חדשות קולנוע וסרטים

אלמודובר, סורנטינו ומגי ג'ילנהול: הסרטים המסקרנים בפסטיבל ונציה 2021

אלמודובר, סורנטינו ומגי ג'ילנהול: הסרטים המסקרנים בפסטיבל ונציה 2021
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
פסטיבל הקולנוע הוותיק בעולם בוונציה יתחיל מחר ויחגוג את מהדורתו ה-78 עם סרטים חדשים של אלמודובר, סורנטינו ופול שרדר והקרנת בכורה עולמית למיני סדרה של חגי לוי - "תמונות מחיי נישואין". מתי לנג סוקר את הסרטים המסקרנים בפסטיבל הקרוב ומסביר מדוע העובדה שבשנים האחרונות הזוכים הגדולים שלו היו גם הסרטים שזכו לאחר מכן באוסקר ("צורת המים", "רומא", "ג'וקר", "ארץ נוודים") עומדת לרעתו
פסטיבל ונציה ה-78 שיתחיל מחר (ה-1 בספטמבר) ויימשך עד ה-11.9, מעורר סקרנות רבה מתמיד, בין היתר בזכות ראש חבר השופטים - הבמאי הדרום-קוריאני האהוב בונג ג'ון-הו (זוכה האוסקר על "פרזיטים") – וסרטים חדשים של שניים מהבאים האירופאים המצליחים ביותר - פדרו אלמודובר ופאולו סורנטינו. פסטיבל ונציה הוא פסטיבל הסרטים הוותיק ביותר בעולם, והוא נחשב לאחד מ"שלושת הגדולים" – יחד עם פסטיבל ברלין ופסטיבל קאן.

כדי לדון באיכות של בחירת הסרטים השנה, חשוב להתייחס אליה בהקשר של הסרטים שנבחרו וזכו בוונציה בשנים הקודמות. עד לפני עשר שנים, פסטיבל הסרטים בוונציה עמד בשורה אחת עם שאר הפסטיבלים האירופאיים: הסרטים שהוצגו היו סרטים אירופאיים נישתיים, והאריה המוזהב הגיע בדרך כלל לידיו של "אוטר" אמנותי שהמרחק בינו ובין הוליווד עולה על המרחק שמשתרע בין ונציה ללוס אנגל'ס. בין הזכיות הנועזות ניתן למנות את "לבנון" הישראלי (2008) של שמוליק מעוז, "שלושת הצבעים: כחול" של קז'ישטוף קישלובסקי (1993), ו"הקרן הירוקה" של אריק רוהמר (1986).

אבל בשנים האחרונות, הפסטיבל עובר מעין אמריקניזציה. כך יצא שלנגד עינינו התהווה מוטנט שלא ברור איך צריך להתייחס אליו: סרטים אירופאיים מוצגים לצד בלוקבאסטרים אמריקאים בבחירה הרשמית, ובדרך כלל הזוכה הוא סרט הוליוודי במלוא מובן המילה. ניקח לדוגמה את רשימת הזוכים מהשנים האחרונות: "ארץ נוודים" (זוכה אוסקר לסרט הטוב ביותר), "ג'וקר" (שובר קופות שהיה מועמד לשלל אוסקרים), "רומא" (זוכה אוסקר לבמאי הטוב ביותר, מועמד לעוד אוסקרים רבים), "צורת המים" (זוכה אוסקר לסרט הטוב ביותר), וכו'.

מאז ומעולם היו פסטיבלים שנחשבו למקפצות אוסקרים, כאשר הבולט שבהם הוא פסטיבל הקולנוע בטורונטו, ובכל זאת, אנחנו מוכרחים לשאול, מה לעזאזל הולך פה? איך פסטיבל שנמצא בלב זירת הקולנוע האירופאית הפך למדגרת אוסקרים? אתם אולי שואלים את עצמכם מהי הבעיה במצב הזה, הרי סרט הוא סרט הוא סרט וזה לא משנה אם הוא אירופאי או הוליוודי. עד כמה שהגישה הזו חביבה, היא נאיבית. האמת היא שבלי הפסטיבלים האירופאיים, הקולנוע האירופאי פשוט לא ישרוד, ולכן חשוב לדעתי שהפסטיבלים האירופאים יישמרו לקולנוע האירופאי והאוסקרים לקולנוע ההוליוודי.

לנוכח ההקדמה הזו, ברור כי השאלה שעולה היא: האם הבחירה בפסטיבל הזה ממשיכה את המגמה שמתוארת לעיל? כן ולא. מחד, לא חסרים בבחירה הרשמית של הפסטיבל סרטים אמריקאים של במאים מוכרים, עם פוטנציאל לא קטן לזכיות באוסקרים. הדוגמאות הבולטות הן הסרט החדש של פול שרדר וסרטה הראשון כבמאית של השחקנית מגי ג'ילנהול. יחד עם זאת, לא ניתן להצביע על סרטים בפסטיבל שהם "בלוקבאסטרים" במלוא מובן המילה, וזו כבר התקדמות בכיוון הנכון. מלבד לסרטים האמריקאים (שמהווים 6 מתוך 21 הסרטים בבחירה הרשמית, יותר מכל מדינה אחרת), בפסטיבל מוצגים סרטים מדרום קוריאה, איטליה, הפיליפינים ועוד. כמו כן הפסטיבל מציג קומץ סרטים של במאים אירופאיים צעירים ולא מוכרים, דבר חשוב מאוד, מכיוון שפסטיבלי קולנוע הם בראש ובראשונה אירועים בהם אנו זוכים להיחשף לקולות קולנועיים חדשים ומסקרנים.

ועכשיו, נעבור לסוגיה הבאה, ולזו שהכי מעניינת אותנו: אין בבחירה הרשמית של הפסטיבל או באחת מהמסגרות המקבילות החשובות אף לא סרט ישראלי אחד, לאחר שבשנה שעברה זכה עמוס גיתאי לכבוד עם סרטו "לילה בחיפה". לעומת זאת המיני-סדרה של חגי לוי (יוצר "בטיפול") - "תמונות מחיי נישואין", עיבוד ליצירת המופת של אינגמר ברגמן, תוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל. זהו מעמד נדיר לפרויקט טלוויזיוני שעד כה זכו לו 3 סדרות בלבד. זמן קצר לאחר מכן הסדרה תעלה למסכים החל מיום שני ה-13.9, ב-HOT, yes וסלקום tv.



לסיום, אציין את שלושת הסרטים המסקרנים ביותר של הפסטיבל השנה. הסרט הראשון הוא סרט הפתיחה של הפסטיבל: "אימהות מקבילות" של גדול במאי ספרד, פדרו אלמודובר. כל סרט של אלמודובר הוא חגיגה, והפעם הוא מתאחד עם המוזה שלו פנלופה קרוז, כך שנדמה כי שום דבר לא יכול להשתבש. סרט מעניין נוסף הוא סרטו החדש של זוכה האוסקר פאולו סורנטינו ("יפה לנצח"), שסרטיו הם תמיד יצירות מאתגרות ומסקרנות. סרט זה נקרא "יד אלוהים", ומסתבר שעורכי דינו של מראדונה כבר החלו בפעולות משפטיות כנגד הבמאי האיטלקי, על אף שהסרט כלל אינו עוסק בכדורגל, אלא בכל מה שסורנטינו כל-כך אוהב: פילוסופיה, פוליטיקה והרבה שוטים ארוכים ויפהפיים.

הסרט האחרון שאמנה הוא סרטה החדש של הבמאית האיראנית-בריטית הצעירה אנה לילי אמארפור ("נערה הולכת הביתה לבד בלילה"), שזכתה להכרה הודות ליכולת המפעימה שלה לשלב קומדיה, אימה, ואפילו אלמנטים של סרטי מערבון. הסרט נקרא "מונה ליזה וירח הדם" ומארגני הפסטיבל כנראה מקווים שסרט זה יעורר סנסציה דומה לזו שיצר סרטה הקודם של אמארפור "The Bad Batch" שהוקרן בפסטיבל, ואף זכה בפרס חבר השופטים.
מתי לנג - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

   
חיפוש בארכיון 2021
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
2020
2021
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
The Matrix1מטריקסציון גולשים10 / 9.4
The Fellowship Of The Ring2שר הטבעות: אחוות הטבעתציון גולשים10 / 9.0ציון מבקרים5 / 5.0
Free Guy3לשחרר את גאיציון גולשים10 / 8.2ציון מבקרים5 / 3.3
Od Sipur4עוד סיפור אחדציון גולשים10 / 8.2ציון מבקרים5 / 2.0
The Secret Dare to Dream5הסוד: האומץ לחלוםציון גולשים10 / 7.8ציון מבקרים5 / 2.5
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט