Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: נברסקה

"נברסקה" שמוצג כעת בקולנוע, נראה בהחלט עוף מוזר, גם בין הסרטים המוצגים באקרנים וגם בין הסרטים מועמדי האוסקר השנה. אם אמליץ לראות סרט שחור-לבן על אדם מזדקן, זה היה גם מחשיד בעיניי. אבל – מה אם אומר שזה סרט שגם מצחיק, גם נוגע ללב ולא מתפלצן, אולי הצלחתי ללכוד את תשומת-הלב של כמה מכם, אבל עדיין חסרה עוד חותמת נוספת. אז מה אומר שזה סרט של אלכסנדר פיין? אוקיי, עכשיו הרוב שואל "מי זה אלכסנדר פיין?". אם כן, מעולה שאתם קוראים את הסקירה הזו! כל הכבוד!

אלכסנדר פיין הוא אולי במאי ששמו לא מוכר לרוב, אך כדאי מאוד להכירו. כבמאי כה מוערך בתעשיה ההוליוודית, הוא מהבמאים הבודדים בעלי הזכות לעריכת הגרסה הסופית של סרטיהם וזה אומר המון.

[*]

כבר מסרטיו הראשונים, פיין הגדיר את עצמו כבמאי שיוצר סרטים מבדרים וקצביים שבבסיסם דיון ערכי עמוק. סרטו "החברות של רות" צחק על הקרקס סביב סוגיית ההפלות בארה"ב ובמרכזו רות, עבריינית נרקומנית שהיא (ועוד כמה) עומדים בצל ספק האם יהיה נכון לשמור את העובר ברחמה. הסרט "בחירות או לא להיות", זיכה אותו במועמדות האוסקר על התסריט וסיפר על מערכת בחירות לראשות מועצת תלמידי תיכון שיוצאת מכלל שליטה.

לאחר מכן, פיין פרץ לקהל הרחב כשהחל לצאת לדרכים האמריקאיות בסרטיו, בין אם היה זה אלמן טרי שנוסע למנוע את חתונת בתו ב"אודות שמידט", שני גברים בשנות ה-40 לחייהם שנוסעים לשבוע טעימות ביקבי היין של סנטה ברברה ב"דרכים צדדיות", ואב ובעל מהוואי שנוסע עם ילדיו להשלים עם פרידה מאשתו שבתרדמת ומחלקת אדמה שעליו למכור ב"היורשים". כל הסרטים הללו זכו לשבחים ופרסים. "דרכים צדדיות" ו"היורשים" זיכו אותו בפרסי אוסקר על תסריט מעובד.

[*]

בסרטיו האחרונים של פיין, אלו בעלי האלמנטים של סרטי מסע, הוא דן בהתמודדות עם שינויי החיים, בעיקר בפרידות, בין אם מאנשים או מתקופה. פיין מראה כי בחיים ישנם רגעי משבר ועצב שאינם ניתנים לשליטה, אבל הוא עושה את מה שאמן טוב צריך לעשות. לעומת רוב הבמאים כיום שמציעים פתרונות בדיוניים כדי להתעלם מהצרות, פיין מציע דרכים להתמודד עם החיים, ועוד להמשיך בחיוך. הבסיס שעומד במרכז ההתמודדות של פיין היא היכולת להעריך. להעריך את הטוב שיש, ואת הטוב שהיה.

ההערכה דרך היחס לעבר מול ההווה הוא גם אחד הרעיונות הבסיסיים ב"נברסקה", בו אב מזדקן (ברוס דרן) ובנו (וויל פורטה) יוצאים למסע ממיזורי לנברסקה, כדי לאסוף פרס ממכתב מפוקפק שקיבל האב.

[*]

ממש כמשל לחיים, כבר מההתחלה נאמר לנו כיצד כנראה יסתיים המסע. עם זאת, כשהחשוב הוא המסע לעומת היעד, השניים נוסעים לנברסקה דרך הנופים הכפריים של אמריקה, עולם מזדקן שנעלם. זה אולי נשמע מדכא ומשעמם, אבל גם אם לעיתים בסרטיו של פיין יכולים להיות רגעים איטיים, הוא תמיד מפצה על כך ביופי ויזואלי והרבה הומור.

בעידן בו משתלטים על הקולנוע באופן כמעט טוטאלי רובוטי ענק ופיצוצים (גם אם לפעמים הם יכולים להיות מהנים), החשיבות של פיין כיוצר רק גדלה להזכיר לנו את האנושיות שלנו. אני בטוח שפיין אינו כוס התה של כל אחד וזה בסדר גמור, אבל כמו שאפשר ללמוד ממנו, כדאי להעריך את מה שהוא מציע, התמודדות עם משברי החיים באופטימיות.