את הסרט עם מיכל ינאי ראיתם כבר?

24/06/2003

שלח לחבר הוסף תגובה

בימים אלו מוקרן ברחבי הארץ הסרט "תמונה קבוצתית עם אישה", עורך אתר סרט ראה וחושב כי הסרט ראוי בהחלט לצפייה. "תמונה קבוצתית עם אישה" הוא סרט מעניין, מרגש ולא קל לצפייה. מיכל ינאי מצוינת והבמאי יצחק רובין מצליח למצוא דרך חדשה לספר סיפור קולנועי. "תמונה קבוצתית עם אישה" נפתח בתיעוד דוקומנטרי של מפגש חברים של הבמאי יצחק רובין. במפגש הזה, מושיב רובין את חבריו, מבקש שקט ומתחיל לספר סיפור שקרה לידידה שלו. במהלך הסרט, שרובו עלילתי, חוזר רובין לאותו מפגש מספר פעמים בכדי שהקהל היושב באולם יוכל לשמוע את דעותיהם של החברים. למרות שלעיתים ההפסקות המתודיות הללו נראות כמו שיעור בסוצילוגיה ונראה כאילו הבמאי מתייחס אלינו, הצופים, בזלזול כשהוא מבקש לעצור את הסרט ולהסביר לנו מה ראינו בעשר הדקות האחרונות, מתברר בסופו של דבר כי המפגש החברי קשור מאוד לסרט העלילתי.מה שמדהים בסרט הוא שהוא מבוסס על מקרה אמיתי. קשה להאמין שאדם אחד עובר כל כך הרבה תלאות על גבי תקופה ארוכה. יש להוריד את הכובע בפני אורית סלו, הדמות עליה מתבסס הסרט. אחד הדברים הקשים היום בסרטי קולנוע הוא לזהות את הסיפור הנכון, הסיפור שיצליח לרגש ולגעת בליבותיהם של אנשים רבים. המשימה היא קשה שבעתיים כאשר מדובר בסרטי קולנוע ישראלים, הרי הסטריאוטיפ המתלווה אליהם מוכר לכולנו. בשנים האחרונות משתנה המגמה וסרטים ישראלים "יורדים" אל העם ומצליחים לגעת בנקודות רגישות ומאוד בסיסיות, אהבה, נישואים, יחסי אבות ובנים, אימהות. כך היה ב"חתונה מאוחרת", כך ב"כנפיים שבורות" וכך ב"תמונה קבוצתית עם אישה". רובין נוגע בדברים הכי בסיסיים בחיים שלנו כאן בישראל. יחסי יהודים ערבים, נישואים, אהבה, אימהות.

יצחק רובין, שעבד הרבה מאוד בזאנר הדוקומנטרי, מוכיח לנו בסרטו השני כי הוא אוהב אדם, יודע לעבוד עם בני אדם ולכן עבודתו עם השחקנים משדרת אמינות גבוהה לצופה. רבות נכתב על משחקה המצוין של מיכל ינאי וכל מה שנותר לי הוא להצטרף למריעים. ינאי עברה רשמית מאייקון של ילדים בני 6 לשחקנית מקצועית שיכולה לרגש ולגלם תפקידים קשים ומורכבים. אני מצר על העובדה שרוב הסרט מיכל (אירית) בוכה. החל מהדקה ה- 10 בערך לא נראה חיוכה של מיכל עד הדקה האחרונה. יש לציין לטובה, שוב, את רוזינה קמבוס, אחת השחקניות הנהדרות שיש היום שמגלמת את אמה של אירית. חליפה נאטור מצויין ושרון אלכסנדר, שלמרות ששמו מופיע במקום השני ברשימת הקרדיטים, מופיע רק לעשר דקות אבל נותן הופעה בלתי נשכחת. את ההצגה מכל השחקנים מצליחה לגנוב אורית סלו האמיתית, אותה מראיין רובין על רקע הכותרות העולות. היא כובשת את המסך ואת לב הצופים במהירות והכנות שהיא משדרת היא נדירה במחוזותינו.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »