Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: בית ספר יסודי מיוסיקל

מאת: אלון רוזנבלום

קשה מאוד להאשים את "היי סקול מיוסיקל" במקוריות, חדשות או באיכות, אבל זה כנראה לא ישנה למיליוני נערות בגילאי 10 - 15 שיצפו בסרט פעם אחר פעם כשהם בוהות בחתיך דה ז'ור, זאק אפרון.

ואכן, הסרט מבית היוצר של דיסני, ששודר בארץ ויצא לא מכבר ב- DVD (הוצאת פורום פילם) הוא אחד הלהיטים הגדולים של השנים האחרונות. לפני כחודש הוקרן בהצלחה עצומה בערוץ דיסני בארצות הברית "היי סקול מיוסיקל 2" וכבר נודע כי בשנה הבאה ייצא סרט שלישי בסדרה.

[*]

העלילה הקלושה מזכירה מאוד את "גריז", טרוי, המקובל של השכבה פוגש במהלך חופשה בחורה חסודה שמופיעה בבית הספר. אותו בחור מוצלח, צריך לבחור האם להיות אותו "גבר גבר" שהחברה רואה בו, חסר רגשות שלא עושה דברים כמו לרקוד ולשיר או להתמסר ל"האמת הפנימית שלו" ולעשות את מה שנכון לו.

זאק אפרון הוא מוצר הנוער ההוליוודי החם ביותר שיש היום, ואכן כמוצר יש לו הרבה מאוד מרצ'נדייז, הוא מופיע בכל תוכנית ארוח אפשרית, מחייך לפפראצ'י ומתנהג בדיוק כמו שכוכב אמור להראות. הוא יפה תואר, יודע לשיר ובהחלט יודע לזוז אבל משלחת החיפוש שיצאה לחפש את כשרון המשחק שלו חזרה בידיים ריקות (והיא חיפשה לא מעט) הבחור פשוט צנון לא מוכשר ולמרות שהוא מאוד מתאמץ הוא לא מצליח להביע הרבה מעבר להבעה אחת בלבד.

[*]

זה הדין לגבי כל השחקנים בסרט להוציא שחקן אחד, צעיר, קורבין בלו, שמגלם את חברו הטוב של טרוי שמרגיש חופשי ולא מאויים.

אבל, מי שממש מעלה את הסעיף הוא הבמאי, קני אורטגה ששנים רבות שימש ככוריאוגרף. אם השם הזה נשמע לכם מוכר בוודאי עברתם את גיל 30. אורטגה אחראי על לא מעט סגנונות ריקוד ורגעים קסומים בחייהם של מתבגרי שנות השמונים. הוא זה שהרקיד את פטריק סוויזי ב"ריקוד מושחת" ואת ג'ין קלי ב"קסנדו". קטעי הריקוד בסרט, כמו כל השחקנים, מראים על פוטנציאל לא ממומש (ביטוי שבוודאי שמעתם לא פעם בתכום ההיי סקול שלכם). חבל שהקטע הטוב ביותר נמצא בדקה השמונים ושמונה.

[*]

"היי סקול מיוסיקל" הוא אחד הסרטים הכי מגוננים שיש, אין בו רוע, אין לו קשר למציאות האמריקאית שחווה נער מתבגר ביום יום (בכל בית הספר יש נערה שמנה אחת בלבד!) אין ריבים, אין אינטריגות (ואלו שיש נפתרות מהר מדי ובאופן נקי מדי), כולם תומכים, כולם עוזרים כולם אוהבים, כולם יחד.

אז כן, אם אתם נערות מתבגרות שעדיין נאבקות בפצעי הבגרות, הסרט הזה מושלם לכן, אם אתם מתקרבים לגיל צבא, התרחקו ממנו כמו מאש. הסרט בסופו של דבר גורם לנו להתגעגע לימים שלבחור קראו ג'ון ולבחורה אוליבייה.