אמרו לי בתור ילדה שישראל היא האויב, היום אני מאוהבת בכם

בימים שבהם המדינה נמצאת בדריכות שיא לקראת מתקפה אפשרית מאיראן לאחר חיסול הנייה, מפתיע לגלות בבתי הקולנוע סרט שהוא שיתוף פעולה בין במאי ישראלי, זוכה האוסקר גיא נתיב, ליוצרים ושחקנים איראנים. הסרט "טאטאמי", שעלה לאקרנים בתזמון מצוין עם פתיחת האולימפיאדה, הוא בין הראשונים אי פעם שעוסק בענף ספורט שאהוב ומוכר על הישראלים אך כמעט ולא נראה בקולנוע מעולם – ג'ודו.

"טאטאמי" מתמקד בסיפורה של ליילה (אריאן מנדי), ג'ודוקא איראנית מוכשרת שמגיעה להתחרות באליפות העולם בג'ודו לנשים. ככל שהתחרות מתקדמת, היא והמאמנת שלה, מרים (זאר אמיר איברהמי) נתונות לאיומים קשים על חייהן וחיי משפחתן. המשטר האיראני אינו מוכן שליילה תתחרה מול הישראלית, שני לביא (ליר כץ), מפעיל לחצים חזקים עליה ודורש שתזייף פציעה ותפרוש מהתחרות. ליילה צריכה להחליט האם להיכנע לדרישת המשטר האיראני או להילחם בכל הכוח גם במחיר חירותה וחירות משפחתה?

אם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר, זה מפני שהוא מבוסס בין היתר על הסיפור האמיתי של הג'ודוקא הישראלי שגיא מוקי ומקבילו האיראני סעיד מולאי באליפות העולם בשנת 2019. מולאי טען שבמהלך התחרות הופעלו עליו לחצים מגורמים איראניים להפסיד כבר בחצי הגמר מחשש שיפגוש את מוקי בגמר. הוא סירב, עזב את איראן ואף הגיע לביקור מתוקשר בישראל.

(נתיב ואפאני. צילום: תום וינטראוב לוק)

"מה שהצית בי את הפרויקט הזה זה הסירוב של מולאי לשתף פעולה עם המשטר", מספר הבמאי גיא נתיב בראיון לצד התסריטאית אלהם אפאני, שגדלה באיראן ועזבה כדי ללמוד עיצוב אופנה בפריז, לאחר בכורת הסרט בפסטיבל ירושלים. "זו הפעם הראשונה שמישהו אמר לא. רגע אחר כך מהסא אמיני נרצחה ע"י משמרות המהפכה והציתה את מחאת החיג'אב ונהיה גל מטורף של ספורטאיות איראניות שעזבו. פה החלטנו לשנות כיוון וללכת לחלוטין על הכוח הנשי".

נתיב החליט גם לאחר טיוטת התסריט הראשונה כי על מנת להקנות לו יותר אותנטיות עליו להיעזר בצוות איראני גולה. כך הוא גייס את השחקנית זאר אמיר איברהימי (זוכת פרס המשחק בקאן על "עכביש קדוש") לביים לצידו ואת התסריטאית אלהם אפאני ששכתבה עמו את התסריט.

באיזה שלב הבנת שאתה רוצה לשלב איראנים בכתיבה?

נתיב: "לא חשבתי שזה נכון שישראלי אשכנזי יספר את הסיפור הזה לבד, חשבתי ששיתוף פעולה יעמיק את הפרויקט וייתן לו אותנטיות ואת העומק שמכריע פה ואני כל כך שמח שעשיתי את זה. זה שיתוף הפעולה הכי מדהים שהיה לי בקריירה. ברגע שפתחתי את זה גיליתי עולם מחתרתי באיראן שלא ידעתי שקיים. זו התפרצות של עולם נשי מטורף ואני שמח שאלהם וזאר נכנסו לתוך התסריט. הן הפכו את הסרט ושמרו על העשייה שלי שתהיה אותנטית".

אפאני: "הכרתי את העבודה עם גיא מסרט קודם שלו והייתי מאוד סקרנית וכך יצרתי איתו קשר. לישראלי לבד היה קשה מדי לקלוט את הניאונסים של התרבות האיראנית, היו בתסריט המקורי דברים שלא יכלו לקרות באיראן ולכן היה חשוב שעבדנו ביחד עליו. כשהייתי מציעה רעיונות ודגשים לדברים שהם לא בדיוק ככה באיראן הוא הכניס את זה לסרט. אני גאה בתרומה שלי". איך היה לשתף פעולה כאיראנית וישראלי?

אפאני: "היה תענוג לעבוד עם גיא והסרט הזה הוא הוכחה לאהבה שיכולה להיות בין העם האיראני לעם הישראל. העמים האלה יכולים לאהוב ולפעול ביחד ואנחנו עשינו צעד ראשון בדרך לכך. הממשלה האיראנית והעם הם כל כך שונים. האנשים באיראן מאוד מודעים ויודעים מה באמת קורה בישראל. כל מה שאמרו לי בתור ילדה זה שישראל וארה"ב הם האויבים שלי, אבל גדלתי וגיליתי את האמת. אני לא מפחדת פה ויודעת שאני בטוחה ובכנות - אני מאוהבת במדינה הזו. הייתי רוצה שכל האנשים בעולם יבואו לבקר פה ויגלו שהאנשים כל כך נחמדים וחמים. אתם נראים ממש כמו האיראנים".

נתיב: "יש רגע שמעלה לי גם עכשיו דמעות בעיניים. אני וזאר ישבנו מול המוניטור והיא אומרת לי 'כילדה הייתי חייבת לדרוך על דגל ישראלי ואמריקאי בדרך לבית ספר, לירוק עליו ולהגיד מוות לאמריקה ומוות לישראל ועכשיו אני יושבת איתך וזה מטורף לחלוטין שאתה כמו אח שלי'. באותו רגע היינו שנינו עם דמעות והרגשנו שאנחנו עושים משהו חד פעמי וזה הכה בי שאנחנו אנשים שאוהבים את אותו אוכל, אותו קולנוע, אותה מוזיקה אבל הממשלות שלנו אמרו לנו שאנחנו אויבים. רוב העם האיראני באמת לא שונא ישראלים, זה הממשלות שמזריקות את הרעל הזה".

הסרט מוצג בימים אלה בקולנוע, במקביל לאולימפיאדה שבה הג'ודאים ענבר לניר, רז הרשקו ופיטר פלצ'יק ריגשו את המדינה עם מדליות הכסף והארד שזכו בהם. לצורך הצילומים נעזרו בהפקה במאמן ג'ודו מלוס אנג'לס שזכה במדליית זהב, שעבד עם השחקנית הראשית אריאן מנדי במשך חצי שנה. "כל הג'ודוקא בסרט שמתחרות מולה אמיתיות. עשינו תחקיר מול מומחי ג'ודו וגם הקריינים בסרט הם הקריינים של יורוספורט. היינו מוקפים בג'ודאים, זה היה מטורף", מספר נתיב.

צילומי הסרט נעשו באצטדיון אמיתי בטביליסי, אחד ממוקדי הג'ודו העולמיים ולחלוטין מתחת לרדאר. "הצילומים היו מבצע שלם. שבועיים לפני שבאנו לצלם קיבלנו ידיעות מהשגרירות הישראלית שהמוסד תפס חוליה איראנית שרוצה להתנקש בחיי איש עסקים בגאורגיה ואמרו לנו לשמור על פרופיל נמוך. גם זאר קיבלה אזהרה מהשגרירות הצרפתית. סביב האצטדיון שבו צילמנו היה מעגל של אנשי אבטחה שלא נתנו לאיש להיכנס. לא דיברנו פרסית או עברית מחוץ לאצטדיון כי היו הרבה איראנים באזור", משחזר נתיב.

היו תגובות של המשטר באיראן לאחר צאת הסרט?

אפאני: "לא הייתה תגובה עדיין מהרשויות באיראן כי הסרט עוד לא יצא שם. אני חושבת שהעם האיראני יהיה מאוד מרוצה ש'טאטאמי' קרה ושהם יכולים להבין מדוע אנו יוצרים אותו. אנחנו לא ממציאים דברים אלא מדברים על המציאות ולכן אני חושבת שהתגובה לא תהיה שלילית".

נתיב: "הממשל האיראני מאוד חכם, הם קודם כל מחכים לראות מה קורה. הם מאוד סבלניים ותוקפים כשלא מצפים שהם יתקפו".

הסרט הוצג בבכורה עולמית בפסטיבל ונציה בשנה שעברה לפני ה-7 באוקטובר. אתה מרגיש קושי גדול יותר כיוצר ישראלי בימים אלה בעולם?

נתיב: "הסרט עצמו הוא לא ישראלי, הוא אמריקאי-גאורגי. כמובן שכיוצר ישראלי יש גבות מורמות בעיקר מצד פרו-פלסטינים. יחד עם זאת כשהייתי בפסטיבל מינכן ושאלתי את מנהל התוכנייה למה הוא לא מקבל סרטים ישראליים, הוא אמר שזה כי אין סרטים נושכים שמעבירים ביקורת על המקום שאתם חיים בו. ל'טאטאמי' ש גם ביקורת סמויה על המשטר שהופך להיות טוטליטרי פה, רואים בעולם איך לאט לאט משתיקים את הקול הביקורתי הישראלי וזה משפיע"

נתיב חובק על ידי הממסד לאחר זכייתו באוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר עם "סקין", ביים לאחר מכן סרט באורך מלא באותו שם שהוצג בבכורה בפסטיבל ברלין, וכמובן ביים השנה שעברה את "גולדה" בכיכובה של הלן מירן, שהיה להצלחת ענק בישראל ואף זכה למועמדות לאוסקר על איפור. למרות ההצלחה והחיבוק להם זכה, הוא לא חוסך בביקורת ברשתות החברתיות כנגד הממשלה.

אתה מרגיש שברגע שאתה מביע ביקורת יש שינוי בדעת קהל עליך?

"אני יודע שזה קיים, אבל התבטאתי ככה גם לפני האוסקר. אני מקבל הטרלות מהצל וחבריו. כמו שנדב לפיד עושה קולנוע מבריק וחשוב והדבר האחרון שמטריד אותו זה כמה מטרילים אותו, כך זה גם פחות חשוב לי. אני רוצה שהסרטים שלי יתקבלו בצורה מוערכת, שיגידו משהו על המקום שהם חיים בו".

"גולדה" יצא לפני ה-7 באוקטובר אבל קיבל ממד אחר לחלוטין לאחר מכן.

"אני חושב ש'גולדה' הפך להיות נבואי ממש, אני מקבל אלפי הודעות מרחבי העולם. זה מדהים איך הדבר הזה היה נבואי על העיוורון של הממשלה, ההיבריס שהיה פה בשנות ה-70 ואיך הדבר הזה חזר כפול אלף".

מאז האוסקר נהיית אורח קבוע בפסטיבלי סרטים. עד כמה הזכייה פתחה לך דלת ואיך אתה בוחר את הפרויקטים שלך?

"לא אשקר ואגיד שזה לא עוזר, זה פותח דלתות ואנשים רוצים לראות מה הדבר הבא שלך. אני אוסף איתי אנשים שעושים איתי סרטים מאז 'סקין' וסומכים עליי כקולנוען. ככל שאני עושה סרטים שיש לי שליטה יותר גדולה עליהם בנרטיב, כך הם יהיו יותר אותנטיים".

הפרויקט הבא של נתיב הוא הסרט "הרמוניה", אותו כתב עם נועה ברגמן שכתבה עמו את סרטו הראשון "מבול". הסרט מבוסס על הסיפור של סבתו, ניצולת שואה, שהחליטה בגיל 50 לעזוב את משפחתה ולהצטרף לכת בשם "הרמוניה". "לא הייתי יכול לספר את הסיפור הזה לפני 10 שנים כשלא הייתי מספיק בוגר. כיום כשיש לי שתי ילדות ואני עם אישה מדהימה שיש לנו הרמוניה להפיק וליצור ביחד, אני מאוד בשל לספר את זה. אנחנו מתחילים לצלם בינואר באירופה. אני מעדף לצלם בתקציבים יותר צנועים ושתהיה לי שליטה יצירתית כי כשאתה מצלם בתקציבים של עשרות מיליונים, אתה מאבד מהיכולת שלך לתת את המילה האחרונה".

הסרט "טאטאמי" הופק עי קשת סטודיוס, New Native Pictures ו-White Lodge Productions.