בואו לראות את החיים בארגזים

הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו מזמינות את הציבור הרחב להקרנת הסרט "חיים בארגזים" של שמחה לב. ההקרנה תערך מחר, יום שלישי ה- 19 באוקטובר בשעה 19.00 תחת כיפת השמיים בקפה נח, שכונת הארגזים. מי שיגיע ב- 18.30 יקבל כיבוד קל והכתובת המלאה למעוניינים, דרך לוד 98 תל אביב. בתום ההקרנה יתקיים דיון בהנחיית עינת פישביין, שפרסמה מחקר מקיף בנושא שכונת הארגזים.

הסרט התיעודי "חיים בארגזים" יוקרן בקפה נח בשכונת הארגזים, שתושביה נאבקים על זכויותיהם ועל המושג "בית", הרלוונטי לכלל הציבור. הסרט מלווה את האנשים המרכיבים את הרקמה האנושית של אחת השכונות האמיתיות האחרונות בארץ. הכפר הקטן, הקיים כבר שישים שנה ומפרפר את פרפורי הגסיסה האחרונים שלו בתוך מלתעות מפלצות הנדל"ן, מעמיד מראה המשקפת את יחסה של מדינת ישראל למי שגר במקום הלא נכון.

בהקרנה תישא דברי פתיחה פרופ' זהר שביט, חברת מועצת העיר ת"א – יפו ויועצת ראש העיר לתרבות. בתום ההקרנה ייערך דיון בהנחיית עינת פישביין, בהשתתפות פרופ' יוברט לו-יון – פרופסור לתכנון ערים ומומחה לשיתוף הציבור בתכנון, נציג תושבי שכונת הארגזים ונציג עיריית ת"א – יפו.

אלו הם ימיה האחרונים של שכונת הארגזים בתל-אביב, שכונה מוזנחת וענייה שלתושביה שם של עבריינים ופולשים, שכונה שהעירייה ניסתה מאז ומתמיד למחוק מן המפה. אדמת השכונה נמכרה לקבלן וכל שנותר לו לעשות הוא לפנות את האנשים מאדמתם ולשכן אותם בכמה מגדלים בני 17 קומות, שיבנה על אותה אדמה עצמה.הסרט מלווה את אורלי, אחותה של הבמאית החיה בשכונה בבית קטן שהוריש הסבא, ומנסה לברר מה יעלה בגורל ביתה; את יצחק, הדוד שלהן, אשר בנה במו ידיו את בתיה המאולתרים של השכונה ואת מאבקו העיקש להתעלם מרוחות השינוי; את אושרי, הדוור של השכונה, במסעו האין סופי ברחובותיה המשתנים ואת עו"ד עובדיה, הקורא לתושבי השכונה להתאגד ולהילחם יחד.

לצד המסע האישי של הבמאית, מבעבעת אל פני השטח אמירה חברתית. המושג "בית" נבחן מזווית רגשית ומעשית כאחד: זכרונות ילדות ונוסטלגיה לצד רישום בטאבו ובעלות על קרקע. עבור שמחה לב החל הסרט כחיפוש רגשי וחקר שורשיה המשפחתיים. בתהליך היצירה, הפכה עדה למאבק תושבי השכונה, המורכב מסיפורים אישיים המתועדים במקביל.

באפריל 2003 פרסמה העיתונאית עינת פישביין מחקר בשם "פינוי-בינוי: סיפורה של שכונת הארגזים" עבור מרכז אדוה, מכון בלתי תלוי לחקר החברה הישראלית. מתוך המחקר: "בביקור שערך יצחק רבין ז"ל בשנת 1992 בשכונת הארגזים הוא אמר משפט בעל מטען רגשי כבד: "לא ייאמן שאנשים חיים ככה, זה מזכיר לי את ג'בליה"... מה שתושבי הארגזים לא ידעו אז, הוא שלמצוקתם מתוכנן פיתרון, ושלפיתרון הזה אין קשר לשאיפתם לשפר את תנאי חייהם... בעשר השנים האחרונות נעשים ניסיונות חוזרים ונשנים לפנות את התושבים מהאדמה עליה הם יושבים מאז קום המדינה, כדי לבנות עליה בניינים ובהם אלפי יחידות דיור... בשנת 99' זכה הקבלן "חברת פרידמן-חכשורי בע"מ" במכרז שהוציא מינהל מקרקעי ישראל וחכר את קרקעות השכונה... ככל שעובר הזמן, מצליחות המערכת השלטונית והמערכת העסקית לדחוק לשולי הדיון את השאלה העיקרית: מדוע אי אפשר להקים לשכונה תשתיות ראויות... ולהניח לדיירים לקיים חיים שקטים...? האם כל שכונה שבנויה בדלילות ויושבת על נדל"ן יקר ערך ראויה למחיקה? האם היו מעזים לעולל זאת גם לשיכון צמרת?