Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: לא הולך בתלם - ראיון עם עמרי יבין

הבמאי עמרי יבין, שביים את סרטו הראשון "סרט עם קתרין דנב" בגיל 50, בראיון מיוחד וכנה עם מבקר אתר "סרט" נתן ליכטר בו הוא מספר על הליך העשייה של סרט עצמאי בישראל, "היה בזה סוג של היבריס לחשוב שאני אצליח", על מקורות ההשראה שלו, "'סיפורים פרועים' זה הסרט שהייתי רוצה לעשות" ועל הבעיות שליוו את ההפקה "בדיעבד הייתי יוצא עם תקציב הרבה יותר גדול. אם מישהו היה מציע לי היום לעשות את הסרט הזה שוב עם יותר כסף, אז הייתי שמח לעשות את זה".

"זה הסרט שלי שמעולם לא עשיתי," אומר הבמאי עמרי יבין ומביט על פוסטר הקומדיה "גברים שבוהים בעזים", שתלוי על אחד מקירות סלונו. לצד הפוסטר, על ארון הספרים, מוצבות בובת התינוק של במבה, ארנב ועוד בובה מצחיקה עם פה גדול. בשבוע שעבר יצא לקולנוע "סרט עם קתרין דנב", סרטו הראשון באורך מלא. זהו סרט מסע הזוי של 2 גברים ילדותיים, בעקבות שמועה שחברם מארח במדבר את השחקנית קתרין דנב בסדנת מין טנטרי. בדרך הם נתקלים בנטלי, זונה שהסתבכה בצרות עם הסרסורים שלה.

בתוך הסרט משלב יבין תכנית טלוויזיה עם בובות. הבובות והפוסטר בסלון שלו משקפות במידה רבה לא רק את סרטו החדש אלא גם את טעמו הקולנועי. יבין אינו מעוניין ללכת בתלם ולכן סרטים ישראלים פחות מעניינים אותו מאחר ולדעתו רוב היוצרים מנסים ליישר קו עם הנורמות. "אף אחד לא עושה קומדיה כסרט אישי", טוען יבין. "בדרך כלל סרט אישי עטוף באיזו נימה מלנכולית ומשהו שמגיע מהבית כמו כישופים של האימא וכל מיני דברים כאלה. אני רואה ב'סרט עם קתרין דנב' סרט אישי לטוב ולרע שבו. ברוח השטות שלו יש דבר שנמצא בתוכי".

מדוע לדעתך אין בימינו הרבה קומדיות ישראליות כמו בתקופת סרטי הבורקס?

"יש לכך הרבה סיבות. ראשית בגלל סרטי הבורקס והמקום הלא מכובד לכאורה שהם תפסו, אז הקומדיה בקולנוע הישראלי באופן מסורתי נחשבת לז'אנר נחות. אני לא מסכים עם כך, אבל ככה זה נתפס. דבר שני, כשהקולנוע הישראלי התבגר ונהיה מקצועי יותר, הוא התעטף גם בארשת מכובדת".

[*]

איך נולד הרעיון ל"סרט עם קתרין דנב"?

"האמת היא שהוא התחיל מצמד הגיבורים. עשיתי וודו וירטואלי לעמנואל הלפרין. פיצלתי אותו לשניים וכך נוצרו מנו והלפרין. בדיעבד הבן שלי עלה על זה ששניהם נמצאים בתוכי ונאבקים על הדומיננטיות. בגלל זה אני כל-כך נסער וחסר מנוח כי יש בי גם את זה וגם את זה. במנו ישנה שתלטנות. הוא מנסה לשלוט בעולם. זה לא נובע מרוע אלה מניסיון של אביר אולטימטיבי. הוא קצת דון קישוט אבל הוא לא מודע לכך. הוא מחובר לגבר הישראלי המסורתי של פעם שנורא רוצה להיות מציל, משחרר ולוחם, אבל הוא יצא לפנסיה והלך לאיבוד. הלפרין הוא מישהו שנמצא במבוכה מתמדת מול העולם ובכל פעם שהוא מחליט לקחת את הדברים לידיים זה יוצא לו בצורה חורקת. יש ביניהם סוג של תלות. הם זקוקים זה לזה ושניהם אבודים בחלל. ידעתי שאני רוצה לעשות מסע הזוי עם הדמויות הללו". מהם מקורות ההשראה שלך?

"אני אוהב סרטים אמריקאים שלא הולכים בתלם. 'גברים שבוהים בעזים', הסרטים של האחים כהן ועוד. לאחרונה ראיתי את "סיפורים פרועים" ואמרתי לעצמי את הסרט הזה הייתי רוצה לעשות. זה סרט מאוד פרוע שלא הולך בתלם ומצד שני התמימות בו נוגעת ללב. אני מאוד מחובר גם לחנוך לוין. אני לא מכוון לשם אבל אומרים לי שיש הדים מממנו באופן בו מעוצבות הדמויות. יש משהו דומה באופן שבו הם מאירים את המצב האנושי. הן דמויות קריקטוריות ושטוחות במכוון. מאוד קשה לשחק דמויות כאלה וקשה גם לקבל אותן. יצרתי להן בכוח עומקים פסיכולוגים כדי לבטא באמצעותן מצב אנושי".

לא קל ליצור סרט דל תקציב. מה היית משנה בו אם היה לך תקציב גדול יותר?

"אני רואה את הפגמים בסרט כל הזמן מחדש. אם הייתי יכול הייתי עושה אותו לגמרי אחרת, אבל משהו ברוח שלו הוא מאוד שלי. הבעיה המרכזית של הסרט היא היעדר הלימה בין התקציב הנמוך לבין תסריט שהוא מאוד עשיר בסצנות ומיקומים. היה בזה סוג של היבריס לחשוב שאני אצליח. קיבלתי הרבה מאוד אזהרות לפני שיצאתי לדרך. בדיעבד הייתי יוצא עם תקציב הרבה יותר גדול, שהיה מאפשר לי לעשות את זה כמו שצריך ולהקדיש מספר רב יותר של ימי צילום. ישנן סצנות שנעשו ממש בחטף והרכבנו אותן על שולחן העריכה. אני רואה פגמים במשחק, פגמים בבימוי ופגמים בעיצוב שלא הלך עד הסוף. אם מישהו היה מציע לי היום לעשות את הסרט הזה שוב עם יותר כסף, אז הייתי שמח לעשות את זה".

הקולנוע הישראלי כיום שייך לצעירים ובמאים בתחילת דרכם. יבין החל לעבוד על סרטו הראשון בגיל 50. עד אז הוא ניצל את הזמן לכתיבת ספרים, מחזות פרינג' ותסריטים לתכניות ילדים לערוץ הראשון. "היה לי כל הזמן בקנה את הרצון לעשות סרט," הוא מסביר. "אני מכיר הרבה אנשים שהיו כמוני וויתרו על החלום". יבין טוען שהוא לא היה מעז לעשות סרט כזה אם היה צעיר מכיוון שהיה חרד לקיומו כיוצר.

[*]

תהליך הליהוק והצילום לא היו פשוטים. הסרט צולם באופן לא רציף והשחקנים התחלפו

"התחלתי לעבוד עם רמי שטרן בתפקיד הלפרין אבל הוא היה מאוד קשה לעבודה. בסופו של דבר חיפשתי מחליף ומצאתי את דני שגב. הכרתי אותו כשחקן רציני בסרטים כמו "אוונטי פופולו". אני חושב שהוא מביא משהו מאוד מעניין, ליצני ונחמד לדמות. רוב השחקנים עבדו בחינם או בחצי התנדבות. הסוכן של ולדימיר פרידמן עמד על כך שישולם לו יותר, אז נאלצתי לקצץ בסצנות של דמותו. בסרט ישנה דמות של רשע, קרושקה, הוא תמיד הגיע עם משלחת של מלאכי חבלה. כל פעם שצילמנו השתמשו באנשים אחרים, אבל זה לא ממש בא לידי ביטוי בסרט. בסרט ישנה סצנה של העלאת הדודה פנינה לאמבולנס. את הסצנה הזאת צילמנו לא כמו שצריך. צילמנו אותה עם שחקנית אחרת שאחרי יום הצילומים הראשון פרשה ובמקומה הקפצנו את אסיה נייפלד. הייתי חסר אונים ולא היה לי מה לעשות ונאלצנו לצלם אותה מחדש אחרי שנה. אז כשהיא עוברת מול המצלמה רואים שחקנית אחת ומהגב רואים שחקנית אחרת, אבל אף אחד לא שם לב לזה. יש עוד מקומות כאלה, חלקם יותר צורמים".

אתה לא חושש מכך שייצוג הנשים בסרט עלול להוביל לביקורת מצד נשים?

"הוא כבר מוביל. יעל שוב, המבקרת של 'טיים אאוט', כתבה פוסט על כך והיא מאוד תוקפת את העניין הזה. אני משתעשע בראיון של החפצת האישה, אין ספק. אני נותן מחירים בסרט: היא זונה של 1200 דולר הדודה פנינה שווה 2000 ש"ח, אבל יותר מכך שזה בא ללעוג על הנשים זה בא ללעוג לגברים. מושא הסרט הוא הגבר והאופן שבו הוא תופס את האישה. נטלי היא הדמות היותר אנושית מבין כולם. היא מסתכלת על הגברים במבט משועשע ומשחקת איתם את המשחק שלהם. אין כאן ניסיון להצטרף לדרך ההסתכלות הזאת על נשים, אלא להפך, לגחך עליה ולבקר אותה".

מהי המטרה של שילוב תכנית הבובות בסרט?

"גם זה היה אילוץ הפקתי. רציתי שהלפרין יראה תכנית ילדים כמאפיין שלו. הסרט צולם עם תכנית מסוימת והתחלתי לבקש את הזכויות על השימוש בה וסרבו לי אז עשיתי תכנית עם הבובות והוספתי אותה כערוץ נוסף של קומנטס על הסרט. גם הערוץ הזה לא מבוצע הכי טוב והייתי שמח לעשות אותו מחדש. זה נראה לי פטנט נחמד שיש בובות שהן כפילות של הדמויות".

מה הפרויקט הקולנועי הבא שלך?

"הפרויקט הבא שאני מתכנן הוא סרט בשם "מלמן ילד טוב". מלמן הוא בחור שחי עם אימא שלו. הוא מנהל רומן עם אישה, אבל הוא מתקשה להיפרד מאימא שלו. הוא חושב שאם הוא יעביר את אימא שלו לבית אבות, ויזמין את האישה לחיות אתו עם הילדים שלה, הוא יצליח לייצב את חייו סביב אישה אחרת. הוא הולך לסדר לאימא שלו בית אבות וכשהוא חוזר הביתה הוא מגלה שהיא הפכה לאתון. בעצם כל הסרט הוא המסע שלו עם האתון. דרך האתון הוא מתקן את היחסים עם אימא שלו בפרט ועם הנשים בכלל".