Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל ברלין: סקירות הזוכים

שנה אחת, לילה אחד

פיגוע הטרור בבטקלאן בפריז זעזע את העולם כולו כשהתרחש בנובמבר של שנת 2015. שבע שנים אחרי, סרטו של איסאקי לאקווסטה זכה לפרמיירה בפסטיבל ברלין, שם סיפורם של שני ניצולים מהפיגוע זוכה לתשומת לב רבה מבאי הפסטיבל, ונדמה כי הוא אחד המועמדים החזקים לזכייה. סרטו של לאקווסטה, שנקרא "לילה אחד, שנה אחת" אינו מתרכז בליל האירוע, אלא בהשלכות שלו על החיים של זוג פריזאי צעיר.

השיבה אל אותו לילה בבטקלאן מתרחשת בפלאשבקים חטופים רק בשלבים מאוחרים של הסרט. אין ספק שנקודה ייחודית זו היא החלק העוצמתי ביותר של הסרט: לאקווסטה אינו הופך את הפיגוע לסנסציה ולא מראה את הטרוריסטים או את המצוד אחריהם, אלא מתרכז בהתפוררות האיטית של החיים הפוסט-טראומטיים.

הסרט נוסק כאשר הוא מראה את רגעי העימות בין הזוג. השחקנים הראשיים של הסרט מדהימים וברגעים מסוימים בפרמיירה, התחושה הייתה כי אפשר פיזית לחוש את הרגש העז שבוקע מהמסך. האינטליגנציה של השחקנים מביאה לדקויות מעניינות ולא צפויות בהתמודדות עם פוסט-טראומה, במיוחד עם דמותה של סלין (שמשוחקת על ידי נעמי מרלן שחרכה את המסך גם ב"דיוקן של נערה עולה באש") שמרגישה אחרי האירוע בסדר לטענתה ואף מסרבת לספר למשפחתה וחבריה על האירוע שהתרחש, אך כעבור חודש חשה את ההשפעות ארוכות הטווח של הפיגוע. אמנם ישנם רגעים קצת משמימים בסרט, בעיקר אלה שנוגעים לחיי היומיום של הזוג, אבל הרגעים הספורים בהם לאקווסטה מציץ אל תוך הבטקלאן וכן רגעי הקונפליקט בין בני הזוג בהחלט מפצים על כך.

אלקראס

סרטה החדש של קרלה סימון, "אלקראס", זכה בפרס 'דב הזהב' לסרט הטוב ביותר בפסטיבל החולף, לדעתי שלא בצדק. הסרט עוסק בסיפורה של משפחה כפרית שחיה בדרום ספרד ומתמודדת עם איום מבחוץ ועם דינמיקות מורכבות מבפנים. סימון שואלת אותנו: מה יקרה כשאיש עסקים חסר לב יבקש לגזול את אדמות הבית הכפרי של המשפחה הזו? אני משיב: אותו דבר שקרה עם משפחה ישראלית, או סלובנית, או צרפתית. במילים אחרות, הנרטיב של הסרט הזה צפוי ונראה כבר בעשרות סרטים אחרים מכל רחבי העולם. הבנאליות של הסרט בולטת במיוחד על רקע שאר הסרטים בפסטיבל. אמנם הצילום והנופים בסרט יפים, אבל אין דמות אחת בסרט שהפתיעה או עניינה אותי, ולא היה פיתול תסריטאי אחד (וממילא לא היו מספיק) שגרם לי להתמסר לסרט. האישה שישבה לידי באולם נרדמה במהלך הקרנת הסרט, שקלתי להעיר אותה אבל אז הבנתי שאין טעם, ממילא היא לא תפספס פרט עלילתי משמעותי. האם יש עדות טובה יותר לכך שסרט צריך להיות קצר יותר, קצבי יותר ומקורי יותר?

חתיכת שמיים

סרטו של מייקל קול השוויצרי הוא עדות עוצמתית לכוח של הדממה שבטבע. הסרט, שנפרש על פני שעתיים ורבע, יכול להידמות ממבט ראשון ליצירה אפיזודית ותמוהה, אך העלילה המפוזרת מעט מתחברת אט-אט דרך דימויי טבע יפהפיים שקוך משלב בעדינות. עלילת הסרט סובבת סביב זוג נשוי שחי בהרי שווייץ והקשיים שהוא חווה בעקבות גידול שמתגלה בראשו של הגבר. שיא העלילה מתרחש כאשר הגבר, שאיבד את היכולת לחשוב באופן צלול מאונן בפני ילדתו הקטנה, מה שמוביל למשבר רגשי עמוק בשביל האם והילדה.

העלילה אולי נשמעת מוזרה מדי, או לא ברורה מספיק, אבל דימויי הנוף שמתגנבים אל תוך הממד הוויזואלי, ואף אל תוך הדיאלוג (בשלב מסוים הילדה הקטנה בסרט אומרת שבשבילה "אלוהים הוא ההרים והעצים, והשמש מאחורי העננים"), יוצרים חוט שמחבר את הסצנות השונות לכדי אורגניזם קולנועי חי ונושם. לא מדובר בסרט אסתטי חלול, אלא בסרט שבו האסתטיקה והנוף משוחחים עם העלילה באופן שמפרה אותה.

בחירה מעניינת נוספת של קוך היא לשלב בתוך העלילה מקהלה. מדי מספר סצנות, אנו רואים מקהלה עומדת באמצע יער ומבצעת שיר קר שמסכם את העלילה שראינו. טכניקה זו, שמזכירה קצת את הסגנון של לארס פון טרייר, היא בחירה שהפתיעה ואף הרתיעה אותי בהתחלה, אבל למדתי להתרגל לבחירה ואף להעריך אותה. זה סרט שאינו בשביל כולם, אבל מי שיצליחו להתחבר אליו, יגלו סיפור מצמרר על טבע ואדם, ועל השפעתם ההרסנית לעיתים אחד על השני.

הסרט של הסופרת

לבמאי הדרום קוריאני הונג סאנג-סו יש מקום של קבע בפסטיבל הקולנוע בברלין, וגם השנה סרט שלו בשחור-לבן ממלא משבצת בתחרות הרשמית. האוטור הדרום קוריאני שב לאותם שטיקים מהסרטים הקודמים – סצנות דיאלוג ארוכות, רגעי מבוכה ארוכים, ודמויות מוזרות אך חביבות. אבל בכנות, קשה להתלונן, כי הוא עושה את זה כל כך טוב.

הרגע שהכי ריגש אותי בסרט היה בסופו, כאשר הקרדיטים חשפו את כי סאנג-סו לא רק ביים וכתב את הסרט, אלא גם צילם, ערך והפיק. במילים אחרות, אפשר לעשות סרט של איש אחד ולהציג אותו בברלין. טוב לדעת שבעידן הדיגיטלי בו הקולנוע מונגש לכולנו, גם בלי תקציב גדול אפשר לספר סיפור אישי על המסך ולזכות לחשיפה רחבה ואפילו לזכות בפרס 'דב הכסף' - הפרס השני בחשיבותו בפסטיבל.

לכל הכתבות, הסקירות והראיונות מפסטיבל ברלין היכנסו ל מתחם פסטיבל ברלין