קאמבק מהסרטים: חמשת הקאמבקים הגדולים בקולנוע ובטלוויזיה

גלוריה סוונסון, "שדרות סאנסט" (1950)

תפקידה של סוונסון כנורמה דזמונד, שחקנית העבר האימתנית, שאיתה נקלע גיבור הפילם-נואר "שדרות סאנסט" למערבולת רגשית, הוא כנראה הקאמבק הקולנועי המשמעותי הראשון – ועדיין, תפקידה הידוע ביותר, שהרוויח לה את גלובוס הזהב ומועמדות לאוסקר, כמעט וכלל לא היה שלה. בעוד תסריטאי הסרט צ'ארלס בראקט טען כי הוא והבמאי בילי וויילדר ("חמים וטעים", "הדירה") רצו את סוונסון לתפקיד עוד בשלב כתיבת התסריט, וויילדר זכר אחרת את ההליך, ותר אחר כוכבות רבות אחרות של הקולנוע האילם לפני ההחלטה הסופית – מקלרה באו, ה-"It Girl" המקורית של שנות ה-20, שסירבה לשוב לתעשיית הקולנוע לאחר קשיי ההסתגלות לקולנוע המדבר, דרך גרטה גרבו (שכבר עבדה עם וויילדר על הלהיט "נינוצ'קה") שסירבה לצאת מפרישה מוקדמת, ועד מיי ווסט ומרי פיקפורד – שנעלבו מעצם ההצעה שיגלמו שחקנית שזמנה "עבר".

סוונסון, לעומת זאת, לא חדלה מלעבוד לתוך תקופת הסרט המדבר, למרות שכוכבה דעך, וגם לא סבלה מהקשיים המנטליים/כלכליים שאפיינו כוכבות עבר רבות ואת דמותה של דזמונד בסרט. היא מצידה דווקא שמחה להרוויח יותר משהרוויחה בקולנוע ובטלוויזיה דאז, ומצאה פגם רק בבקשת ההפקה שתיגש לאודישן. הסרט הזניק את סוונסון לתהילת עולם, ושורת המחץ שלה – " Mr. DeMille, I'm Ready for My Close-Up" – הפכה לאחד מהמשפטים הכי מפורסמים בתולדות הקולנוע. ועדיין, הקריירה של השחקנית הוותיקה דעכה שוב זמן לא רב לאחר הסרט והיא פרשה מהתעשייה בהדרגה, כשהיא מציינת את התסריטים שהוצעו לה, רובם "חיקויי 'שדרות סאנסט'" לטענתה, ואת כישלון הפקת מחזמר אודות הסרט שפיתחה יחד עם צמד כותבים צעירים.

מרלון ברנדו, "הסנדק" (1972)

עוד שחקן שתפקיד הקאמבק הזה הוא כנראה הזכור והאייקוני ביותר בקריירה המפוארת שלו, אבל גם עוד דוגמה לאיך אותו התפקיד כמעט ולא הלך אליו כלל. כשאותה הפקה אגדית אך גם נודעת לשמצה של "הסנדק" החלה לתפוס תאוצה, לשלושת ראשיה – הבמאי/תסריטאי פרנסיס פורד קופולה, המפיק רוברט אוונס ומחבר הספר/תסריטאי שותף מריו פוזו – היו דעות שונות לחלוטין לגבי מי אמור לגלם את דמותו הסבוכה של ראש משפחת הפשע ויטו קורליאונה: קופולה חפץ בלורנס אוליבייה הבריטי, אך הסוכן שלו סירב להצעה בטענה שבריאותו של השחקן מידרדרת (בפועל הוא המשיך לשחק עד לשלהי שנות ה-80); אוונס רצה את המפיק הנודע קרלו פונטי או השחקן ארנסט בורגניין ("חבורת הפראים") לתפקיד ואילו חברת "פרמאונט" המפיקה ביקשה את אורסון וולס – היה זה רק פוזו שחשק בברנדו מההתחלה וטען כי הוא "היחידי שיכול לגלם את הסנדק", למרות שכל המעורבים בעניין חשבו שמדובר ברעיון גרוע.אחרי עשור אייקוני בשנות ה-50, שנות ה-60 היו שנים קשות יותר עבור השחקן המתודי, שספג כישלונות כלכליים וביקורתיים בזה אחר זה, לצד תדמית שטיפח של אדם שקשה לעבוד איתו – מה שהוביל לסמי-פרישה של ברנדו מעולם הקולנוע. למרות שהיסס רבות האם לצאת מהפרישה עבור התפקיד, היה זה האודישן שערכו לו קופולה ונציגי "פרמאונט" בביתו שהבטיח לו את השתתפותו בסרט, כשברנדו דחף בין רגע שני כדורי צמר בפיו, צבע את שיערו לשחור והידק את הצווארון בשביל להידמות לקורליאונה. כך השחקן האגדי "נולד מחדש" וסיפק לעצמו שלל תפקידים ושערוריות שהחזיקו אותו כשם דבר בתעשייה עד למותו לפני כעשרים שנה.

ג'ון טרבולטה, "ספרות זולה" (1994)

ג'ון טרבולטה הוא מקרה מעניין כשמדברים על ההגדרה של "קאמבק" כי נדמה שהקריירה של השחקן הנודע נעה בין פרצי תהילה לבין תקופות שחונות לסירוגין, ופחות בקו ליניארי אחד. כך, התחיל השחקן כצעיר חביב ושנון בסיטקום "קוטר חוזר הביתה" באמצע שנות ה-70, עשה את המעבר לכוכב קולנוע של ממש עם הלהיטים "שיגעון המוזיקה" ו"גריז", חווה שפל כלכלי וביקורתי במשך מרבית שנות ה-80, חזר לתודעה הציבורית באופן מתון עם סרטי "תראו מי שמדבר" ו"קם לתחייה" עם הסיבה שלשמה התכנסנו – "ספרות זולה".

אז איך התגלגל השחקן ה-"פאסה" לאחד מהסרטים המדוברים ביותר של שנות ה-90 ובכלל? הסודות כנראה שמורים עם יוצר הסרט קוונטין טרנטינו, שידוע בחיבתו "להחיות" קריירות של שחקני עבר, תוך קריצה אירונית למה שפרסם אותה תחילה (פאם גריר ורוברט פורסטר ב"ג'קי בראון", לדוגמה), אך לימים סיפר אחד ממפיקי הסרט, השחקן דני דה ויטו, כי הארווי ויינשטיין הנודע לשמצה, דאז אחד מתומכיו הגדולים של טרנטינו (כלכלית ורעיונית), דרש מהבמאי ללהק את דניאל דיי-לואיס לתפקיד וינסנט וגה, חצי מצמד המתנקשים (לצד ג'ולס ווינפילד, הלא הוא סמואל ל' ג'קסון) שעומדים בלב הסרט. טרנטינו, מצידו, הזכיר לו כי הנ"ל החתים אותו זכות לקאט הסופי ולהחלטות הליהוק. "קוונטין התעקש וקיבל מה שהוא רצה – והוא צדק לחלוטין, והשאר היסטוריה", אמר דה ויטו. טרבולטה קיבל שכר מופחת עבור הסרט אך זכה למועמדות נוספת לאוסקר, פופולריות בקרב דור שלא הכיר אותו ותהילת עולם שנמשכת עד היום.

וינונה ריידר, "דברים מוזרים" (2016-)

סיפור הקאמבק של וינונה ריידר לא רק נשמע כמו סיפור הוליוודי, הוא גם טומן בחובו את כל הבעיות בתעשיית הענק – משוביניזם ועד גילנות. כמי שגדלה על מסך הקולנוע עם קהל היעד שלה, ריידר הייתה ל-"It Girl" של ממש, כשהופעותיה בלהיטים כדוגמת "ביטלג'וס", "בתולות הים", "מלכות הכיתה" ("Heathers"), "המספריים של אדוארד", "מציאות נושכת" ועוד ועוד לא רק הלכו יד ביד עם עולם האופנה והתרבות באותה התקופה, אלא גם הגדירו לעיתים את קולו של דור צעיר שלם – דור ה-X. לאחר מספר תפקידים 'כבדים' יותר ("נערה בהפרעה", לדוגמה), ריידר התחילה להתרחק אט אט מתעשיית הקולנוע. תקרית שבה נעצרה ב-2001 לאחר שתועדה גונבת בגדים בחנות יוקרה לאחר ששקעה בדיכאון קליני הובילה ליח"צ רע מאוד עבור השחקנית הצעירה והיוותה את קו השבירה של ריידר. באותה השנה, היא הכריזה על מיני-פרישה.

מלבד מספר הופעות ספורדיות בקולנוע ובטלוויזיה, ריידר בילתה את מרבית שנות ה-2000 והעשור הבא באנונימיות, עד ששיחת הטלפון מצמד יוצרים צעירים ב-2015 הגיעה. היו אלו האחים דאפר, יוצרי הלהיט של נטפליקס "דברים מוזרים" שחלמו ללהק את כוכבת שנות ה-80 לסדרה שכולה מחווה לאותו עשור צבעוני; אחראית הליהוק כרמן קובה ובמאי התוכנית שון לוי התלהבו מהרעיון, וטענו כי ריידר תוכל להוציא את הרגש החשוף שהתפקיד דורש – אם חד-הורית וחרדתית לילד שנעלם באופן על-טבעי – אך גם לטמון בתוכו ניואנסים באופן שאחרות לא יוכלו.

ריידר ההססנית נענתה בחיוב, אך בתנאי אחד – אם שותפה ליצירה משכבר הימים, הבמאי טים ברטון, יקרא לה לפתח את ההמשך עליו עבדו שנים ל"ביטלג'וס", היא תבקש להשתחרר מהצילומים. כמעט עשור חלף, ריידר היא מזמן ג'ויס ביירס לדור חדש וצעיר שלא הכיר אותה בשיא תהילתה, ואילו אותו פרויקט צד עם ברטון הפך ל"ביטלג'וס ביטלג'וס", אחד מהסרטים הרווחיים ביותר של השנה הנוכחית.

ניקולס קייג', "מנדי" (2018)

אין ספק שניתן למלא כתבה שלמה עם אינספור הכיוונים השונים שהקריירה העשירה, הייחודית ובעיקר המוזרה של ניקולס קייג' הלכה אליהם, ועדיין נתמקד ב'רנסנס' הנוכחי של השחקן הוותיק: אחרי שהתחיל כ-MVP של שלל סרטי אינדי בשנות ה-80 וה-90 ("בייבי אריזונה", "לב פראי"), נע לעבר שחקן דרמטי רציני ("לעזוב את לאס וגאס", עבורו זכה בפרס האוסקר), עבר טרנספורמציה לכוכב אקשן רווחי ("קון אייר", "עימות חזיתי"), מצא את עצמו מחלטר בסרטים זולים ו-'טראשיים' כדי לשלם את החובות הרבים אליהם נקלע והפך למם אינטרנטי מוצלח – קייג' חדור המטרה אך העייף מצא עצמו בתקופה לא קלה במשך מרבית העשור הקודם.

מזלו החל להשתנות כמעט ברגע אחד, כשפרויקט אחר פרויקט של השחקן האקספרסיבי הפך לקאלט עכשווי – מסרטי האימה/מתח האקסצנטריים "מנדי" (2018), "צבע מהחלל" (2019) ו-"לונגלגס" (2024), שסיפקו לקייג' את התפקידים המופרעים שחיבב כל חייו, עד לדרמה הייחודית "פיג" (2021), סרטי גיבורי העל המונפשים "ספיידרמן: מימד העכביש" ו"כוח הטיטאנים! חיים בסרט" (שניהם מ-2018) שהחזירו אותו לעולם גיבורי העל שכמעט והיה שלו הקומדיות, שתמיד היוו בית חם עבורו – "רנפילד", "האיש מהחלומות" (שניהם מ-2023) ו"משקלו הבלתי נסבל של כשרון ענק" (2022), כשהוא מגלם באחרון לא רק גרסה מוקצנת ופרודית של עצמו, אלא גם מנסה לשאול את עצמו מה הביא אותו להצלחתו המחודשת ולמה הוא בכלל בתחום הזה..