חדשות סרטים

בחזרה לעבר: הקולנוע של רוברט זמקיס

מאת:
בחזרה לעבר: הקולנוע של רוברט זמקיס
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
היום לפני 67 שנים נולד הבמאי רוברט זמקיס, שלמרות שורה של סרטים מצליחים במיוחד שביים – "בחזרה לעתיד", "פורסט גאמפ", "מי הפליל את רוג'ר ראביט" – שמו עדיין אינו נמצא בשורה אחת עם הטופ של הבמאים בעולם. לכבוד יום ההולדת ולכבוד סרטו החדש "המכשפות", שהשבוע פורסם כי ייצא בישראל ב-16 באוקטובר 2020, חזר הכתב דון ברק לקולנוע של הבמאי פורץ הדרך
1. זמקיס ושפילברג

1976. שפילברג בוודאי הופתע כשהסטודנט הצעיר התפרץ למשרדו, והקרין בפניו את סרט הגמר שלו, זוכה אוסקר הסטודנטים. אבל שפילברג המהולל התלהב מהאנרגיה שלפניו –זו בסרט וזו של הצעיר מהיר הדיבור. הוא לקח את רוברט זמקיס תחת חסותו, שכר אותו ואת שותפו בוב גייל לכתוב תסריט לסרט הבא שלו, והפיק את שני סרטיו הראשונים.

כבר בשני סרטיו הראשונים נראה דמיון רב בין סגנון הבימוי של השניים – לתת לתנועות וזוויות המצלמה להוביל את הסיפור, ההעדפה לעדשות רחבות, עומק שדה רחב בו הכל מפוקס, ושימוש במוסיקה ליצירת הזדהות רגשית. אך חסותו של שפילברג לא באה רק מחיבתו לזמקיס, אלא גם כי ראה בו משהו שחסר לו. כשמאחוריו קריירה טלוויזיונית ושובר הקופות "מלתעות" – ששינה את פני התעשייה – שפילברג הוכיח כי הוא מסוגל להפחיד ולרגש עד דמעות, אבל דבר אחד היה דרוש להוכחה – שהוא יכול להצחיק. לעומתו, לזמקיס היו שפע הומור ציני ואנרגיה קומית שהניעו עלילות כקסם.

בשני שיתופי הפעולה ביניהם – "רוצה להחזיק את ידך" (1978) קומדיה רומנטית נוסטלגית על תיכוניסטיות בשנות ה-60 שמנסות להיכנס להופעה של הביטלס; ו"מכוניות משומשות" (1980) קומדיה מדליקה ומומלצת, בה קורט ראסל מגלם מוכר מכוניות משומשות – זמקיס הראה כשרון לדמויות וסיפורים שהם גם רגישים וגם קומיים מטורפים. אך גם כשהסרטים קיבלו תשבחות ממבקרים, הם נכשלו מסחרית. והתסריט לשפילברג? "1941" (1979) היה הכישלון הקופתי והביקורתי הגדול ביותר שהכתים את המוניטין שלו. זמקיס איבד את הפרויקטים עליהם היה חתום, ומאז ועד היום, שפילברג אמנם ניסה לתבל את סרטיו בהומור, אך יותר לא ניסה ליצור קומדיה. תוך חמש שנים מהיכרותם, דרכי השניים נפרדו.



2. בחזרה לעתיד ופורסט גאמפ

בזמן ששפילברג שיקם את המוניטין בקלות יחסית, המוניטין של זמקיס נחרב. במשך שלוש שנים, זמקיס התרוצץ בלוס אנג'לס, כותב לבמאים אחרים תסריטים שלא הגיעו לכדי הפקה ומנסה להרים פרויקטים ללא הצלחה. מזלו השתנה רק כשמייקל דאגלס הציע לו לביים את הפקתו הבאה. בהרפתקה הקומית "בעקבות האוצר הרומנטי" (1984). אירוני שזמקיס רצה להתרחק משפילברג, ועם זאת ביים לבסוף סרט ברוח אינדיאנה ג'ונס, אך ב"אוצר הרומנטי" זמקיס חזר להוכיח כישרון בהרפתקה קומית מצליחה.

בזכות הצלחת הסרט, זמקיס היה מסוגל לבחור את הפרויקט הבא שלו. הוא חזר אל שפילברג, בבקשה שיעזור להציל תסריט שנתקע בפיתוח בין אולפנים במשך שנים. גם אז, ראש האולפן לא היה בטוח לגבי רעיון כה משונה על תיכוניסט שנתקע בשנות ה-50 עם מכונית שהיא מכונת-זמן, ושם אמו הנערה מתאהבת בו. אבל גם אחרי הפקה מפרכת "בחזרה לעתיד" (1985) הפך לקלאסיקה קולנועית בעל השפעה תרבותית עצומה.

זמקיס שוב התעלה על עצמו והראה יכולת פנומנלית לביים סרט מבדר בעל אנרגיה בלתי נלאית ואימג'ים חדשניים, שייצר דור מעריצים ונתן השראה לדור יוצרי קולנוע חדש. בעקבות ההצלחה האדירה של "בחזרה לעתיד", שפילברג לקח את זמקיס לביים הפקה שאת מושכותיה קיבל מדיסני. "מי הפליל את רוג'ר ראביט" (1988) – סיפור בלשי-קומי של רצח וקונספירציה היברידי (המשלב אנימציה ושחקנים) – הייתה ההפקה היקרה ביותר עד אותה עת וסיכון עצום לדיסני, שסבלה מסדרת סרטי אנימציה כושלים. מעבר לסרט שעשוי למופת, "מי הפליל את רוג'ר ראביט" היה פורץ דרך. הוא היה הסרט ההיברידי הראשון שבו המצלמה נעה סביב הדמויות המצוירות, והראשון שבו האינטראקציה בין המצויר לאובייקטים ממשיים הייתה מודגשת. הישגים אלו הובילו לשלל פרסים, כולל 3 אוסקרים מתוך 6 מועמדויות. י

אך זמקיס לא נח על זרי דפנה. הוא צילם בצמוד שני סרטי המשך ל"בחזרה לעתיד" לטרילוגיה, והציג חזון טכנולוגי שהביא לעולם מושגים כמו "האבר-בורד", ו"יום בחזרה לעתיד" נחגג בקרב מעריצים בכל העולם עד היום. לאחר מכן, ב"המוות נאה לה" (1992) – זמקיס החל להתרחק מהקומדיות המשפחתיות, אך התמיד בחדשנות האפקטים, כשמריל סטריפ התהלכה כשראשה מסובב לאחור, וגולדי הון התרוצצה עם חור קליע רובה ענק בבטנה. "פורסט גאמפ" (1994) הקומדיה-הדרמטית בכיכובו של טום הנקס, שהציגה את ההיסטוריה האמריקאית דרך חייו של אדם בעל IQ נמוך, הביא לזמקיס את אוסקר הבימוי.

גם אם סרטיו היו מבדרים ולא בעלי עומק, זמקיס הוכיח צעד אחר צעד כי הוא חוד החנית של התעשייה, כבמאי ויזואלי שמביא לקהל חזיונות שלא נראו מעולם. אך "גאמפ" מציין גם שינוי אצל זמקיס. עד כה, האפקטים היו תיבול שייחד והדגיש את עלילת הסיפור; אך "גאמפ", הוא גם סרט עם סיפור ברור ומרגש, לצד הצגת אפקטים ששתלו את טום הנקס באירועים היסטוריים.



3. עולם מעורער

לאחר "פורסט גאמפ", זמקיס עבר לז'אנרים אחרים וסוג אחר של סרטיו – סרטי דמות שעולמה מתערער, ועדיין גם ספקטקל ויזואלי. זמקיס הקפיד למצוא שוטים מאתגרים ואף בלתי אפשריים עד לאותה נקודה. ב"קונטקט" (1997) – ג'ודי פוסטר היא מדענית שמאמינה כי מצאה מסר חוצני –בסרט שהראה את החלל החיצון כפי שלא נראה עד אז. וכך גם בסיפור רובינזון קרוזו המודרני "להתחיל מחדש" (2000) בו הרשים בסצנת התרסקות מטוס מלחיצה. אם האתגר הזה לא הספיק, זמקיס רצה שהנקס ישיל קילוגרמים רבים ממשקלו מאמצעו של הסרט, וכדי לשמור על אותו צוות ההפקה בחודשי ההמתנה להנקס, הוא צילם איתם סרט נוסף – מותחן אימה על-טבעי "האמת מתחת לפני השטח" (2000) בו הריסון פורד ומישל פייפר הם זוג הורים שסודות עבר אפלים קמים לאחר שבתם עזבה את הקן. וסימן-ההיכר שלו כאן? השוט הבלתי אפשרי בו המצלמה עוברת דרך הרצפה.
4. טכנולוגיית לכידת תנועה

לאחר מכן, זמקיס הקים חברת-הפקה-בת ליצירת סרטי אנימציה ממוחשבת שגם יפתחו את טכנולוגיית לכידת התנועה והתלת מימד. זמקיס ביים 3 סרטים המבוססים על קלאסיקות,: ב"רכבת אל הקוטב" (2004) טום הנקס הציג את כושר ההמצאה הטכנולוגי כשגילם את כל הדמויות הראשיות, החל מילד צעיר ועד סנטה קלאוס זקן; ב"רוחות חג המולד" (2009) על-פי דיקנס כיכבו ג'ים קארי וגארי אולדמן, כל אחד במספר תפקידים; וב"בי-וולף" (2007), הציג את דמותם של אנג'לינה ג'ולי ואנתוני הופקינס באופן כמעט מציאותי.

ההישג המרשים ביותר לתקופה זו היא התפתחות טכנולוגיות לכידת-התנועה ותלת-המימד מאשר יצירתיות התוכן. רוב הסרטים הללו קיבלו ביקורות מעורבות, בעיקר על הגרפיקה – כמו חוסר אחידות באיכותה או אפקט ה"עיניים המתות" המצמרר של הדמויות הדיגיטליות. זו הייתה גם הזדמנות למבקריו של זמקיס לחזק את ביקורותיהם כי הוא מתעניין יותר באפקטים מאשר בדרמה. אמנם ההכנסות היו די גבוהות לסרטים אלו, אך גם ההוצאות, ו"מאדים זקוק לאמהות" – הסרט האחרון מחברת ההפקה הדיגיטלית שלו, אותו זמקיס רק הפיק, היה כישלון בביקורות ואיבד כ-150 מיליון דולר, מה שגרם לחברת ההפקה לפשוט את הרגל.



5. אפקטים בסיטואציות ריאליסטיות

אולי זמקיס הקשיב למבקריו, והוא שב לסרטי דמות הנמצאים בסיטואציות יוצאות דופן שנוצרות בעזרת אפקטים חדישים. כך לדוגמה – סצנת נחיתת האונס בדרמה "טיסה" (2012), תחושת הוורטיגו המציאותית ב"על חבל דק" ((2015) וב"ברוכים הבאים למרווין" (2018) סצנות הדמיון של התמודדות הגיבור עם הטראומות ואבדן הזכרון שלו נוצרו בעזרת לכידת-התנועה שזמקיס ממשיך לפתח. גם ב"בעלי ברית" (2016) – מותחן רומנטי שמתרחש בזמן מלחמת העולם ה-2, השתמש זמקיס באפקטים ליצור את התקופה ההיסטורית.

6. מדוע הוא נעלם מתודעת הקהל?

אך עם קריירה כזו, כיצד שמו של זמקיס נדמה שנעלם מתודעת הקהל? ייתכן והסיבה היא שהצלחותיו הגדולות ביותר נקשרו לשמו של שפילברג, או אולי אמנם יש לו "מגע" מיוחד, אך עם גוף עבודות כה מגוון, קשה למתג סימני היכר ברורים בסרטיו. וייתכן מאוד כי הגולם קם על יוצרו. כשטכנולוגיית ה-CGI שעזר ליצור העלימה את מגבלות הבלתי-אפשרי, מת גם רוב הקסם הקולנועי. וכיוצר שמחפש את השוט הבלתי-אפשרי, התמונה שעוד לא נראתה, האתגר הופך לבלתי אפשרי.

אבל זמקיס ממשיך ביצירת סרטים איתנה עם סרט חדש ("המכשפות") וכמה נוספים בקנה. גם עם סרטיו הפחות טובים, זמקיס הוא שם שכדאי להכיר ולהעריך שמשתמש במוניטין שלו כדי להביא סיפורים ומראות מקוריים אל המסך. הוא מזכיר לכולנו שקולנוע יכול להיות אמנות, בידור, או תעשייה; אך במהותו הוא קסם. במאי טוב הוא אינו רק מספר או אמן, אלא קוסם. והתקווה תמיד קיימת כי הקסם לא יפוג לעולם.
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
רלוונטי
 
חיפוש בארכיון 2019
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Joker1ג'וקרציון גולשים10 / 8.9ציון מבקרים5 / 4.4
Incitement2ימים נוראיםציון גולשים10 / 8.7ציון מבקרים5 / 3.9
Mechila3מחילהציון גולשים10 / 8.3ציון מבקרים5 / 3.3
Angel Has Fallen4המטרה: שומר הראשציון גולשים10 / 8.2ציון מבקרים5 / 2.8
It 25זה: חלק 2ציון גולשים10 / 8.0ציון מבקרים5 / 3.1
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט