חדשות סרטים

שכחו אותם בבית: הסרטים הכי טובים שאתם לא מכירים

מאת:
שכחו אותם בבית: הסרטים הכי טובים שאתם לא מכירים
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
יש סרטים שהופכים לשוברי קופות, לסרטי קאלט או לחביבי המבקרים. אבל יש סרטים רבים מאלה שנשכחים בצד הדרך עם השנים. מבקרי וכתבי האתר חזרו כל אחד לסרט אהוב עליהם שנדמה וכמעט אף אחד לא מכיר - וחבל שכך • פרויקט מיוחד
המציצן מהמוטל (2017)

מבקר: נמרוד שובל

סרט תיעודי חריף של נטפליקס אודות חקירה אותה מבצע העיתונאי המוערך גיי טליס על הנעשה במוטל חריג בקולורדו. טליס חושף את בעל המוטל ג'רלד פוז שקנה וניהל אותו במטרה להציץ לאורחיו ולתעד את יחסי המין שלהם. פוז שיתף את המניע שלו ואת יומניו עם טליס שערך אותם. הידידות בין השניים מתנפצת כשה"וושינגטון פוסט" מצביע על פערים רציניים בזיכרונותיו של פוז ובכך מערער את האתיקה העיתונאית של טליס.

זהו סיפור עצוב ומשונה על שני גברים יוצאי דופן הדומים זה לזה בטעם ובמזג – אגו קיצוני וחוצפה ללא מעצורים – החיבור בין השניים הוא הנושא העיקרי והאמיתי. הסרט מציג העתק מיניאטורי של המוטל כאמצעי ויזואלי במהלך הראיונות, שחזורים עוצרי נשימה של ההצצות ורגעים אנושיים מרגשים של ציפיות ואכזבות.



עמק הגוואנגי (1969)

מבקר: רון פוגל

"עמק הגוואנגי" משתייך לתת הז'אנר המכונה weird west" " וכולל שילוב ביו מערבון לאימה ועוד. הסרט נוצר בתקופה שבה נדמה היה וסרטי המפלצות כבר גמרו את הסוס ולכן נפל די מהר לתהומות הנשייה - ולא בצדק!

קאובוי שעובד אצל מפעילת רודיאו (גילה גולן בהופעתה הקולנועית האחרונה) מגלה עמק אבוד שבו עדיין חיים דינוזאורים. הוא מצליח לתפוס אחד מהם ומביא אותו לרודיאו, אבל מתברר שזה מעשה לא נבון בלשון המעטה. השילוב בין מערבון לסרט מפלצות הופך את הסרט לטראש אמיתי ומהנה, שמסתבר והשפיע על שפילברג ביוצרו את "פארק היורה" .



פרחים בעליית הגג (1987)

מבקרת: אורטל אדיב

"פרחים בעליית הגג", מבוסס על ספר באותו שם, ומתמקד בבית משפחתי בו גרים זוג הורים עם 4 ילדים. לאחר שהאב נהרג, האם מחליטה לחזור לבית אמה, לרכוש בחזרה את אהבת אביה ובכך להשיג לילדיה ולה ירושה שתוכל להצילם ממצבם המר. בבית זה הילדים מוחזקים כאסירים ע"י סבתם האכזרית בעליית הגג הנעולה. אמם מבקרת אותם לעיתים רחוקות וסבתם האדוקה בדת, מאיימת עליהם שייצמדו לחוקיה ומגלה להם כי אמם ביצעה חטא שגרם לה להיות מנודה מביתה. לאחר שהם מצליחים לצאת מהדלת הנעולה ולשוטט ברחבי הבית, הם מגלים דברים שאמם וסבתם הסתירו מהם.

הסרט אמנם מיושן ולא מוכר, אך מצליח לשדר אותנטיות, חמלה והזדהות עם הילדים שחווים התעללות ואכזבה גדולה. אני אישית התחברתי מאוד לסרט ומאז ילדותי צפיתי בו מספר פעמים ומצליחה להתרגש בכל פעם מחדש.

מעקף (1945)

מבקרת: מישל צ'יקו

"מעקף" (Detour) מציג את סיפורו של אל רוברטס, פסנתרן במועדון לילה זול, המחליט לצאת למסע בעקבות חברתו שעזבה אותו לנסות את מזלה בהוליווד. מסעו של אל חסר המזל, מידרדר מהר מאוד לרצף של בחירות שגויות המובילות אותו למסע שונה מאוד מזה שתכנן.

"מעקף" הוא סרט בלשי בסגנון הפילם נואר. קסמו של הסרט טמון בעובדה שהוא סרט בי מובי. הסרט שואב את הצופה למצבו המעורער והקומי שלו נקלעה דמותו של רוברטס. לכל אורך הסרט אנו הצופים, נתונים בין שתי מציאויות הנטענות כאמת: המציאות המסופרת מפיו של רוברטס והמציאות שמוצגת לנו מבחינה ויזואלית. דבר זה מאפשר לנו להפוך בעצמנו לבלשים, בניסיון להבין את התגלגלות האירועים ולשפוט בעצמנו. במהלך הצפייה בסרט, עולה השאלה האם הגיבור מודע למעשיו ומשוכנע בחפותו או האם הוא מסלף את דבריו בידיעה כי אנחנו מקשיבים לסיפורו.

שוק טרימנט (1973)

מבקר: יוחאי גורלי

אחד מהסרטים שמשונה במיוחד שלא התפרסם יותר. מדובר בסרט מהיוצרים של "מופע הקולנוע של רוקי", מעין סיקוול/פריקוול שלא ברור אם הוא מתרחש לפני או אחרי עלילת הסרט הקודם. בראד וג'נט נוכחים פה, אם כי בגילומם של שחקנים אחרים, ו-4 שחקנים מהסרט הקודם נמצאים פה בתפקיד שונה.

הסרט הוא דוגמה נהדרת למחזמר קולנועי אוונגרדי, כשהוא מרגיש במבע שלו הרבה יותר כמו קובריק מאשר מיוזיקל. הוא מתרחש כולו באולפן טלוויזיה שהוא גם מרפאה לטיפול בהלם, וככל שהסרט מתקדם נדמה שהאולפן החליף את העיר לחלוטין כמקום מגורים לתושבים. אל האולפן מגיעים גם בראד וג'אנט, וכשבראד נראה לא מתפקד כראוי, מנהלי האולפן מעבירים אותו "טיפול בהלם".

זה סרט כיפי ומצחיק שהוא גם פילוסופי-פוליטי באופן בוטה. זה אולי הסרט היחיד שראיתי שיכול לעשות ביקורת על צרכנות באופן מעניין, מעמיק ולא מתנשא, שמראה את השורשים המבניים-כלכליים של התרבות הזו. בנוסף, השירים קאצ'יים ברמות.



השד יודע מה (2014)

מבקר: אלעד שלו

"השד יודע מה" שבוים על ידי ג'וש ובני ספדי (שביימו אחריו את "גוד טיים" המצוין) לא נותן הנחות לצופים או לדמויות בו. הוא עוקב אחר הרלי (אריאל הולמס, שהייתה בצעירותה הומלסית בעצמה והסרט מבוסס על ספר שכתבה על חייה), צעירה מכורה לסמים, שחיה בהוסטל עלוב עם חבריה הנרקומנים. הרלי חיה את חייה במרדף נואש אחר כסף למנה הבאה שתיתן לה רגעים ספורים של שלווה, עד לקריז הבא. היא מאוהבת בנרקומן חובב מטאל בשם איליה, שמתייחס אליה בזלזול ומדרדר אותה לניסיון התאבדות.
הסרט לא מרפה מהצופה מהפתיחה ועד לסיום. בסגנון כמו דוקומנטרי ועם דיאלוגים אותנטיים שנדמים מאולתרים בחלקם, הוא מכריח אותנו להישיר את מבטנו לאנשים מהם אנו מעדיפים להתעלם ביום יום. יחד עם פסקול אלקטרוני דיס-הרמוני ומרתיע ותחושת ריאליזם חדה וכנה, "השד יודע מה" הופך לחוויית צפייה מטרידה אך חשובה ומרתקת במיוחד.



הרוכב (2017)

מבקר: רפאל תמנה

"הרוכב", שהציג השנה בבתי הקולנוע, מגולל את סיפורו של בריידי, אמן רודיאו ומאלף סוסים צעיר בספר הרחוק והפרוע של דרום מערב ארה"ב. בריידי נפצע פציעה קשה ומסוכנת בראשו במהלך תחרות רודיאו, רכיבה אתגרית מסורתית על שוורים ענקיים ופראיים. הסרט הגדול והמפעים הזה עוסק ביריבות בין בני אדם וביריבות שבין אדם לבין עצמו, ובאפשרות לחופש ולגאולה שיכול להיות ליריבות כזו.

הסרט מציג את ההוויה הגברית הטעונה של העולם שבו חי בריידי: תביעה מגברים להיות חזקים ועמידים ולא להתייחס ברצינות יתרה לרגשותיהם ולפגיעותם; לשאת סבל וכאב בכל מחיר ומבלי להתלונן, להפגין דומיננטיות ולא לגלות חולשה. חלק מבלבולו של בריידי קשור מצד אחד למשיכתו לערכים האלה, ומצד שני לקול פנימי בו שאומר שמשהו בהם מעוות, ושיש למרוד בהם. אבל בריידי אינו יודע למרוד בנוקשות המעיקה באופן שאינו נוקשה גם כן. כמיהתו לחופש מהאלימות של אביו ושל חברה המרסנת את חופשיותם של החיים, מקבלת בעצמה ביטוי שיש בו מן הקיצוניות והכוחניות.



ספיידר בייבי (1967)

מבקרת: הלמינה גרופר

קומדיית האימה הנשכחת הזו סובבת סביב משפחת מרי, שחבריה לוקים תסמונת נדירה הגורמת להידרדרות מנטלית קיצונית עד שנותר מהאדם יצור פרימיטיבי ופראי. בבית המשפחה המתפורר נותרו 3 אחים תחת השגחתו של ברונו הנהג. הנערים חולים כולם כשראלף הבכור כבר איננו מסוגל לדבר ומתקשר בנהמות. גם האחיות מראות סימנים של טירוף. החיים בבית רגועים, יחסית, עד לבואם של קרובי משפחה רחוקים עם עורך דינם המנסים לתבוע את זכותם על הנכס. על אף תחינותיו של ברונו הם מתעקשים להישאר ללילה ומגלים שבני משפחת מרי לא ממש טובים בקבלת אורחים. מה לעשות שמדי פעם צצות בבית גופות אותן ברונו נאלץ להשליך לדודים הקניבלים שחיים במרתף. ככה זה, משפחה לא בוחרים.

"ספיידר בייבי" של ג'ק היל לא הצליח בזמנו אבל זכה למעמד של קאלט עם השנים. עם זאת הוא נותר לא כל כך ידוע, במיוחד יחסית לקלאסיקות אימה אחרות של העשור, וחבל. הקונספט המקורי והאווירה ראויים להערכה בפני עצמם, אבל אלו ההופעות שהופכות את הסרט המשונה לגדול.
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
רלוונטי
הרוכב (עמוד סרט)
 
חיפוש בארכיון 2019
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Ballon1בלוןציון גולשים10 / 8.4ציון מבקרים5 / 3.5
Joker2ג'וקרציון גולשים10 / 8.4ציון מבקרים5 / 4.4
The Art of Waiting3בשורות טובותציון גולשים10 / 8.2ציון מבקרים5 / 3.9
Knives Out4רצח כתוב היטבציון גולשים10 / 8.0ציון מבקרים5 / 3.6
Midway5הקרב על מידוויציון גולשים10 / 7.9ציון מבקרים5 / 2.3
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט