חדשות סרטים

דוקאביב 2019: הסרטים שכדאי לכם לראות

מאת:
דוקאביב 2019: הסרטים שכדאי לכם לראות
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
לקראת פסטיבל דוקאביב לקולנוע דוקומנטרי שיתחיל ביום חמישי ויתקיים עד ה-1 ביוני בסינמטק ת"א וברחבי העיר, ממליצים כתבי האתר על הסרטים השונים בו, בהם: "האברך מחיזבאללה", "הדברים הקטנים", "צ'לסי XY", "לצלם את המאפיה", "מרחק נגיעה" ו"להתגבר על הפער"
לצלם את המאפיה

כתב: יבגני גרינברג

סרטה של הבמאית קים לינגוטו המתאר את סיפור חייה המדהים של הצלמת האיטלקיה לטיציה בטאליה והמאבק שלה במאפיה הסיציליאנית, תחילה באמצעות צילום זירות הרצח שלהם ולאחר מכן בדרכים פוליטיות. לאורך כל הסרט משובצים צילומים מטרידים ובו זמנית אמנותיים של אותן זירות רצח, להעברת תחושת הפחד ששררה אז ברחובות פאלרמו, בסתירה מוחלטת לרומנטיזציה של המאפיה שאנחנו רגילים אליה מקלאסיקות הוליוודיות. כך, עבודת התיעוד המרשימה ביותר בסרט תיעודי זה שייכת בכלל לדמות העומדת במרכזו ואילו הסרט בעיקר מציג את עבודתה וסיפור חייה על רקע ההתרחשויות הבלתי נתפסות בסיציליה של אותה תקופה.

בהיעדר תיעוד מצולם, ילדותה ונעוריה של לטיציה מתוארים באמצעות קטעים ערוכים ממספר סרטים איטלקיים קלאסיים, כך שיתאימו לסיפור שהיא מספרת ברקע. כאן עבודת הבימוי והעריכה המצוינת מקבלת את הביטוי הטוב ביותר בסרט וגם לטיציה זוכה לראות את עצמה "מגולמת" בין השאר על ידי אינגריד ברגמן. בהמשך, קווים לדמותה מתבהרים באמצעות ראיונות ומפגשים כנים עם מאהביה לשעבר, כולם צעירים ממנה. איתם לטיציה בת ה-83 הופכת פתאום שוב לאישה צעירה עם אש בעיניים, גם אם הגברים עצמם כבר נראים כמו צל של עצמם.

בשלב מסוים הסרט נקלע למשבר זהות, כאשר מצד אחד עליו לגולל את סיפור חייה של לטיציה ומצד שני הוא מתיימר לתאר את המאבק של הרשויות במאפיה. הניסיון לטעון ששני קווי העלילה שזורים זה בזה, אינו נכון. חצי השעה האחרונה של הסרט נוטשת לחלוטין את לטיציה ותמונותיה לטובת רצף קטעים מארכיון ערוצי החדשות של המאבק המשטרתי והמשפטי בחברי המאפיה, כאשר הצלמת מעידה בעצמה שהעדיפה להישאר בבית גם בזמן המשפט וגם כשהתחילו החיסולים של השופטים והתובעים ולא העזה לצלם את זירות הרצח שלהם. כך, בעקיפין, לטיציה נחשפת כאזרחית סיציליה מפוחדת מן המניין, שהטרור ברחובות חלחל גם לתודעה שלה, למרות שכל חייה דאגה להילחם בו ולמרות האיומים שספגה במסגרת המקצוע שלה. (הסרט "לצלם את המאפיה" ישודר בערוץ הוט 8).



מרחק נגיעה

כתב: דין קליין

עמנואל הוא ילד שמקבל מצלמת וידאו ביתית בשנת 1999 ומתחיל לתעד את חייו ואת משפחתו בוושינגטון הבירה (שם הסרט באנגלית מתייחס לעובדה שהבית שלהם שנמצא בשכונת עוני מרחק רק 17 רחובות מגבעת הקפיטול). הסרטונים הביתיים הללו מייצרים תחושת אינטימיות חזקה וחושפים את חיי המשפחה בפתיחות מרתקת. עמנואל, שנדמה ואינו מפסיק לתעד את משפחתו, גם ברגעי משבר לא נעימים, מספק נקודת מבט ייחודית ואותנטית עד כדי כאב ומאפשר הזדהות רגשית עמוקה - וברגע שהטרגדיה המשפחתית נחשפת הלב נשבר לרסיסים. למרות הפגמים הנעוצים בעשייה המעט שבלונית של הסרט (אובר-דרמטיזציה בעזרת הפסקול או עריכה מעט מניפולטיבית) - הוא מרתק ומזעזע כי הוא מצליח להכניס אותנו לבית ולחיי היומיום בעזרת הכנות של המצלמה הביתית. זהו סרט של 90 דקות המאגד בתוכו 20 שנות משפחה - והוא מספק תחושה של הכרות והבנה שלא ניתן לזייף. הבמאי דייבי רות'בארט אסף את החומרים הרבים ויצר יצירה אמפתית וחמה שאי אפשר לעצור את הדמעות מולה.



להתגבר על הפער

כתב: דין קליין

בינג הוא סקייטר צעיר שמצלם לאורך שנים רבות סרטי סקייטבורד חובבניים עם חבריו זאק וקירה, אך מה שעל פניו נדמה כעוד סרט די סטנדרטי על סקייטרים (למרות הצילום היפהפה שבולט לעין באופן השונה בו הוא מתעד את החוויה), מתגלה כיצירה מורכבת ואישית שנוגעת בתמות שונות וכואבות ברגישות נדירה ומעט מפתיעה. כמעט מבלי שמרגישים, הסרט משנה את צורתו לאחר שכבר סחף אותנו לעולמם של שלושת הנערים - אפילו בינג שנמצא מאחורי המצלמה ברובו של הסרט מתחיל להיחשף יותר ויותר בעדשת המצלמה ככל שהסרט מתקדם ונותן פרשנות חדשה לבחירה הראשונית שלו להסתתר מאחורי המצלמה מלכתחילה כדימוי לניסיון שלו להסתיר את רגשותיו והסיבה האמיתית ליצירת הסרט.

המעקב אחר ההתבגרות של הגברים הצעירים שחיים בחצר האחורית של אמריקה פותח צוהר לדפוסי החיים הבלתי ניתנים לשינוי בהם הם כלואים - אפילו אם ישנה תחושה שהם יצליחו איפה שהדורות הקודמים נכשלו - וכך נוצר שילוב מרתק בין האישי מאוד לאוניברסלי. ההזדמנויות העומדות בפניהם שונות (חשוב לציין שבינג הוא אסייאתי, קירה שחור וזאק לבן) ועל אף החברות האמיתית ביניהם ישנם פערים עצומים שמוכיחים שהם אינם שווים. החיים מתפוצצים על המסך והתוצאה היא עצובה, מכעיסה ונוגעת ללב.



צ'לסי XY

כתבת: לירון אברהם

"צ'לסי XY" מעניק הצצה אינטימית לסיפורה האישי של צ'לסי מאנינג, חיילת טרנסג'נדרית ששירתה בעיראק כמנתחת מידע מודיעיני והדליפה מעל ל-750 אלף מסמכים מסווגים לאתר 'ויקיליקס', ובפועל, הייתה האירוע המכונן בשרשרת חשיפות שהסעירו את העולם. מאנינג מקלפת מעליה שכבה אחר שכבה, מורכבות אחר מורכבות. בין אם בהיותה חושפת שערוריות וסודות מדינה, בין אם בהיותה טרנסג'נדרית ובין אם כאסירה אישה בכלא גברים.

הסרט מתחיל בנקודה בה ברק אובמה, נשיא ארה"ב לשעבר, קוצב את עונשה ומקצרו מ-35 שנים ל-7 בלבד. היציאה מן הכלא אינה בהכרח יציאה לחופש עבור מאנינג; היא מתמודדת עם דיכאון, אובדנות, ואיומים מתמידים על חייה. זהו מסע אישי מתועד – מלחמה על זכויות, רצונות ואפילו חלומות של אישה אחת, שמחליטה שהגיע הזמן לשינוי. זהו סרט שהוא יצירת מופת. קשה וכואב לראות את השינויים המתרחשים בארצות הברית, אבל הצפייה בו היא חובה, לכל אדם מודע באשר הוא.


הדברים הקטנים

כתבת: מישל צ'יקו

הדברים הקטנים מתחיל בכך שמיכל אהרונסון- במאית הסרט- מלמדת את יהודה פרומן כיצד להשתמש במצלמה- ואיך המצלמה יכולה להראות דברים שטבעם מוכר בצורה שונה ולא מוכרת. אחד הפריימים הפותחים את סרטם של מיכל אהרונסון, עדי בר יוסף ופרומן, הוא שוט של חתול המלווה בקולו של פרומן שאומר "במצלמה הכל נראה יותר ציורי". מיכל מסבירה כי התכונה של המצלמה להפוך את הדברים הקטנים והפשוטים ביותר לציוריים נעוצה בבחירה. הבחירה של בעל המצלמה במה להתמקד וכיצד להראות את הדברים.

נראה כי רעיון הבחירה מהווה מוטיב לאורך סרטם החדש "הדברים הקטנים". הסרט המעמיד במרכזו את יהודה פרומן- נער המתגורר בהתנחלות תקוע והמעוניין ללמוד צילום תחת הנחייתה של אהרונסון. לימודיו של פרומן מציגים קטעי תיעוד מרגשים מחייו ודרכי התמודדותו מול משברים שונים אותם חווה בצל מחלתו של אביו- מול משפחתו, ובינו לבין עצמו כנער מתבגר בעל סקרנות גדולה ורבה להבין את העולם- כל עולם כפי שהוא אומר במהלך הסרט. פרומן מנסה לענות על השאלות השונות מולן הוא עומד כחלק ממסעו בעיצוב זהותו.

הסרט מציע נקודת מבט מרתקת ומרגשת של אדם הבוחר לחקור ולהבין את האלמנטים הקטנים המרכיבים את חייו, דרך עדשת המצלמה- ובעזרתה לנסות לקיים את עקרון הבחירה, להתמקד בדברים הקטנים המרכיבים את חייו ובכך לעצב אותם מחדש ולגבש את זהותו העצמאית- בדיוק כפי שהוא רוצה להציג אותה.



האברך מחיזבאללה

כתבת: לירון אברהם

לפעמים יש סרטים כאלו, בעיקר כשלא יודעים למה לצפות, שעושים לך קווץ' גדול בלב, וגורמים לך להסתכל על העולם, אפילו רק לרגע, אחרת. "האברך מחיזבאללה", סיפורו של איברהים יאסין שהפך לאברהם סיני, הוא אחד מאותם אלו. בשגיאות בעברית, עם מילים שנאמרות דרך העיניים, בחיוך, בפחד, ובהמון רגש, פורס בפני הצופה סיני את סיפור חייו המרתק והמוטרף. על החיים בלבנון בשנות ה-70, פלישת צה"ל, מלחמת לבנון הראשונה, והסיוע שלו לישראל גם כשהיה בטוח, יום יום, שמשם הוא לא חוזר. בלי הכרזות דרמטיות, בלי טריילרים מותחים, סיני פותח דלת לעולמו האישי ולמפעל חייו.

קטעי הווידאו, המוזיקה האיטית, המתח שנבנה, והשקופיות עם הציטוטים הבולטים עוד לפני שאלו נאמרו - כל אלו יחד גורמים לסיפור להפוך לאנושי, לחד פעמי, לצופה להרגיש כאילו קיבל הזדמנות שלא תשוב לחזות בסרט בלתי רגיל. וכזה הוא "האברך מחיזבאללה", הסרט ובעיקר האיש - בלתי רגיל. הסרט ישודר ב-12.6 ב-yes דוקו.

אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

   
חיפוש בארכיון 2019
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Aladdin1אלאדיןציון גולשים10 / 9.1ציון מבקרים5 / 2.5
Quanto Basta2טעימה מהחייםציון גולשים10 / 8.6ציון מבקרים5 / 3.6
Rocketman3רוקטמןציון גולשים10 / 8.3ציון מבקרים5 / 3.4
Red Joan4הסודות של ג'ואןציון גולשים10 / 8.0ציון מבקרים5 / 3.5
Avengers Endgame5הנוקמים: סוף המשחקציון גולשים10 / 7.7ציון מבקרים5 / 4.3
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט