מה מסתתר מאחורי רעש לבן?

מאת: יאיר הוכנר

07/04/2005

שלח לחבר הוסף תגובה

בסוף השבוע עולה בבתי הקולנוע בארץ, הסרט "רעש לבן". לעומת סרטי אימה אחרים המתבססים על פנטסיות מבעיתות או רוצחים סדרתיים, "רעש לבן" מנסה לטפל בתופעה שרבים מאמינים בה בעולמנו: EVP (Electronic Voice Phenomena), עד כמה שזה נשמע מוזר, מאמינים רבים חושבים שניתן לשמוע קולות במהלך האזנה לרעש סטטי מהרדיו או לראות פנים בטלוויזיה שאינה מכוונת. אלה הם הקולות והפנים של המתים...

השאלה שהסרט מנסה לעסוק בה היא, מה הייתם עושים עם מישהו היקר ללבכם היה יוצר אתכם קשר... מהקבר שלו?

אחרי שאנה, אשתו של ג'ונתן ריברס (מייקל קיטון), מתה בתאונה ביזארית, הופך הייאוש שלו לאובססיה, כשהוא נחשף לתופעת הקול האלקטרוני (EVP), איתור והקלטה של קולות המתים באמצעות שידור דרך קלטות ומכשירים אלקטרוניים. ג'ונתן משתמש ב EVP כדי לתקשר עם אנה, לא משנה היכן היא, ולא עובר הרבה זמן עד שהוא מגלה, שלאנה יש משימה בשבילו – למנוע את מותם של קורבנות עתידיים על ידי פסיכופט.הרעיון של להיות בעל יכולת לתקשר עם אהובים מתים והשאלה עד כמה רחוק יילך אדם כדי לזכות בהזדמנות הזו, ואילו סיכונים ייקח על עצמו כדי למסד קשר כזה. משך את יוצריו לתסריט העל-טבעי הזה. הבמאי ג'פרי סאקס, חושב ש-99 אנשים מתוך 100 יקפצו על ההזדמנות לבלות אפילו 30 שניות עם אדם שהם איבדו, לא משנה מה יהיה המחיר. אדם יקריב שנה מחייו או כל דבר אחר.

מייקל קיטון לא הקדיש מחשבה רבה לנושא התיקשור עם הצד השני עד שנפל לידיו התסריט. זה משהו שאף פעם הוא לא ממש חשב עליו. כשהוא דיבר עם הבמאי והמפיק על הסרט, הם סיפרו לו על החוויות האישיות שלהם בהקשר של מות יקיריהם, כמה הם היו קרובים אליהם ומה היו עושים כדי לנסות בדרך כלשהי להיות איתם שוב בקשר. הם אמרו שהם לא היו חושבים פעמיים, אפילו אם היו ניתנות להם רק 3 שניות, הם היו קופצים על ההזדמנות. הוידוי שלהם ריתק את השחקן והוא התחיל לחשוב שזוהי כנראה תגובה אוניברסלית.

הבמאי ג'פרי סאקס מצהיר שהוא הופתע ממספר אתרי האינטרנט הגדול ומכמות האינפורמציה שיש בנושא הEVP. בהתחלה היא לו קשה להאמין שהתופעה קיימת ושאלפי אנשים בעולם עושים בה שימוש. גם היום הוא מתקשה להאמין בתופעה אבל בהחלט חושב שאם רבים כל כך מאמינים בה אז צריך לחקור אותה.

הסרט מסמל את חזרתו למסך הגדול של אחר השחקנים הגדולים של סוף שנות השמונים תחילת התשעים, מייקל קיטון. החל את דרכו בשיקגו של שנות ה-70 בתור קומיקאי ועבר ללוס אנג'לס להופיע בכמה סדרות טלוויזיה קטנות. הסרט שבזכותו התפרסם היה: "משמרת לילה" של רון האוורד, מבין סרטיו הנוספים: "הסחטנים", "נקי", "ביטלג'וס", "אנחנו לא משוגעים", "באטמן", "באטמן חוזר", "במרומי הפסיפיק", שם שיחק פסיכופט, "החיים שלי", "מהומה רבה על לא דבר", של קנת" בראנה, "ללא מילים" לצדה של ג"ינה דיוויס, "ג'קי בראון" של קוונטין טרנטינו ועוד.

דבורה קארה אונגר המשחקת לצדו של קיטון היא ילידת ונקובר, למדה פילוסופיה וכלכלה באוניברסיטה של ויקטוריה לפני שהייתה לקנדית הראשונה שהתקבלה למוסד הנחשב, המכון הלאומי האוסטרלי לאמנות. סיימה לימודיה ב-1988, פנתה למשחק וקיבלה תפקיד בדרמת הטלוויזיה עטורת הפרסים "בנגקוק-הילטון" לצדה של ניקול קידמן. מבין סרטיה הנוספים: "לחישות בחשכה", "איש הנצח 3", "סאנשיין", "קראש", "הוריקן", "פייבאק", "שלוש עשרה" ולאחרונה ראינו אותה בדרמה "בובי לונג" לצדו של ג'ון טרבולטה.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »