פסטיבל הסרטים בערבה: סקירות והמלצות סרטים

אינטרגלדה

שלושה מתנדבים בארגון סיוע מתעמתים עם גבולות הפילנתרופיה שלהם בסרט החדש של הבמאי הרומני ראדו מונטאן, כאשר הם נכנסים ליערות ההרריים של טרנסילבניה כדי להעביר חבילות מזון לתושבי הכפרים הנידחים. הג'יפ שלהם נתקע בבוץ וכל ניסיון לחלץ אותו רק גורם לו להתחפר יותר ויותר. הם עלו על הדרך הצדדית מכיוון שנתקלו באיש זקן וסנילי שביקש מהם טרמפ למכרה שעומד נטוש ועזוב כבר שנים רבות. התסכול הגובר שלהם מעמת אותם עם האידיאלים שבעקבותיהם הם יצאו למסע. הסרט נוגע בגיהנום שהכוונות הטובות מייצרות. עבור ה"גיבורים" של הסרט התרומה וההתנדבות הם ערך עליון, רק כל עוד הם נמצאים באזור הנוחות שלהם.

ישנו משהו מעט לא הוגן אך מאוד אנושי בדרך בה מונטאן מספר את הסיפור הזה, בה אף אחד לא יוצא חף מביקורת.. השאלות שהסרט מהרהר בהן על ההתנשאות שיכולה ללכת יד ביד עם ההתנדבות נוגעות באמת, אך לעתים ישנה תחושה שהמבט של הסרט על כל הדמויות הוא גם מתנשא באותה מידה. עדיין הטון שמונטאן מייצר הוא מדויק בכך שישנה תחושה של מתח ואימה באוויר ובו זמנית כל מה שקורה מעוגן במציאות מאוד ספציפית. הדבר היחיד שמאכלס את עולם הסרט הוא בני אדם אנושיים ומלאי פגמים וסתירות - כאילו אנחנו האיום הכי גדול שלנו ובו זמנית גם כל מה שיש לנו. (מבקר: דין קליין)

פריז, הרובע ה-13

סרטו החדש של הבמאי הצרפתי המוערך ז'אק אודיאר ("נביא", "חלודה ועצם") מבוסס על סיפורי קומיקס המשתלבים זה בזה ברובע ה-13 בפריז. לי הרגיש הסרט כמו יצירה וודי-אלנית, רק בלי ההומור ובלי מוזיקת ג'אז, אבל עם הרבה תחכום ורגש ובעיקר אמירה על עולם וירטואלי שמתנהל דרך מסכים ודרך סימולקרות שונות ומשונות. העלילה מספרת על בחורה סינית שמתאהבת בדוקטורנט, הוא מתאהב בסוכנת נדל"ן ביישנית שבעצמה מתאהבת בנערת ווב-קאם סקסית. המשחק הנהדר, במיוחד של נעמי מרלן הזכורה והתסריט המתוחכם בצירוף צילום יפהפה בשחור-לבן כבשו אותי ונכנעתי טוטלית לקסמו של הסרט. יצירה מאתגרת ובעיקר נוגעת ללב. (רון פוגל)

[*]

אונודה: 10,000 לילות בג'ונגל

סרט הישרדות מדהים ואחד הטובים בקטגוריית "מבט מסוים" בפסטיבל קאן האחרון. סיפורו של חייל יפני בן 22 בשם הירואו אונודה שהוא ויחידתו נשארו אחרי מלחמת העולם השנייה בפיליפינים ולא ידעו שהמלחמה נגמרה. גם כאשר נראה כי קיסר יפן עתיד להיכנע בכל רגע, אונודה נחוש להשלים את המשימה, להישאר בחיים בכל מחיר ולהמשיך להילחם עוד עשרת אלפים ימים ולילות. משחק נפלא של כל המשתתפים באלגוריה מתוחכמת על הקיום האנושי. (רון פוגל) הנהגת של מר יוסוקה

הבמאי ריוסוקה האמאגוצ'י ("גלגל המזלות") לקח את הספר הקצר של הסופר הנערץ הרוקי מורקמי, הרחיב אותו והתעמק בו - ובכך יצר עולם רגשי מדויק וצובט. קפוקו יוסוקה הוא במאי ושחקן תיאטרון מוערך שמוזמן להעלות עיבוד ל'דוד ואניה' של צ'כוב בתיאטרון של הירושימה שנתיים לאחר טרגדיה אישית. מכיוון שהביטוח אינו מאפשר לו לנהוג ברכב שלו, הוא מקבל נהגת צעירה בשם מיסאקי.

בנסיעות שלהם קפוקו מתאמן על הטקסטים מהמחזה בזמן שמיסאקי נוהגת בשתיקה ואינטימיות מאוד גדולה מתחילה למלא את חלל המכונית. מתוך העבודה על המחזה - המומחז בצורה רב לשונית עם שחקנים ממדינות שונות - הדמויות השונות מנסות לעבד את הטראומות שלהן ולמצוא משהו להיאחז בו כדי לא ליפול לבור שבנפשן. כוחו של הסרט הוא בלב שלו שלא ממש ניתן להביע במילים את העוצמות של פעימותיו. הדיוק בסרט נובע מהמינימליזם שנדמה כחסר מאמץ, אך הוא תוצאה של בימוי מדוקדק ושחקנים שבאיפוקם מביעים ספקטרום שלם של מורכבות אנושית. (דין קליין)

טלה

סרט הביכורים של הבמאי האיסלנדי ולדימיר יוהאנסון הוצג בהקרנת בכורה במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן האחרון בו קטף את פרס המקוריות. קצת מפתיע, כי מקוריות היא דווקא לא הצד החזק של הסרט המזכיר סרטים אחרים בז'אנר, כולל את "גבול" השבדי המעולה משנת 2018.

