיות הכי טוב שאני יכול. כשהתקבלתי הרגשתי שאני צריך שכולם יהיו מרוצים ממני. הוא התייחס אלי כאילו אני זה שצריך להרגיש הכי בנוח וככה לשנינו היה מאוד נוח. באיזשהו שלב הרגשתי כאילו נולדתי שם, הכי טבעי שיש".

ברגע שנוח לך מאחורי הקלעים גם נוח לך יותר מול המצלמה.

"חד משמעית ואני יכול לראות את זה לאורך הסרט שצילמנו באופן ליניארי שבסצנות מתקדמות אני מרגיש לעצמי הרבה יותר טבעי ונינוח. זה היה תהליך מאוד מהיר וחזק עבורי".

כמה קשה היה לצלם סצנות מיניות עבור שחקן מתחיל?

"זה דווקא היה נורא כיף. בסצנת הסטוץ עם הבחור שאני מביא מאטרף זה היה מאוד קל כי אני והשחקן שמגלם אותו חברים. בסצנה עם ג'ון לקח שבועיים של צילומים עד שהגענו אליה וכבר הרגשתי איתו מאוד נוח. היו מעט אנשים בחדר שכבר הרגשתי שהפכו למשפחה שלי. לקחתי את זה ממש בקלות להיות ערום שם מול כולם. המזל שלי היה שלא הייתי צריך להתמודד עם שום דבר לבד. כל הזמן היה בסרט מישהו לידי. הייתי צריך את זה. התחושה שכולנו משפחה שעושה משהו ביחד, זה גם מה שגרם לי גם מאוד לאהוב את התוצאה שיצאה".

בחייו האישיים ניסים נמצא כבר שנים מחוץ לארון ומתחזק מזה חמש שנים זוגיות עם האמן אביב גרינברג, אותה הוא מרבה לתעד בחשבון האינסטגרם שלו. גרינברג גם היה הקשר המשמעותי הראשון של ניסים, לאחר שהכיר אותו בבית קפה בו מלצר זמן קצר לאחר שעבר לתל אביב מרמת השרון.

עושה רושם שהאופי שלך בחיים האמיתיים דומה יותר למייקל מאשר לתומר.

"אני חי חיים שונים מאיך שמצפים מהומו בן 27 לחיות. תמיד אני אעדיף לשבת עם חברים על ספה על פני לצאת לבלות. אני לא מייצג הרבה דברים של הקהילה אבל אני חושב שזה מגניב לצאת מהנרטיב. כשהגעתי לעיר מה שציפו ממני היה ללכת ולשרוף מסיבות, אבל גם כשהייתי סטרייט בארון לא אהבתי מסיבות וזה לא השתנה".

[*]

(ניב ניסים וג'ון בנג'מין היקי ב"סאבלט". צילומים בכתבה באדיבות סרטי יונייטד קינג)

הייתה לך התלבטות לגלם דמות מחוץ לארון?

"לא. היה לי מאוד ברור שאם אני מקבל את התפקיד, אני לוקח אותו. אני לא כל כך מסתכל על העניין הגאה כי אני מנהל חיים שהם מאוד בחוץ, כמו בחשבון האינסטגרם שלי. מה שכן, אם עד עכשיו הרגשתי שיש לי כמות מסוימת של אימפקט על אנשים - זה מרחיב אותה למקומות שלא הגעתי אליהם, לאנשים שנמצאים במקומות שלא מקבלים אותם והם רואים את הסרט הזה והוא מחזק אותם. לא חשבתי שזה הולך להשפיע על אנשים בצורה כזו".

יש לך חשש שידבק בך טייפקאסטינג לדמויות גאות?

"אני לא אשקר. קיבלתי יותר אודישנים של גייז בשנים האחרונות. אני כל הזמן שואל את עצמי אם זה אומר שיהיה לי מבחר יותר מצומצם של פרויקטים שאוכל לעשות. אני יודע שאני יכול לשחק תפקידים של סטרייטים כי שיחקתי סטרייט הרבה שנים בחיים שלי. הייתי מפקד קשוח בצבא ואף אחד לא חשב שאני גיי. מצד אחד חשוב לשחק הומואים ולהביא דמויות קוויריות למסך, מצד שני אני רוצה לעשות דברים בשבילי ובא לי לנסות אתגרים חדשים".

מה הכיוון שאתה רוצה להמשיך אליו עכשיו?

"עכשיו מתחילה להיות תקופה יותר אינטנסיבית של אודישנים. אני מקווה שייפתחו לי דלתות יותר בקלות. חיכיתי הרבה זמן שהסרט ייצא כדי שאנשים יוכלו לראות מה אני יודע לעשות. עשיתי עד עכשיו מלא אודישנים ולא התקבלתי לאף אחד מהם ואני חושב שחלק מהעניין הוא בגלל שהייתי מאוד אנונימי ולא ראו אותי משחק ועכשיו עם הסרט וההצגה שחוזרת זה יהיה יותר קל".

בשביל מייקל בסרט זה כבר מאוחר מדי להביא ילדים. יש לך רצון בכך בעצמך?

"אני הכי רוצה ילדים בעולם ובטוח שיהיו לי גם. כרגע אני מרגיש בעצמי כמו ילד וקצת בעייתי לי לחשוב על לגדל אחד כזה. אפילו צמחים אני לא מצליח לגדל. אני מקווה שעד שנחליט שאנחנו רוצים לעשות תהליך כזה או אחר יהיה לנו יותר קל במדינה שלנו ואני מתכוון לעשות הכול כדי שזה יקרה".