"ממלכת אור הירח" סרט הפתיחה של פסטיבל קאן 2012 הוא לא רק סרט מושלם, הוא יצירת מופת קטנה ומתוקה.
השנה היא 1965. באי בדיוני בשם ניו פנזאנס גר נער בשם סאם, יתום שלא זוכה להבנה ממשפחתו המאמצת או מחבריו בשבט הצופים המתעמרים בו. באותו אי גרה גם סוזי, בת למשפחה מאושרת לכאורה, אך לא מתפקדת בפועל. שני הצעירים מתאהבים ומחליטים לברוח.
[*]
בעקבותיהם יוצאים למרדף ברוס וויליס כשוטר היחיד על האי, אדוארד נורטון העומד בראש שבט הצופים, ביל מאריי ופרננס מקדורמנד המגלמים את הוריה של סוזי, וטילדה סווינטון כדמות הנקראת "שירותי רווחה" המבקשת לקחת את סאם לבית יתומים. לתוך ההמולה נקלעת גם חבורה של ילדים ומנהיגים משבט הצופים, ובהם גם ג'ייסון שוורצמן והארווי קייטל. זוהי עלילת סרט הקולנוע "ממלכת אור הירח" של ווס אנדרסון. ומאחר ובאנדרסון עסקינן, במאי אקצנטרי ובעל נטייה לעצב עולמות משונים כבועה עם חוקיות משלה, צפייה ב"ממלכת אור הירח" מרגישה כהתפרצות של מאות רעיונות, קולות ומראות שהתערבלו במוחו של הבמאי לכדי פריימים מושלמים.
[*]
צופים שנתקלו בעבר בסרט של ווס אנדרסון ("משפחת טננבאום" ו"ראשמור" בין היתר) ירגישו מיד בבית. קשה לפספס את תנועת המצלמה הייחודית (כשגם הפעם אנדרסון משתף פעולה עם הצלם הקבוע שלו, רוברט יאומן), את האופן בו השחקנים ממוקמים או נעים בתוך התפאורה המוקפדת, או את פס הקול האקלקטי, שהפעם מכיל פופ צרפתי לצד מוסיקה קלאסית. אנדרסון לוקח את כל הטוב הזה ומתזמר אותו לכדי קריצה מודעת לעצמה לסטייל של הסיקסטיז.
[*]
מבחינה זו, אנדרסון ממשיך להיות מונע בראש ובראשונה מתוך הנאמנות שלו לאסתטיקה המשעשעת המאפיינת את סרטיו. אך בהשוואה לסרטיו הקודמים, ב"ממלכת אור הירח" אנדרסון מצליח לעשות משהו חדש – הוא מצליח לרגש.
[*]
אולי כי יש כאן אגדה חמודה על התבגרות ואהבה צעירה, אולי זו אווירת הרטרו המתוקה האופפת כל רגע בסרט, אולי זהו צוות השחקנים הכביר שנהנה מכל רגע ומדביק אותנו בהנאה שלו, ואולי בזכות עבודתו המופלאה של אנדרסון עם הכוכבים הצעירים שלו, קארה הייוורד וג'ארד גילמן, המגלמים את סוזי וסאם. אנדרסון מצליח לייצר תחושה של תמימות ומלנכוליה שהופכת את "ממלכת אור הירח" לסרט ששייך לקבוצה מובחרת של סרטים – בתום הצפייה בו מיד יש חשק לראות אותו שוב פעם.