מדור סקירות סרטי האימה חוזר במהדורה ראשונה לשנת 2017. החודש: הסרט החדש בסדרת "המכשפה מבלייר", "מורגן" סרטו הראשון של בנו של רידלי סקוט ו-"The Autopsy of Jane Doe" - אחד מסרטי האימה המדוברים של 2016
המכשפה מבלייר
17 שנים אחרי "פרויקט המכשפה מבלייר", אחד מסרטי האימה הגדולים והמהפכניים של שנות ה-90 שהכניס את ז'אנר הפאונד פוטג' למיינסטרים, מגיע ההמשך הרשמי והסרט השלישי בסדרת "המכשפה מבלייר".
הסרט עוקב אחרי ג'יימס (ג'יימס אלן מק'יון), שמוצא וידאו בו הוא רואה תמונה של מישהי שנראית כמו אחותו, הת'ר (גיבורת הסרט הראשון) שנעלמה ב-1994 בזמן שחקרה על המכשפה מבלייר. מתוך אמונה שהיא עדיין חיה, יוצא ג'יימס לבורקיטסוויל יחד עם חבריו בהן ליסה ארלינגטון (קאלי הרננדז), שרוצה לצלם את החיפוש אחר הת'ר בשביל סרט דוקומנטרי. כמובן שהדברים מסתבכים.
הסרט מנסה לשחזר בדיוק את אירועי הסרט הקודם, תוך כדי שימוש באמצעים הטכנולוגיים החדשים אבל נכשל כישלון חרוץ, בעיקר כי הוא מפספס לחלוטין את מה שעשה את "פרויקט המכשפה מבלייר" לסרט כל כך מוצלח. הסרט המקורי היה אותנטי, ראשוני, עם האתר שבנו והעובדה שהשחקנים היו אלמוניים, היה נראה שמדובר בסרט דוקומנטרי, דבר שחיזק מאוד את האפקט החזק שהסרט השאיר. בנוסף לזה, "פרויקט המכשפה מבלייר" עבד טוב דווקא בגלל שהוא לא ניסה להבהיל, הרגעים הטובים היו הרגעים השקטים והמצמררים.
את הסרט מביים אדם ווינגרד שהתפרסם עם סרט האימה המצוין "You're Next" ועושה כאן טעות פטאלית והופך את הסרט ל"ג'אמפ סקרס" זולים ולא משכנעים. יחד עם העובדה שמדובר בשעתוק כמעט מדויק של העלילה מהסרט הקודם, אנחנו מקבלים יצירה שלא מצליחה לקחת מהסרט הראשון את הוייב הנחוץ וגם לא מחדשת דבר.
מורגן
סרט שזוכה ללא מעט תשומת לב בזמן האחרון הוא "מורגן", פיצ'ר ראשון של לוק סקוט בנו של הבמאי הגדול רידלי סקוט ("הנוסע השמיני"), שלצד קהל אוהד זוכה גם לביקורות קטלניות מלא מעט צופים ומבקרים.
הסרט עוקב אחרי לי (קייט מארה), בחורה צעירה שעובדת כמעריכת סיכונים בחברה לאינטליגנציות מלאכותיות מתקדמות. לאחר תאונה מזעזעת בה אחד הפרויקטים הכי מתקדמים של החברה, העונה לשם מורגן (אניה טיילור-ג'וי), דוקרת בעין את אחת החוקרות, נשלחת לי למקום כדי להעריך האם מורגן היא סיכון גדול מדי לחברה.
ומה אומר? מלבד קונפסט מעניין וכמה רגעים טובים הסרט לא מציע יותר מדי. ברובו הסרט משעמם, הדמויות די שטוחות, המהלכים העלילתיים ניתנים לצפייה מקילומטרים והחלק האחרון גולש לגמרי למחוזות האקשן. אם אפשר לקחת משהו מהסרט זה את ההופעה המצוינת של אניה טיילור-ג'וי, שתככב השנה בעוד סרט אימה מצופה במיוחד - "ספליט" של מ. נייט שאמאלאן.
The Autopsy of Jane Doe
אחרי המתנה ארוכה, סוף סוף הגיע אלינו אחד מסרטי האימה המסקרנים של 2016 – "The Autopsy of Jane Doe", שלצד ביקורות סופר חיוביות ופרגון מהקהל הרחב, זכה גם בפרס לסרט האימה הטוב ביותר ב"פנטסטיק פסט".
לאחר שבזירת רצח נגלית גופה של נערה אלמונית, היא מגיעה לידיו של טומי (בריאן קוקס), פתולוג מיומן שיחד עם בנו אוסטין (אמיל הירש) מתחילים לנתח את הגופה ובכך לנסות לפענח את התעלומה. במהלך הנתיחה מתגלים דברים מוזרים, שהופכים למוזרים יותר ויותר ככל שהנתיחה מתקדמת.
חלקו הראשון של הסרט שמתמקד בנתיחת הגופה הוא לא פחות ממצוין. אנחנו מרותקים לנתיחה וככל שהפרטים מתגלים אנחנו נהיים יותר ויותר סקרנים לגבי מה שקורה. הרבה מזה קורה בגלל הירש ובמיוחד בגלל קוקס, שנותן את אחת ההופעות היותר משובחות השנה בסרט אימה. במאי הסרט, אנדריי אוברדל ("צייד הטרולים") מראה שהיה שווה לחכות 6 שנים לפרויקט הבא שלו עם בימוי חכם ומדויק. בכלל, ברמת העשייה הסרט הוא ללא ספק אחד מפסגות הז'אנר בזמן האחרון עם דגש על הצילום המופלא של רומן אוסין ("מבוך השקרים").
הבעיה הגדולה של הסרט מגיע לקראת סופו, שבמקום להמשיך וללכת לכיוון מעניין נעצר מעט והולך למחוזות מוכרים. זה אמנם כתוב לא רע, אבל קשה שלא להתבאס שהסרט לא לקח עוד צעד אחד קדימה ויצר משהו באמת מיוחד.