נבחרו הסרטים לתחרות הישראלית של פסטיבל דוקאביב 2007

מאת: מערכת "סרט"

נבחרו ארבעה-עשר הסרטים לתחרות הישראלית של פסטיבל "דוקאביב" 2007. הפסטיבל יפתח בערב חגיגי ובו יוקרן הסרט: "שלוש פעמים מגורשת" של איבתיסאם מרעאנה.

פסטיבל "דוקאביב" לסרטים דוקומנטרים יתקיים זו השנה התשיעית בסינמטק תל-אביב בין התאריכים 15 ועד ה- 24 במרץ 2007.

ואלו 14 הסרטים המתחרים:

שלוש פעמים מגורשת - תסריט ובימוי: איבתיסאם מרעאנה

גיבורת הסרט, חיתאם, בת 31 ערבייה מוסלמית, מתגרשת מבעלה המכה, אבי ששת ילדיה. בכך, היא מאבדת לפי החוק השרעי את החזקה על ילדיה. לאחר ששה חודשים בהם לא ראתה אותם, מחליטה חיתאם לחטפם. לאחר שהיא מתאוששת מפציעה חמורה שגרם לה בעלה לשעבר, היא יוצאת להיאבק על השגת מעמד שיקל עליה את המאבק לחזקה על ילדיה. חיתאם היא פלסטינאית מעזה וחרף נישואיה לישראלי היא נטולת מעמד בישראל.

"אל הים השחור" - תסריט ובימוי: שחר סגל

למון, שנדי ופשוש הם שלישיית דולפינים שנודו חברתית מלהקת הדולפינים בריף באילת. מצבם הבריאותי של הדולפינים מושפע במידה רבה ממצבם הנפשי והחברתי. מיה זילבר, ממקימי ריף הדולפינים והמאמנת הראשית, שגידלה את השלושה מאז נולדו, יודעת שהישארותם בתוך הלהקה עלולה להסתיים במוות, ומחליטה לפתוח בתהליך שבסופו יעזבו את הריף וישוחררו אל החופש של הים השחור ממנו הגיעו אבותיהם.

"אם לאדם היו כנפיים" - בימוי: יעל קיפר זרצקי

מתן בן ה-13, חי בפנימייה כבר 5 שנים. מדי יום, כשהוא חוזר מבית הספר, בזמן שכל שאר הילדים הולכים לחדרים שלהם, מתן הולך לפינת חי, אל היונים שלו שמחכות לו בשובך. זה רק הוא והיונים. בלי ילדים. בלי רעש, מריבות ואלימות.

מישה בן 32, חי בקריית ים. בחצר ועל גג ביתו הוא מגדל 300 יונים. בלעדיהן הוא לא יכול לחיות. הן החלום שלו- ו"בן אדם לא יכול לחיות בלי חלום". יונה שעפה הכי טוב זוכה בפרס- לרדת למטה מהגג אל חצר ביתו של מישה, שם היא מוגנת מפני אויבים שבשמיים.

כשמתן יוצא הביתה לחופשות בביתו שבקרית ים, הוא פוגש את מישה. בין השניים נוצר קשר מיוחד. שניהם היו רוצים לעוף כמו יונים. מתן היה רוצה לברוח כשקשה, מישה רוצה כמוהן לראות עולם. היונים ושאר החיות שסביבם- מחזקות אותם, עוטפות אותם, יוצרות סביבה תומכת ואוהבת, ומאפשרות מקום מפלט מהחיים.

"בעקבות החתיכה החסרה" - בימוי: עודד לוטן

ברית המילה, היא ללא ספק הטקס המזוהה ביותר עם הדת היהודית. "בעקבות החתיכה החסרה" הוא סרט מסע בלתי שיגרתי המתחקה אחר עוצמותיו המיתיות של הריטואל בן אלפי השנים.

"הלוך וחזור"- בימוי: דוקי דרור

מידי בוקר צועדים, נוסעים, מדלגים רוכבים ורצים כמיליון תלמידים בישראל, מהבית אל בית הספר. הם משאירים מאחוריהם את ההורים, את החלומות ואת הפחדים מהלילה שעבר. הם יוצאים לבד, פוגשים חבר, עוקפים בדרך צדדית את הילד הרע של השכונה, לוקחים את האח הסרבן לגן. בסוף יום הלימודים כמיליון ילדים משתחררים מבית הספר בדרכם חזרה הביתה - בהסעה, במכונית עם אמא, ברגל, על חמור. הלוך חזר שוזר שבעה סיפורים מקבילים בדרך אל בית הספר וממנו.

"לחפש אימא בברזיל"- בימוי והפקה: נילי טל

ארבע צעירות ישראליות שאומצו בברזיל ואימא מאמצת אחת יוצאות ביחד עם הבמאית נילי טל למסע חיפוש אחר אמהותיהן הביולוגיות בברזיל. רק לתאומות אלמה ואנה רהב יש קצה חוט: אישה ושמה נייבה מאריה מאצדו. האם תצליח נייבה מאריה מאצדו להגיע מהג'ונגלים שבצפון לקאטאנדובאס שבדרום, כדי לפגוש את בנותיה? איפה יחפשו איילת ודניאלה את מי שילדה אותן, לאן יפנו, אלו הפתעות יצוצו בדרך? והאם יצליחו באמת למצוא את אמא?

"מבוזבזים" – בימוי: נורית קידר

דרום לבנון מאי 2000. זה כשמונה - עשר שנה שהמלחמה השנויה ביותר, ממשיכה לשרך רגליה כשהיא מותירה בנתיבה שבבי חיים מרוסקים ואפר של תקוות עשנות. על הגבעה שמנגד, צופה על נוצות ענן, בנו ילדים במדים את עולמם המבעית, עטוי בשכבות של תום. עקורים ומוגלים, הם ממלאים הוראות עלומות, לוחמים ברוחות רפאים קטלניות. מבטיהם, מצועפים באימה מרירה ומצמררת. מבטו המקפיא של הצלף מסתיר את מבטו פעור הפה של הילד הנבוך שרודף אחר תמימותו החומקת. מבוזבזים, נתלים בין גן עדן של מטה ותהום לוהטת של שאול.

"מדובר באהבה"- בימוי והפקה: דן וולמן

במאי הסרטים דן וולמן משרטט בקווים עדינים את הזוגיות המיוחדת של הוריו, החל בפגישה הראשונה ביניהם, דרך האירועים ההיסטוריים הגדולים שחוו ואשר עיצבו את המציאות שאליה נולד. וולמן, מנסה לברר מדוע דמויות ההורים המופיעות בסרטיו הן מוקצנות ומהו המקור של טראומות הילדות השבות ומופיעות בהם. רישום עדין של האהבה הגדולה בין הוריו,של דבקות באידאלים חברתיים, של מסירות לעבודה, של מסכת חיים מלאת שמחה וכאב.

"מנחם ופרד" – בימוי והפקה: עפרה טבת ורונית קרצנר

סיפורם המיוחד והמרגש של שני אחים שבמשך עשרות שנים סירבו להפגש זה עם זה. הם טמנו בליבם זכרונות אפלים מעברם, תוך נסיון מתמיד לבנות חיים אחרים ולהדחיק את כל מה שהיה. רק כשנחשפו מכתבים נדירים שקבלו מהוריהם ממחנה הריכוז אל בית היתומים שבו התחבאו בתקופת המלחמה, הם החלו להקים את הקשר ביניהם מחדש.

"מרגל השמפניה" – בימוי ותסריט: נדב שירמן

פריז 1962. עודד גור אריה רק בן 12 כאשר אביו מגלה לו שהוא סוכן חשאי של המוסד ומשביע אותו לסודיות, כי חייו וחיי המשפחה תלויים בכך. בזמן שאביו יוצא למשימתו בקהיר- תחת זהות בדויה בשם וולפגאנג לוץ, מליונר גרמני, נאצי לשעבר, מגדל סוסים ונער שעשועים- נשארים עודד ואימו בפריז, להתמודד עם הסוד הכבד והגעגועים העזים. לאחר תקריות דרמטיות, משפט ריגול סנסאציוני ומספר שנים בכלא המצרי שב לוץ לישראל אך לא חוזר הביתה. בסרט דרמטי, מסוגנן ומרגש זה, שובר בנו- עודד 40 שנות שתיקה ויוצא לראשונה למסע מטלטל את זהותו הבדויה והאמיתית של אביו.

"גולה סנגם"- פרח האבן – בימוי ותסריט: שרית חיימיאן

"גולה סנגם- פרח האבן" עוסק בחייהן של אילנית, שמחה ונעימה, 3 קשישות פרסיות המתגוררות בשכונת התקווה. כולן חותנו בשידוך בגיל צעיר, ללא זכות בחירה. החיים הובילו כל אחת מהן למקום אחר: שמחה התאלמנה משני בעלים וכבר 30 שנה שהיא לבד; אילנית חולמת על אהבה אבל חיה עם גבר מכה; ולנעימה יש זוגיות מוצלחת כבר 50 שנה ומשפחה ענפה עם המון נכדים ונינים.

"ראש גרניום"- בימוי, הפקה ותסריט: עמית גורן

הפרסונה 'רפי' פנים רבות לה ובמהלך השנים היא אפילו הפכה לדמות מיתולוגית בתרבות הישראלית. רפי לביא כדמות המפתח בהתהוותה של אמנות ישראלית חדשה, חילונית, פרובוקטיבית, סתמית לקהל הרחב, אזוטרית וסודית ליודעי חן. מי שנתפס כמייצג של דמות ה"צבר" – אבטיפוס של הישראלי כמתיילד נצחי, הממאן להתבגר ולהיות לאב.

"ירושלים גאה להציג" – בימוי ותסריט: ניצן גלעדי

הבמאי ניצן גלעדי מתעד במשך שנתיים את המחלוקות סביב אירועי הגאווה הבינלאומיים בעיר הקודש ירושלים. הסרט עוקב אחר קשת רחבה של דמויות מנגד ובעד.

"שמונה עשרים ושמונה" – בימוי: לביא גל

שמונה עשרים ושמונה הוא פסיפס ויזואלי, מסע אישי אל הילדות בקיבוץ. המסע מתחיל לפני 28 שנה, כשהבמאי נולד בקיבוץ והוא עכשיו עומד להגיע לסיומו, כי עפ"י התקנון "בגיל עשרים ושמונה חייב בן המשק להחליט אם הוא נשאר בקיבוץ או עוזב". עשר שנים הבמאי גר מחוץ לקיבוץ. זה היה עשור בו הוא נזרק בבת אחת אל תוך עולם שלא הכיר קודם. בת"א, בנוף האורבאני השונה כל כך מהטבע שבו גדל, עם תרבות וקצב חיים אחר הוא השתנה והתבגר. ובאותן עשר שנים עבר הקיבוץ שינויים מרחיקי לכת. מעבר חד מסוציאליזם ושיתוף לקפיטליזם והתפרקות של היחד. הבסיס היציב שאליו הבמאי התגעגע והיה חוזר לביקורים בסופי שבוע, התערער לחלוטין. עשרים ושמ