טקס אופיר 2024: הסרטים האהובים על מבקר האתר רון פוגל

פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה יוענקו מחר (שני) בערב באקספו ת"א בפעם ה-35. השנה אני מכהן לראשונה כיו"ר ועדת הפרסים של האקדמיה ואף אגיש בטקס את פרס הסרט העלילתי הקצר. לאחר שתמו סבבי ההצבעות אני מצרף כמה מחשבות על הסרטים שהוקרנו השנה.

לא הייתה זו שנה שבה היה סרט אחד שבלט מעל כולם, בניגוד לשנה שעברה שבה "שבע ברכות" היה הסרט ה"גדול" והבולט של השנה וזכה לטעמי בצדק בשלל פרסים. צפיתי ב-24 מתוך 30 הסרטים שהוגשו לאקדמיה בקטגוריית הסרט העלילתי הארוך ובכל 15 הסרטים בקטגוריית הסרט העלילתי הקצר. בסרטים התיעודיים צפיתי בכשליש מסך המתמודדים בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר וגם הארוך. בתחרות הסרט העלילתי הארוך הכי אהבתי השנה שני סרטים שלצערי לא מועמדים לפרס הסרט הטוב.

"מופע טוטאל" - סרט בבימויו וכיכובו של רועי אסף, אחד היוצרים והשחקנים המוכשרים בישראל. כולי תקווה כי אסף יזכה בפרס השחקן הטוב ושהסרט יזכה גם בפרס הצילום. צריך לראות כדי להאמין את עבודת הצילום יוצאת הדופן של סער מזרחי. הסרט העוסק במורה בעירייה אי שם בדרום, מתכתב עם יצירותיו של פליני ,עם הסרט "קברט" ועם מופע תיאטרלי שהעלה אסף והוא אחד המניפסטים הפוליטיים האמיצים שצפיתי בהם בקולנוע הישראלי מזה זמן רב.

"העיר הזאת" – הסרט בבימויו של עמית אולמן הינו אירוע יוצא דופן בקולנוע הישראלי: מחזמר ראפ שנראה מיליון דולר ומתכתב עם ז'אנר הפילם-נואר באופן מבריק. לטעמי, אולמן וכוכבת הסרט מוריה אקונס היו בהחלט יכולים להיות מתמודדים ראויים בהתאמה לפרסי הבימוי והמשחק. כולי תקווה כי הסרט יזכה בקטגוריות המוזיקליות וגם בקטגוריות העיצוב הוא מתמודד ראוי.

עוד סרט שאהבתי ולא זכה ולו במועמדות אחת הוא הסרט "לא יום ולא לילה" בבימויו של פנחס ויה המציג באופן ספרטני משהו משפחה של חוזרים בתשובה שבנם רוצה להתקבל לישיבה אשכנזית. משחק טוב מאוד של כל הקאסט ובמיוחד אלי מנשה ואדם חתוכה פלד כאב ובנו (וגם שמואל וילוז'ני בליהוק מפתיע). סרט צנוע וישיר שכובש במסרים הנגישים שלו. מבין הסרטים שמועמדים לפרס הסרט העלילתי הארוך הכי אהבתי שניים: "קרוב אלי" - בבימויה של תום נשר, שאני מהמר עליו כזוכה הגדול של הטקס. נשר מוכיחה יכולת בימוי מרשימה בסרטה העלילתי הארוך הראשון העוסק בבחורה שאחיה נהרג בתאונה המתיידדת עם חברתו לשעבר, כשהיא מנסה להחיות דרך הקשר החדש את זכרו של האח שחסר לה מאוד. הסרט אינו חף מבעיות והייתי מסיים אותו כמה דקות לפני סיומו אולם הוא מעז ולא עושה הנחות לצופה. ליה אללוף בתפקיד הראשי היא תגלית השנה שלי בקולנוע הישראלי (ביחד עם מוריה אקונס מ"העיר הזאת") והיא פשוט טורפת את המסך בהופעה מהפנטת, חצופה ומורכבת. דריה רוזן המועמדת לשחקנית המשנה נהדרת ופגיעה בתפקיד אמין ומרגש והיא לטעמי הראויה ביותר לפרס הנ"ל.

"כביש הסרגל" - סרט משטרה כחול לבן בבימויה של מיה דרייפוס המתרחש בערבות עפולה עם מלנכוליה ואפלה שמאיימת כל רגע להתפרץ. טלי שרון כחוקרת משטרה המחפשת צעירה מסתורית שנעלמה ממשיכה להוכיח כמה עוצמות יש בהופעותיה על המסך הגדול ויוצרת דמות אנטי-גיבורה פשוט נהדרת ומשוללת כל הוד והדר. גם עידן עמדי מככב פה. זהו הסרט שבעיניי הכי ראוי לפרס התסריט עם נפתולי עלילה רבים ומפתיעים.

עוד סרטים ראויים לציון: "חליסה" - בבימויה של סופי ארטוס על אחות בטיפת חלב המטפלת בילדים ובעצמה כמהה לילד. סרט חברתי קטן וצנוע. נועה קולר ("קופה ראשית") בתפקיד הראשי הינה מתמודדת סופר ראויה לפרס השחקנית הראשית ודנה ברקוביץ המועמדת לפרס שחקנית המשנה עושה תפקיד עוצמתי ומצמרר ותתן פייט לדריה רוזן מ"קרוב אלי". הסרט יוצג בקרוב בפסטיבל הסרטים בחיפה.

"סודה" - ישראל בימיה הראשונים, ניצולי שואה ליד הכנרת נאבקים לשרוד ולהתמודד עם שדי העבר. הבמאי ארז תדמור הוא אחד ממספרי הסיפורים הטובים מזה שנים בקולנוע הישראלי. לצערי הסרט שבו מככבים רותם סלע וליאור רז מועמד רק בקטגוריות שחקן המשנה, עיצוב אמנותי ועיצוב תלבושות ולטעמי הוא היה ראוי להרבה יותר מועמדויות. מכיוון שבעיניי קטגוריית שחקן המשנה היא אחת הפתוחות ביותר יש לזוהר שטראוס סיכוי טוב,כשיעקב דניאל זדה ב"בנות כמונו" הינו המתמודד הראוי הנוסף לטעמי בקטגוריה זו.

בקטגוריית הסרט העלילתי הקצר שאתכבד להגיש בטקס אהבתי את רוב הסרטים שהגיעו לחמישייה הסופית. הראוי ביותר לפרס הוא סרטו של יהב וינר ז"ל שנרצח ב-7 באוקטובר, "הילד" העוסק בבחור הסובל מפוסט-טראומה בעוטף עזה. סרטו של וינר הוא אות ומופת לסרט קצר מלא אווירה והוא גם לצערנו נבואי בעלילתו הקודרת.

מעט אחריו נמצאים "פרנץ'" החצוף והמשעשע של דילן יוסף שטרית בכיכוב הדס ירון הנהדרת כתמיד (ומועמדת לפרס שחקנית המשנה בסרט "חלב") ורונה לי שמעון. הסרט, העוסק ביחסים בין לקוחה למניקוריסטית שלה, מצליח לרגש ולהפתיע שוב ושוב ואני מחכה בקוצר רוח לסרט העלילתי הארוך הראשון של יוצרו.

אי אפשר שלא להזכיר את "היד של קטיה" בבימוי של תום שובל בכיכובה של אנסטסיה פיין (המככבת גם ב"כביש הסרגל"). סרט אקרובטי ממש על מפעילת מנוף המחרפת את נפשה ברוח ובסערה. סרטו החדש של שובל "חיים ללא כיסוי" יוצג בפסטיבל חיפה הקרוב ואני מאוד סקרן לראותו.

בסרטים התיעודיים הארוכים הכי אהבתי את הסרט "טאבו" של שאולי מלמד על הבמאי המנוח עמוס גוטמן ואת "הדונם של סבתא" המבריק של ירמי שיק בלום. בתיעודיים הקצרים הכי אהבתי את "אני רואה אותך" ואת "זעקות ואז שתיקה", שמזכיר לכולנו כי כמעט שנה חיינו מתנהלים בצילו של אותו יום ארור- ה-7 באוקטובר.