הסרט הנמתח על גבי 108 דקות היה יכול להיות קצר לפחות ב-18 דקות. הידוק ועריכה הן לא מילים גסות. העלילה עוקבת אחרי זוג חשוך ילדים (את האישה מגלמת נומי ראפאס, "נערה עם קעקוע דרקון") המתגורר בחווה מבודדת בה הם מגדלים כבשים. להפתעתם אחת הכבשים יולדת יצור כלאיים שאותה הם מחליטים לאמץ כאילו הייתה בתם הביולוגית. הסרט מצולם להפליא ובונה לאורך כל אורכו מתח רב אבל הסוף קצת מאכזב. (יאיר הוכנר)

שלוש קומות

סרטו החדש של נני מורטי הוא עיבוד איטלקי עשוי היטב אך בכבדות לספרו המוערך של אשכול נבו. הסרט נע בין שלושה קווי עלילה של דמויות שמתגוררות כולן בבניין דירות אחד ברומא. החוט שמקשר בין שלושת קווי העלילה הוא העיסוק במערכות היחסים המורכבות בין ילדים להורים: לכל אחת מהדמויות יש מערכת יחסים קצת שונה עם הילד שלה, החל מאהבה ורצון לגונן, ועד שנאה מוחלטת וניתוק קשר. עיסוק זה אופייני למורטי שנוגע בסרטיו לעיתים קרובות בנושא זה (לדוגמה, "סרטו החדר של הבן", שזכה בדקל הזהב).

הסרט מצולם בצבעים חזקים ובהירים, ומלא בתצוגות משחק מרהיבות של האנסמבל המשובח. אין ספק גם שמורטי מצליח לעניין אותנו במהלך כל הסרט, ולשמר את תשומת הלב של הצופים במשך כל שלושת קווי העלילה, דבר שאינו מובן מאליו כלל. אך בעייתו של הסרט היא בחוסר האחידות באיכות קווי העלילה השונים. קו עלילה אחד הוא המעניין ביותר באופן מובהק, ואילו קו עלילה אחר נופל לגמרי על הפנים. בנוסף לכך, חסרה למורטי האווריריות והקלילות שמאפיינות את כתיבתו של נבו. מורטי, אחד הקומיקאים הגדולים של הקולנוע האיטלקי, לא מצליח (וגם לא מנסה) להעלות על פני הקהל ולו חיוך אחד. סרטיו בעבר תמיד הרגישו צעירים ברוחם, נועזים, ומלאים בחן אנושי גולמי. כל אלה חסרים כאן מאוד. (מתי לנג)

[*]

ויהי בוקר

הבמאי ערן קולירין חוזר בסרט חדש, שגרף את הפרסים הראשיים בטקס אופיר (בין היתר - סרט, במאי, תסריט, שחקן ושחקנית), ששוב מוכיח את מעמדו כאחד הבמאים הגדולים של הקולנוע הישראלי - מעצם העובדה שהוא יוצר סרטים עבור הקהל המקומי ולאו דווקא לעיניים זרות. אחרי סרטו המבריק מ-2016 "מעבר להרים ולגבעות" שעסק בפירוקה של המשפחה הגרעינית הישראלית כדימוי להדחקת המציאות והאחריות המוסרית, קולירין מעבד את ספרו של סייד קשוע "ויהי בוקר" ולוקח אותנו מעבר לאותם הרים וגבעות סימבוליים מסרטו הקודם.

סמי (אלכס בכרי המרשים) חוזר לכפר ילדותו לחתונתו של אחיו הצעיר. הוא גר בירושלים עם אשתו מירה (ג'ונה סולימאן בתפקיד כפוי טובה לעיתים אך גם היא מצליחה לזרוח) ובנם הצעיר אדם. סמי עובד בחברת היי-טק ואפילו מנהל רומן עם יהודייה שעובדת איתו. על אף שאביו (סלים דאו הגדול) בונה לו בית ליד המשפחה ברור שסמי מנותק ומנוכר מהעולם בו הוא גדל והתעצב והוא לא מסוגל לחכות לרגע בו הוא יחזור לירושלים. אך בחזרתם לכיוון הבית, המשפחה מגלה שהדרך חסומה מסיבות ארעיות ע"י הצבא והם נאלצים לחזור לכפר ולחכות ולחכות.

קולירין מצליח לצייר את תמונת הכיבוש כפי שהיא נראית ביומיום, כפי שהיא משפיעה על קהילות, משפחות והאינדיבידואלים שמרכיבים אותן. העולם הפנימי של כל אחת מהדמויות עשיר ומורכב ומתנגש - הם בני אדם שהזהות הלאומית שלהם היא לאו דווקא המרכיב העיקרי בהם, אך לא משנה כמה ינסו לחיות חיים נורמטיביים הם תמיד יתקלו במחסומים (תרתי משמע). הסרט מצליח לנוע בין רגעים קומיים אבסורדיים, מתח אלים, חסד ועצב שנתקע בגרון ולא משתחרר - ספקטרום שלם של קיום אנושי במציאות שקשה להאמין אבל מתקיימת ממש פה לידנו, בינינו ובתוכנו. (דין קליין)

לרשימת הסרטים המלאה ולרכישת כרטיסים, היכנסו לאתר הפסטיבל