מה באוזן? ביקורות DVD: אהבה, מיסטרס אמריקה, עדן ועוד

מדור ביקורות ה-DVD החודשי של אתר "סרט" ו"האוזן השלישית" ממשיך עם ארבעה סרטים נחשבים שלא יצאו לאקרנים על המסך הגדול בישראל: הדרמה האירוטית "אהבה" של גספר נואה, הקומדיה החדשה של נואה באומבך "מיסטרס אמריקה", סרט המוסיקה האלקטרונית "עדן" ודרמה על חילופי זוגות בשם "Amorous". את כל הסרטים ניתן למצוא בספריית "האוזן השלישית" בתל אביב ובאתר האינטרנט של "האוזן השלישית"

אהבה

הילד הרע של הקולנוע הצרפתי גספר נואה ("בלתי הפיך", " Enter the Void") חוזר לעורר פרובוקציות בסרטו החדש אותו אותו הוא מגדיר כסרט פורנו בתלת מימד, כפי שהוצג בבכורתו בפסטיבל קאן.

האמת היא שלמרות הקטעים הפורונוגרפיים הבוטים ביחס לקולנוע מסחרי, זהו סרטו האישי והקטן ביותר של נואה, המתאר את הליך בניית והתפוררות מערכות היחסים בחייו של בן דמותו, מרפי (קרל גלוסמן), במאי קולנוע אמריקאי מתחיל שמתגורר בפריס עם בת זוגו ובנם הקטן. בסדרה של פלאשבקים לא כרונולוגיים נזכר מרפי באהבתו הקודמת, אלקטרה, אותה עזב למען שכנתם הצעירה והיפהפייה, אומי, שנכנסה להריון .

מרפי מסביר בסרט שקולנוע לטעמו צריך להיות מורכב בפרפרזה על משפטו הידוע של צ'רצ'יל מ"דם, זרע ודמעות" ואכן נואה יוצר את הסרט עליו מרפי חולם, סרט שמתאר את היווצרותן והתפרקותן של מערכות יחסים באופן כואב וישיר ומזכיר במהותו את "בלו ולנטיין" המצוין.

סצנות הסקס אמנם יהיו הטריגר שימשוך צופים רבים לצפות ב"אהבה" והן אכן עושות את העבודה ומבוימות בסגנונו דמוי החלום של נואה עם פייד טו בלאק הקוטע את רצף הסצנה ומעברי זמנים תמידיים המודגשים בכוונת מחבר, אבל "אהבה" הוא קודם כל סרט אישי, הסרט אותו רצה נואה ליצור כבר לפני שנים רבות ושאת תהליך יצירתו גיבורו מתאר במהלך הסרט עצמו.

לכן לא פלא ששמו של התינוק בסרט הוא גספאר ושמו של האקס של אלקטרה, אותו מגלם נואה, הוא גם כן נואה וכי ברקע ניתן לראות את מלון האהבה מתוך "Enter the Void". במסווה של סרט פורנו פרובוקטיבי יצר נואה את סרטו הצנוע ביותר, שהסקס בו הוא רק טריגר לחשיפת מחשבותיו הפסימיות משהו לגבי טיבן של מערכות יחסים באופן דומה לתהליך ההידרדרות של מערכת היחסים המתוארת מהסוף להתחלה בסרטו מעורר המחלוקת "בלתי הפיך".

[*]

לעמוד הסרט באתר האוזן: "אהבה"

מיסטרס אמריקה

נואה באומבך הוא אחד היוצרים האינטליגנטיים בקולנוע האמריקאי העצמאי, שכותב ומביים סרטים אישיים, מרירים-מתוקים, היפסטריים באופיים, שעוסקים ברובם בתהליך ההתבגרות וההשלמה עימו.

את הקומדיה "מיסטרס אמריקה" כתב באומבך עם גרטה גרוויג, כוכבת סרטו המצליח "פרנסס הא", שמגלמת דמות דומה להפליא לדמות שגילמה בסרטם המשותף הקודם. גרוויג מגלמת את ברוק, צעירה לא מגובשת בגיל 30, שחולמת להקים מסעדה, אך אין לה כל ניסיון, תכנון מוקדם או כסף כדי להצליח במשימתה. ברוק פוגשת לראשונה בחייה את טרייסי, סטודנטית צעירה ולחוצה אשר עתידה להפוך לאחותה החורגת בעקבות נישואיהם המתקרבים של הורי השניים. היא מראה לה את חיי הלילה התוססים של ניו יורק והופכת למעין אחות גדולה/מודל להערצה עבור טרייסי, שמחפשת לצאת מהקליפה המוגנת שלה וליהנות מהחיים. ברוק וטרייסי יוצאות למסע עם צמד חבריה ללימודים של טרייסי במטרה ללוות כסף למסעדה מהאקס של ברוק ומחברתה לשעבר, שלטענת ברוק הרסה לה את חייה.

כמו בסרטו הקודם "כשנהיה צעירים", באומבך מפגיש בין שני דורות של צעירים ומציג את הפחד מתהליך ההתבגרות ואת הרצון להיאחז בשנים עברו מול הצורך להמשיך הלאה ולהתקדם בחיים. במובן רב מהווה "מיסטרס אמריקה" סרט המשך לדמותה של "פרנסס הא" ולקונפליקט הבין דורי שבמרכז "כשנהיה צעירים", אך באמצעות התסריט האינטליגנטי ואוהב האדם של גרוויג ובאומבך, שמגובה בהופעות משחק טובות ובהומור טוב לב, מצליח הסרט להיות עוד חוליה מוצלחת בשרשרת סרטיו האחרונים של הבמאי המוכשר.

לעמוד הסרט באתר האוזן: מיסטרס אמריקה

עדן

ביוגרפיות מוסיקליות רבות הציגו לנו את סיפור העלייה (או העלייה והנפילה) של זמר מצליח, מהאנונימיות להצלחה מטאורית ולהשלכות שמתלוות לה. הסרט הצרפתי "עדן" בוחר לספר את הסיפור הנפוץ יותר של האמנים שלא מצליחים לפרוץ בגדול, אלו שנשארים בשוליים וצריכים להחליט האם לדבוק במוסיקה או להתקדם הלאה ולהודות בכישלונם.

פול (פליקס דה גיברי) הוא אמן מסוג זה. הוא די ג'יי שמתמחה בגראג', ז'אנר אלקטרוני לא פופולרי יתר על המידה שאינו זוכה למספר רב של מעריצים. הוא מקים יחד עם חברו צמד אלקטרוני ובשל נסיבות מצערות נאלץ לנסות להמשיך בכוחות עצמו, תוך שהוא נאבק בהתמכרות לקוקאין, לווה כספים מאימו ומנסה להתאחד עם חברתו לשעבר שהמשיכה הלאה בחייה.

הבמאית מיה הנסן לאב מתארת בצורה אותנטית אך אפרורית את שיגרת החיים בשולי תעשיית המוסיקה, כשהיא מציבה אל מול פול את הצמד המצליח "דאפט פאנק" בהופעת אורח, שתהליך נסיקתו במקביל לקריירה של פול מציב תמונת ראי לחוסר ההצלחה שלו. הסרט לוקה לעיתים ביבשושיות יתר ולא מצליח לשמור על עניין לכל אורכו, אולם חובבי מוסיקה אלקטרונית ייהנו מפסקול משובח ומביוגרפיה מוסיקלית בלתי רגילה ומעוררת הזדהות.

לעמוד הסרט באתר האוזן: עדן

(Amorous (hide and seek

מבקר: זוהר צלח

סרט הביכורים של ג'ואנה קואטס עוקב אחר ארבעה צעירים לונדונים אשר מאסו מהלחצים והחוקים של החברה האורבנית ומחליטים לבצע ניסוי - הם עוברים לקוטג' מבודד בכפר בניסיון לחיות באוטופיה משלהם. הם מחליטים לתלות לו"ז של חילופי זוגות (כולל מאותו מין) ומהר מאוד אנחנו מבינים שהנושא שעל הפרק הוא בעיקר פוליגמיה (ריבוי בני זוג).

ברמת הרעיון, מדובר בסרט מאוד שאפתני ומעניין אך לצערי, הוא נשאר כזה רק ברמת הרעיון. אין באמת אקספוזיציה לסרט, כך שלא ברור לנו מה מניע את ארבעת הדמויות לקבל החלטה כל כך דרמטית. בכלל, כל הפרטים על "למה זה קורה" לא מאוד ברורים כאן, ככה שאנחנו מקבלים ארבעה אנשים צעירים שנראים טוב, שעושים שינוי גדול בחייהם ולנו ממש לא ברור למה וכתוצאה מזה לא אכפת לנו.

נראה שהרעיונות המרכזיים בסרט קשורים לפחד מהאחר ואולי אפילו לשנאת זרים, אבל חוסר הניסיון של קואטס מקשה על היצירה להפוך לכזו שתעורר הזדהות בקרב הקהל. במקום כך אנחנו מקבלים המון סצנות חלולות שחלקן אולי עומדות יפה בעצמן, אבל לא מתחברות למשהו גדול יותר ובעל משמעות.

לעמוד הסרט באתר האוזן: Amorous