Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: שובו של הנחש

שובו של הנחש - הבריחה מניו יורק –ביקורת DVD

25/10/2007

שלח לחבר הוסף תגובה

מאת: רון פוגל

שמחה בעייריה, חגיגה בסנוקר, אושר גדול - כל הדברים האלו עברו לי בראש כשהתבקשתי לכתוב ביקורת על ההוצאה המחודשת לסרטו הנפלא של ג'ון קרפנטר משנת 1981, "הבריחה מניו יורק" (בהוצאת "פליי רקורדס").

השחקן החדש בשוק ה- DVD - ליאור פילם מוציא עוד פנינה מתחת לידיו ומביא לשולחננו ולמסך הטלוויזיה שלנו את הסרט העתידני הזה שהפך לקאלט והזניק את הקריירה של כוכבו קורט ראסל שמאז הספיק לשתף פעולה עם קרפנטר גם ב "היצור", "צרות גדולות בצ'יינה טאון" ו"הבריחה מלוס אנג'לס".

[*]

בשנת 1981 נמצא קרפנטר בשיא כוחו היצירתו, שנתיים לאחר שיצר את "ליל המסיכות" - הסרט שהניב את גל סרטי הסלשרים של שנות השמונים והעלה את סרטי האימה מדרגה - חוזר קרפנטר ועושה את מה שהוא עושה הכי טוב, סרט פעולה הזוי משהו, עם דימויים חזקים ומאיימים, דיאלוגים שנונים וליהוק מצוין של כמה שחקנים מהמעניינים שהוליווד הנפיקה.

העלילה מבריקה בפשטותה: בשנת 1997 מנהטן הוא בית כלא ענק שהאסירים שולטים בו, להכנס אפשר, לצאת לא. מטוסו של נשיא ארצות הברית מתרסק בלב העיר ופושע מדופלם שהוא גיבור מלחמה לשעבר נשלח למשימת התאבדות בתקווה שיצליח לחלץ את הנשיא לפני שהמוני האסירים יטרפו אותו חי.

[*]

את הפושע המתהדר בשם הבלתי נשכח "סנייק" פליסקן מגלם קורט ראסל, אולי בתפקידו המוצלח ביותר בקולנוע בכלל. ראסל שהיה בסרט בן שלושים, מגלם את דמותו של סנייק באמינות ראויה לציון ואתה פשוט מתאהב בדמותו הלא איכפתית והבודדה.

ראסל טוען עד היום שפליסקן הוא הדמות שהכי אהב לגלם בכל הסרטים שבהם הוא השתתף. לכל מי שאוהב את ראסל בתפקידיו לאורך השנים (ולאחרונה ב"חסין מוות") שווה לצפות בו כצעיר ופוחז עם רטייה שחורה על העין ומכנסי קומנדו, משורג שרירים ושם פס על העולם. דמותו של פליסקן היא הגילום המושלם של קומיקס על המסך הקטן

[*]

עוד בסרט לי ואן קליף קשישא, אגדת מערבונים אמיתית (הרע ב"טוב הרע והמכוער")באחד מתפקידיו האחרונים, דונלד פלזנס (ליל המסיכות") כנשיא שמטוסו התרסק, ארנסט בורגנין הוותיק ("מרטי") כנהג מונית חביב, הארי דין סטנטון הענק, אייזק הייז (קולו השף מ"סאותפארק") ואדריאן בארבו המדהימה (שלאחרונה ניצפתה כאשת הנחשים בסדרה "קרניבל"). כולם נותנים הופעות עוצרות נשימה ומשפריצים אוטנטיות.

אבל הגיבורה האמיתית של הסרט היא העיר ניו יורק (למרות שהסרט בכלל צולם בסיינט לואיס,מיזורי..) קרפנטר מציג דימוי מבהיל של עיר העתיד המתפוררת והרקובה שבה כל דאלים גבר ומתחת לאדמה חיים ה"משוגעים" אותם חסרי כל שהשתלטו על הרכבת התחתית והפכו לקניבלים. הרחובות ההרוסים והשרופים, הבתים המטים לפול, העזובה - כל אלה יוצרים אצל הצופה את אחד הדימויים החזקים ביותר של העיר כפי שנראו בקולנוע. גם הראש של פסל החירות מציץ לו מאיזה רחוב ומזכיר לנו את "כוכב הקופים" או סרטים אחרים שעסקו בחורבן האנושות.

[*]

שימו לב גם למוסיקה האפלה שהלחין קרפנטר ומלווה עקב בצד אגודל את העלילה.

כמה סצינות בסרט הן בלתי נשכחות: הקרב של פליסקן על חיו במדיסון סקוור גארדן, הנסיעה בברודווי (לשעבר רחוב נעים) והמרדף הסופי על הגשר - בדרך לגאולה - סרט שאסור להחמיץ.

התוספות הן גם חגיגה אמיתית וכוללות ממתק אחד מיוחד במינו: סצינת פתיחה של עשר דקות שבסופו של דבר הושמטה בעריכה הסופית.

[*]

עוד בתוספות:

סרט תיעודי –בחזרה לבריחה מניו יורק, עשרים וכמה דקות של הגיגים (רובם מעניינים) על איך עשו את הסרט ואיך הוא הפך לקאלט. הללויה-הסרט מתורגם לעיברית!

ערוץ פרשנות עם הבימאי והשחקן הראשי:קרפנטר הוא יוצר מאד אינטיליגנטי ורהוט ותמיד שווה להקשיב לו שוב.

ערוץ פרשנות עם המפיקים

שלושה קדימונים של הסרט

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »