Seret מהעבר: 20 שנה להיצ'

השם הטוב של ויל סמית' ספג לא מעט מכות בשנים האחרונות, בעיקר כי הוא היה עסוק בלהעיף סטירות בשידור חי. עם כל הקרקס התקשורתי מסביב לפעמים קל לשכוח שמתחת לכל הרכילות יש שחקן נוטף קסם אישי ומעט סרטים מדגימים זאת טוב יותר מ"היצ'" משנת 2005. הסרט, כמו הכוכב הראשי בו, ספגו כמות נכבדה של ביקורת עם השנים אך האם היא מוצדקת? האם הקומדיה הרומנטית הקלילה הזו באמת ראויה לגינוי?

נתחיל בעלילה: אלכס היצ'נס, או בכינויו היצ', הוא יועץ בתחום האהבה. הוא מתמחה בלעזור לגברים לזכות בליבן של נשות חלומותיהם. על פי אמונתו, לכל גבר יש סיכוי עם כל אישה אם רק ינסה חזק מספיק. הפילוסופיה הזו ניצבת למבחן כאשר מגיע אליו אלברט בראנמן (קווין ג'יימס), יועץ מס גמלוני, ששם עיניו על הסלבריטאית היפהפייה אלגרה קול (אמבר ולטה). אך בעוד היצ' עסוק בלאמן את אלברט, לחייו שלו נכנסת שרה מילאס (אווה מנדז), כתבת רכילות צינית ששובה את ליבו. הוא מתחיל לחזר אחריה אך כל הטכניקות שלמד עם השנים לא עובדות, בעוד היא מנסה לגלות מי הוא באמת.

הביקורת הגדולה ביותר שרודפת את "היצ'" היא שהסרט מהלל את אחד מטיפוסי הגברים הנאלחים ביותר עלי אדמות, אמן הפיק-אפ. אלו הם, לרוב, גברים שמשתמשים בטכניקות שונות כדי לתמרן נשים להיכנס איתם למיטה. ההשוואה מוצדקת, היצ' באמת עושה מניפולציות כדי לגרום לנשים להיכבש, אבל המטרה הסופית של כל התהליך היא לא סטוץ אלא מערכת יחסים. הוא גם נותן עצות בריאות כמו להקשיב למה שיש לאישה להגיד ולהגיב בהתאם. אבל זה לא אומר שאלכס היצ'נס הוא טלית שכולה תכלת.

הבעיה בולטת לעין כבר במונולוג הפתיחה ובפילוסופיה של מומחה האהבה - לא לכל גבר יש סיכוי עם כל אישה. יש נשים שבאמת לא מעוניינות וישמחו אם יעזבו אותן בשקט. אבל גם אם העניין ישנו, השיטה בעייתית. בהדגמה הראשונה של העבודה, היצ' עוזר לבחור לזייף תאונה על מנת לתפוס את תשומת ליבה של בחירת ליבו, משנה את ההופעה שלו בדרך לדייט ואז פורח, כביכול, סיפור אהבה שלם. הם מתנשקים ובסצנה הבאה הם במיטה יחד. הכוונות אולי טובות אבל בסופו של דבר מדובר על רמאות שמובילה לסקס. התירוץ שהכל נעשה כדי שנשים לא יתקעו לעצמן מקלות בגלגלים, מתנשא, בלשון המעטה. ניחוח אמן הפיתוי עדיין מרחף באוויר. היצ' גם לא תמיד עוקב אחר העצות שלו עצמו, לפחות לא כמו שהוא חושב. המפגש הראשון שלו עם שרה נהדר אבל משם הכל מידרדר. הוא שולח לה מכשיר ווקי-טוקי כדי להזמין אותה לצאת וחוקר על המשפחה שלה לפני הדייט. מחוות רומנטיות, אולי. תורמות לקומדיה, בוודאי. מטרידות במציאות, ללא ספק, גם עבור צ'רמר כמו היצ'. הטפה לכבוד והקשבה לנשים היא דבר טוב אבל רמיסה על הגבולות שלהן זה לא בדיוק פמיניסטי. הפעם הראשונה בה המומחה ממש מקשיב לאישה בסרט היא בשיחה עם אלגרה בניסיון להחזיר אותה ואת אלברט זה לזרועות זו. פה הוא לומד סוף סוף מה באמת שבה את ליבה והוא לומד את זה מהפה שלה ולא מתחקיר קר ומנותק.

אבל למחלה של אלכס היצ'נס יש תרופה וקוראים לה אלברט בראנמן, שלומפר מדופלם עם לב זהב. אלברט לוקח לתשומת ליבו את כל העצות והטכניקות אבל ברגע האמת תמיד בוחר להיות עצמו, גם אם הוא מגושם (והוא ירקוד איך שרק מתחשק לו). הוא גם חד אבחנה מספיק כדי להבדיל בין הגישה המכנית והשטחית של היצ' לאהבה לבין הדבר האמיתי וללמד את מורו דבר או שניים. כל החוויה נותנת לאלכס השראה לרדוף אחר האהבה בעצמו וגם מובילה לתובנה שהוא בעצם לא עושה דבר חוץ מלתת לגברים את האומץ לדבר עם נשים. תרומה קטנה אך בעלת ערך.

אם מסתכלים מעבר ליחסי המגדר, מה שנותר היא קומדיה רומנטית מקסימה גם אם רווית קלישאות. כן, שלל מקרי אי-ההבנה מאולצים ולעיתים גוררים גלגול עיניים של ממש (באמת, אפילו עיתונאית רכילות צריכה לבדוק קצת מקורות). בכלל, כל ההנאה מהסרט מותנית בכיבוי זמני של החלק האחראי על ההיגיון במוח אבל זה תקף עבור רוב הסרטים בז'אנר. זה חלק מהכיף.

ויל סמית' כבר הספיק לשחק לפני כן במגוון סרטים – קומדיות, דרמות ואקשן אך ב"היצ'" הוא לקח על עצמו לראשונה את התפקיד הראשי בקומדיה רומנטית. כאן נראה סמית' בשיא הכריזמה והקסם האישי בתור ליידיז-מן חלקלק וגם בתור שק אגרוף לסלפסטיק קלאסי. הכימיה בינו לבין שאר הקאסט עובדת נהדר. קווין ג'יימס מנוסה זה מכבר בתפקיד השלומפר הרומנטי משנותיו בסדרת הטלוויזיה "מלך השכונה" והוא שותף קומי טוב לסמית'. הכוכב המנוסה היה זה שהמליץ על ג'יימס לתפקיד.

"היצ'" יצא לאקרנים היום לפני 20 שנה, ב-11 בפברואר 2005, בזמן לולנטיינ'ס דיי והצליח מעל המצופה עם הכנסות של 371 מיליון דולר ברחבי העולם, כיאה לסרט מושלם עבור זוגות ביום האהבה ועבור חובבי סרטים קלילים ומחממי לב בכל שאר הימים בשנה. הוא נותר זיכרון טוב עבור רבים. אבל השנים והזמנים המשתנים עושים את שלהם והמעטפת הקלילה נסדקה לנוכח הביקורות. במבט לאחור, אי אפשר לטעון שמדובר בסרט שוביניסטי או רעיל אבל הוא בהחלט בעייתי בחלק מהמקומות.

בצד החיובי, כל הדמויות בסרט, גברים ונשים, לומדות וגדלות (חוץ מחלאה אחת שזוכה לבעיטה מוצדקת באזור רגיש במיוחד) כך שיש תקווה למין האנושי. בראייה כוללת של ז'אנר הקומדיות הרומנטיות "היצ'" לא מתבלט במיוחד, הוא לא הטוב ביותר או הגרוע ביותר אבל עושה את שלו בדרכו המקסימה. זה סרט קליל ושובה לב שבאופן מפתיע מעלה כמה נושאים חשובים. מתאים לערב סרטים כיפי או כחומר למחשבה.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן