Seret מהעבר: עשור להתיאוריה של הכל

סטיבן הוקינג, האיש שהפך לאגדה חיה בעולם המדע, הוא דמות שכולנו מכירים. בין אם קראתם את ספריו המרתקים על היקום ובין אם נתקלתם במחוות אליו בסדרות כמו "משפחת סימפסון" או "המפץ הגדול", הוא הצליח לגעת בליבם של רבים. הוקינג תרם המון להבנת היקום שלנו, והפך לדמות תרבותית בלתי נשכחת. לפני עשר שנים, הסרט "התיאוריה של הכל" יצא לאקרנים, והוא לא רק שיתף אותנו בהישגיו המדעיים אלא גם סיפר סיפור מעורר השראה על כוח האמונה והאהבה, הממחיש כיצד אדם אחד הצליח להתגבר על כל הסיכויים.

סרטו של ג'יימס מארש עוקב אחרי חייו של סטיבן הוקינג, שהחל את לימודיו בפיזיקה בגיל 21. במהלך לימודיו באוניברסיטת קיימברידג' הוא פוגש את ג'יין, אשתו לעתיד, והעתיד נראה מבטיח. אך אז הוא מקבל אבחנה של מחלת ניוון שרירים שתשאיר אותו משותק ברוב גופו. הסרט מתאר את פגישתם, נישואיהם, לידת ילדיהם, ואת ההתמודדות של הוקינג, אשתו ומשפחתו עם המחלה, במקביל לעליית מעמדו בקהילה המדעית ועד לזכייתו בפרסום ובתהילה.

תהליך יצירת הסרט החל כאשר התסריטאי אנטוני מק'קארטן פיתח עניין בהוקינג לאחר שקרא את ספרו "קיצור תולדות הזמן". בשנת 2004, הוא קרא את ספר הזיכרונות של ג'יין הוקינג, אשתו לשעבר של סטיבן, "נסיעות לאינסוף: חיי עם סטיבן", והחל לעבוד על עיבוד לסרט. במהלך התהליך, הוא נפגש מספר פעמים עם ג'יין בביתה לשיחות על הפרויקט ולמסע שכנוע לעיבוד קולנועי. לאחר שכתב כמה טיוטות, הוא הציג את התסריט למפיקים ב-2009.

ג'יימס מארש, במאי הסרט וזוכה פרס האוסקר על הסרט הדוקומנטרי "איש על חבל", התרשם מהתסריט ושיתף פעולה עם מק'קארטן כדי להציג את הדמויות בצורה אותנטית ומרגשת, תוך הדגשת המאבק האנושי, האהבה והתמדה. מארש ידוע ביכולתו להימנע מקונבנציונליות סרטי הביוגרפיה, ולמקד את תשומת הלב ברגשות וברגעים אינטימיים אנושיים. במהלך ההפקה, הצוות התחשב בתובנות של ג'יין הוקינג, שהוסיפו עומק לסיפור. הסרט נקרא על שם ספרו של הוקינג "התיאוריה של הכול", הכולל שבע הרצאות בנושאים כגון המפץ הגדול, חורים שחורים ותורת המיתרים, ובעצם מסכם את התיאוריה של כל היקום.

צילומי הסרט החלו באוקטובר 2013 באוניברסיטת קיימברידג' ובמקומות נוספים בקיימברידג'שייר ובבריטניה. המלחין יוהן יוהנסון, אשר הלחין את פסקולי הסרטים "סיקאריו" ו"המפגש", הלחין את פסקול הסרט, שהוקלט באולפני "Abbey Road" וזכה לשבחים רבים, כולל מועמדויות לפרסים שונים. במהלך העריכה, יוצרי הסרט ניסו לשחזר את קולו המסונתז של הוקינג, אך ללא הצלחה. לבסוף קיבלו אישור להשתמש בקולו המושמע בסרט. את דמותו של סטיבן הוקינג. כדי להיכנס לדמות, רדמיין הקדיש שישה חודשים למחקר מעמיק על הוקינג, כולל עבודה על המבטא ודפוסי הדיבור שלו. הופעתו הייתה כל כך משכנעת, עד שהוקינג עצמו ציין כי הוא הרגיש כאילו הוא זה שמופיע בסרט. הוא אף השאיל לא רק את קולו הממוחשב, אלא גם אביזרים מחייו האישיים. רדמיין מצליח לייצג באופן מרשים את המאבק של אדם שמידרדר עד שיתוק, והסרט מצליח לשמור על נאמנות לאירועים אמיתיים תוך הצגת אישיותו המבריקה של הוקינג. הבמאי ג'יימס מארש שיתף על ההכנה המורכבת שדרש התפקיד, והקושי בהצגת מחלה ששוחקת את הגוף, כשהנפש צריכה להקרין את זה החוצה. אחד האתגרים הגדולים של רדמיין היה שהסרט לא צולם בסדר כרונולוגי. כך, ביום אחד הוא היה צריך לשחק במספר סצנות, כאשר בכל אחת מהן גילם את הוקינג בשלב שונה של המחלה.

לצדו של אדי רדמיין מככבת פליסיטי ג'ונס, שמביאה לסרט המון קסם. השילוב שלה בין עדינות לרגש ולקסם יוצר כימיה נפלאה עם רדמיין. היא לא רק עוסקת בקשיים שלה לידו, אלא גם מצליחה להראות בפנים שלה את מה שהיא מרגישה, מה שמגלה קונפליקטים פנימיים מורכבים. הדמות שלה מעניינת במיוחד, בזכות החינוך הנוצרי הקתולי שלה, שמתנגש עם האופי הלוחמני שלה ושאיפותיה האינטלקטואליות. הנוכחות שלה בסיפור היא מרכזית, והיא מצליחה לגעת בלב של הצופים עם כל הרגשות של אהבה, אובדן ותקווה.

מארש לא הסתפק בהופעות המופלאות של השחקנים או בסיפור האמיתי המרגש, אלא חיפש דרך להפוך את הסרט ליצירה קולנועית של ממש ולא סתם לדרמה מצולמת כמו ביוגרפיות רבות. מארש הצליח להכניס לפריים אווירה חמימה ואותנטית שמפיחה חיים למסך. אמנם קצב העריכה שגרתי, אבל הבחירות שלו בתאורה, בזווית הצילום ובמוזיקה הנהדרת נותנות לסרט ייחודיות ונשמה.

"התיאוריה של הכל" זכה לשבחים רבים והועמד למספר פרסים לאחר יציאתו. בטקס פרסי האוסקר ה-87, הסרט היה מועמד בחמש קטגוריות, כולל הסרט הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר עבור אדי רדמיין והשחקנית הטובה ביותר עבור פליסיטי ג'ונס, כאשר רדמיין זכה בפרס הנכסף. בנוסף, הסרט קיבל עשר מועמדויות בטקס פרסי הקולנוע של האקדמיה הבריטית, וזכה בקטגוריות התסריט המעובד, הסרט הבריטי והשחקן הטוב ביותר. גם בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-72, רדמיין זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בדרמה קולנועית.

אם אתם מחפשים להעמיק בנושאים כמו כוחות אלקטרומגנטיים, גרביטציה או אנרגיה גרעינית, ייתכן שלא תמצאו הרבה בסרט. אבל אם אתם מחפשים סיפור אהבה עוצמתי ששואף להציג את ההתמודדות עם אתגרים בלתי אנושיים, תוך הדגשת הכוח של אהבה במציאות קשה, "התיאוריה של הכל" הוא סרט מרגש ומעניין. הסרט בעיקר מוכיח כיצד ניתן להציג ביוגרפיה בצורה ראויה, שיכולה לעורר השראה ובסופו של דבר אולי לגרום לכם להזיל דמעה או שתיים.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן