פסטיבל הקולנוע הגאה: סקירות סרטים

טרנזיט הוואנה

מבקרת: מעיין הררי

"טרזניט הוואנה" הוא סרט דוקומנטרי של הבמאי דניאל אבמה אשר מתרחש בבירת בקובה ומלווה את מאבקם של טרנסג'נדרים לקבלת הכרה בזכויותיהם. הוא מתמקד בתהליך של הדמויות לקבל אישור לביצוע ניתוח לשינוי מין ובמאבקם על כך מול משפחתם והסביבה אשר מתקשה לקבל את זהותם המינית.

הוא עושה זאת דרך סיפור חייהם של שלושה אנשים: מאלו - טרנסג'נדרית אמיצה אשר ברחה להוואנה מביתה בגיל 11 עקב מחלוקת עם אביה שסרב לקבל את זהותה המינית. היא פעילה דומיננטית בארגון לזכויות להט"ב בקובה ומנהלת קשר רומנטי עם גבר אשר נמצא בכלא.

אודט- איש צבא לשעבר וטרנסג'נדרית בהווה. אאוטסיידרית אשר לא מצליחה להתחבר לקהילת הלהט"ב בהוואנה. היא חיה עם אמה וסבתה, עובדת בחווה ונאבקת מול משפחתה ומול החברה הדתית בה היא חיה על ההכרה בזהותה.

חואני- היחיד בסרט שהנו גבר אשר נולד בגוף של אישה ונמצא לקראת ההליך הרפואי האחרון שישנה את מינו. חואני הוא איש בודד אשר חי עם אחיו, איש חרוץ שעובד קשה על מנת להתפרנס וחולם על אהבה.

את שלוש הדמויות מלווה דמותה של ד"ר מריאלה קסטרו אספין, בתו של נשיא קובה ראול ואחייניתו של פידל קסטרו אשר הנהיג את המדינה במשך שנים רבות. מריאלה הינה אישה סטרייטית אשר נלחמת למען זכויותיהם הסוציאליות של קהילת הלהט"ב בקובה, תומכת נלהבת במאבקם ומקפידה לקדם אותו באמצעי התקשורת.

זהו סרט בו לדמויות אין קונפליקט מרכזי ואין דמות ראשית שכן הוא מלווה את מאבקי היומיום של שלושתם. עם זאת במהלך כל הסרט יש עיסוק רב בדמותה של אודט, אשר עוברת את השינוי הגדול ביותר והופכת אט אט מנוצריה אדוקה למתנגדת לדת. אודט רוצה לעבור את הניתוח לשינוי מין ונלחמת לקבלת תמיכה מאמה וסבתה, אך לאחר שמקבלת שיחת טלפון לא נעימה מהכנסייה שמפצירה בה לעצור את הניתוח היא מתייאשת ומוותרת עליו. דבר זה גורם לה לפקפק באמונתה בנצרות ומביא אותה לתובנה שעליה לבחור בין אמונתה הדתית לזהותה המינית, שאלה שלא מקבלת תשובה חד משמעית בסרט. לעומת אודט, מאלו וחואני מאושרים בחלקם, שלמים עם זהותם המינית ומוכנים להילחם עליה ולעשות ויתורים כואבים על מנת לחיות חיים משוחררים.

נראה כי אבמה בוחר שלא לנקוט עמדה כלפי המאבק אלא להתבונן בחייהן של הדמויות מבחוץ ברגישות ולתת לצופה להחליט בעצמו. סגנון הבימוי העדין מורגש לאורך כל הסרט ע"י בחירת צילומים ארוכים ועריכה בקצב איטי. שוטים אשר גורמים לצופה להיות מתבונן שותף בסצנה ולהרגיש חלק מחיי התושבים בקובה. זה סרט על אנשים שמעזים לחלום, ללכת עם האמת שלהם ולספוג את המחיר האישי הכבד עקב כך. מומלץ לחולמים באשר הם ולאנשים אשר אוהבים להתבונן.

הסרט יוקרן ביום שני, 5 ביוני 2017, 20:15 בסינמטק ת"א

קרב חתולות

מבקרת: קרן קוצ'ר

קיימת האמירה -אין דבר יותר רע מקומדיה לא מצחיקה- ובכן, סרט זה יכול לשמש כעוד ראייה לביסוס טענה זו. הפארסה המעיקה הזאת נעשתה תוך זמן קצר 16 יום עם מספר אלמנטים רדודים אשר בקושי מניידים את הסרט לכיוון הנכון, חוץ מהופעותיהן הסבירות של השחקניות הראשיות, אן הייש וסנדרה הו. כל העסק נופל במהרה כשמגיעים לתסריט והבימוי על שניהם היה אחראי אותו אדם - אונור טוקל.

את זה בטח שמעתם לפני כן - שני יריבים ותיקים - אחד חי את החיים הטובים ואילו השני מדוכא מכישלונותיו נפגשים שוב לאחר הרבה שנים מה שגורם ל"קופסת פנדורה" להיפתח מחדש. ורוניקה (הו), האלכוהוליסטית היהירה, נשואה לבעלה איש עסקים עשיר ומזלזלת ברצונו של בנם להפוך להיות צייר. אשלי (הייש) היא ציירת ממורמרת שעבודותיה לא אהודות במיוחד, המוציאה את התסכול שלה על סובביה ונאלצת לעבוד עם בת זוגה כמלצרית על מנת להרוויח כסף.

המפגש המקרי שלהן באחת מן המסיבות המפוארות במעגליה של ורוניקה מעלה כמה זיכרונות לא נעימים וכתוצאה השתיים מתחילות ללכת מכות. בהתחלה זה די משעשע לראות שתי נשים בוגרות שצריכות לדעת יותר טוב רבות כמו בחורות שיכורות מהאוניברסיטה, אך ככל שהתקרית מתמשכת המראות האלימים אט אט הופכים ללא נעימים לצפייה, תחושה שחוזרת על עצמה כמה פעמים במהלך הסרט.

התקרית האלימה משאירה את ורוניקה בתרדמת ממנה היא מתאוששת רק לאחר שנתיים, במהלך זמן זה בעלה ובנה נפטרו, אך אשלי נהפכה לכוכבת בעולם האומנות ויחד עם בת זוגה מצפה לילד. תהפוכת היוצרות פה מספקת הזדמנות מרווחת ללקיחת הדברים לשלב הבא מבחינה קומית, אך כמו מרכיבים נוספים זאת גם מפוספסת כי מכא, טוקל מחליט להכניס רצינות וכנות בניגוד מוחלט למה שנראה עד כה. אווירות שונות אלו אינן מתערבבות - לאחר כל רגע כנה מגיע מיד רגע פארסה קומי וההיפוך בין השניים לא מותיר מרווח לנשום.

עוד אלמנט קומי לא ברור הוא זה הפוליטי. נוכחותו של הלעג מורגשת, אך הוא אינו פוגע במטרה. להגיד שוב ושוב שפוליטיקה היא מגוחכת זו לא בדיחה - זאת עובדה בת כמה שנים טובות. עם מצבים ודיאלוגים שלמים החוזרים על עצמם, החוויה הופכת די מהר למתישה מאוד, אם כי לא במכוון זה מספק יותר רעננות לדמויות המשניות שבאות והולכות כמו העוזרת התמימה על גבול טמטום של אשלי (אריאל קאבוסי), סוכנת הבית השאננה של ורוניקה (מיירה טיילור) והרופא הקר של שתי הנשים (דילן בייקר) .

כמה חברי הפקה טענו שאת כל פגמי הסרט אפשר להפיל על התקציב הדל. זו היא תגובה ילדותית ביותר כמו שסרטים הוליוודיים עם תקציבים מנופחים יכולים להיות איומים כך גם סרטים ללא תקציב גבוה יכולים להיות עשויים היטב. לצילום הקלסטרופובי, הקלטת הסאונד הבעייתית והמוזיקה שנשמעת כמו אוסף חינמי מהאינטרנט היה אפשר לסלוח, אלמלא טוקל לא היה לוקח חומר נדוש ואיכשהו מצליח להוריד מערכו עוד יותר.

הסרט יוקרן ביום שבת, 10 ביוני 2017, 18:45 בסינמטק ת"א

אחרי לואי

מבקר: אלעד שלו

"אחרי לואי", סרטו הראשון של במאי וינסנט גאגליוסטרו, שגם הגיע לישראל כאורח הפסטיבל הגאה, עוסק בנושא שלא מדובר רבות בקולנוע: ההתמודדות של גייז מבוגרים עם הפוסט-טראומה של מחלת האיידס ממנה מתו רבים מחבריהם.

סם (אלן קאמינג, "האישה הטובה") הוא אמן החי בלופט מלא מזכרות וזיכרונות ממאהבים לשעבר שנפטרו בזמן המגפה הגדולה. חלפו כמה עשורים מאז אבל הוא עדיין לא הצליח להירפא מהאובדן של מאהביו וחבריו שהלכו לעולמם בשנות ה-80 וה-90 ועליהם הוא מכין במשך שנים רבות סרט תיעודי. מפגש עם בחור צעיר בשם בראיידן (זאכרי בות', "דמג'ס") גורם לו לשנות את שגרת יומו ולהתעמת בין האופן בו הוא תופס את הקהילה של דורו ואת המאבק שהוא ניהל לבין החיים הנוחים יחסית שמנהל הדור הצעיר בדמותו של בראיידן.

קאמינג כהרגלו סוחף בתפקיד הראשי ומציג דמות לא פשוטה ועמוסה בשדים פנימיים שמתקשה להשלים עם התבגרותה ועם העבר שלה. בות' משלים אותו בצורה טובה כעזר שנגדו וכמה מהסצנות המשותפות שלהם הן מהטובות בסרט. יחד עם זאת סרטו של גאגליוסטרו פחות עובד כמכלול ונשאר כסרט עצמאי בעל אמירה, אך לא ככזה שמצליח לחבר את הקהל אליו באופן מספק.

[*]

הפצע

מבקר: אלעד שלו

סרט הפתיחה של הפסטיבל הגאה, אשר בוים על ידי הבמאי הדרום האפריקאי ג'ון טרגנובה, שעלה לכותרות לאחר שביטל את הגעתו לפסטיבל בשל לחץ ה-BDS, מביא את הצופה לטריטוריה לא מוכרת.

הסרט מתרחש בחלק מיוער במזרח דרום אפריקה. צעיר בשם זולאני לוקח חופשה מהעבודה היומית שלו כדי להשתתף כמלווה בטקס חניכה לנערים מתבגרים בחיק הטבע. במהלך שבוע ימים, שנפתח בטקס מילה, אמורים הנערים לכונן את גבריותם. זולאני משמש כמדריך של קוואנדה, בן למשפחת טובים מיוהנסבורג. הצעיר המודרני והמרדן חי את הקודים של העולם המערבי, ומגלה במהרה את הסוד הגדול של זולאני: הוא מאוהב באחד המלווים האחרים. בין השלושה נרקם משולש רומנטי שתוצאותיו עלולות להיות הרסניות אם יתגלו.

לסרט לוקח זמן רב להתגבש ולסחוף את הצופה אחריו ובמשך מחציתו הראשונה הוא מקרטע לאיטו. עם זאת ההתבססות שלו במחוזות חדשים לצופה המערבי מהווים לכל הפחות צפייה אנתרופולוגית מעניינת, שהופכת לקראת סופו גם לחזקה יותר כאשר הקצוות השונים מתחברים לקראת הסוף הבלתי נמנע.