אהוד מנור מת בגיל 64

הלילה איבד עולם התרבות הישראלי את בכיר הפזמונאים בארץ. אהוד מנור מת הבוקר בגיל 64, ככל הנראה מהתקף לב. מנור, שנולד ב-1941 בבנימינה, כתב כמעט לכל אמן, היה מתרגם, מגיש רדיו וזכה בפרס ישראל.

מנור, מהפזמונאים הבולטים והפורים ביותר בארץ, נולד ב-1941 במושבה בנימינה. אביו היה חקלאי ואמו היתה רכזת "ארגון אמהות עובדות". הוא למד בבית הספר במושבה ובתיכון הריאלי בחיפה, ואחרי השירות בצבא למד באוניברסיטה העברית בירושלים פסיכולוגיה וספרות אנגלית. ב-1962 התקבל למשרה זמנית כעורך מוסיקה בקול ישראל, והעבודה ברדיו כבשה את לבו.

כעבור שנה הוא נסע ללמוד תקשורת באוניברסיטת ניו יורק והכיר את הזמרת עפרה פוקס, שלמדה שם תיאטרון. השניים התחתנו וחזרו יחד לארץ ב– 1966 וכאן נולדו שלושת ילדיהם, גלי, ליבי ויהודה. שיריו הראשונים של מנור נכתבו לרעייתו, ועם שובו לארץ הוא החל לכתוב למלחינים ולמבצעים רבים, שרובם היו אז כמוהו בתחילת הדרך.

אחד השירים הראשונים שכתב היה "מות הפרפר", שאותו הלחין מישה סגל ושרה חוה אלברשטיין (1968). יהודה, אחיו הצעיר של אהוד, שהיה אז חייל בן 19, הספיק לשמוע את השיר ברדיו ולספר לאחיו שהשיר מוצא חן בעיניו. כעבור זמן קצר, בקיץ 1968, נהרג יהודה בתעלת סואץ, ולזכרו כתב מנור מספר שירים, שהראשון מתוכם היה "אחי הצעיר יהודה".הוא כתב לנורית הירש ("בשנה הבאה", "הבתים שנגמרו ליד הים", "בן יפה נולד", "ללכת שבי אחרייך"), למשה וילנסקי, ליוני רכטר, ליאיר רוזנבלום ולנחום היימן, וכן ליהודה פוליקר, אריאל זילבר, נתן כהן וקורין אלאל. אבל שותפיו הבולטים ביותר ביצירה העברית ב-25 השנים האחרונות הם מתי כספי - שאהוד מנור הגדיר פעם את עבודתם המשותפת כ"השלמה הדדית שלנו זה את זה" - בועז שרעבי וחנן יובל. ב-1978 כתב עם נורית הירש את השיר "אבניבי" שזיכה את יזהר כהן כנציג ישראל במקום הראשון בתחרות האירוויזיון שנערכה בפריז.

ב - 1971 נבחר מנור לתרגם את המחזמר "שיער", שהיה פרויקט התרגום הראשון שלו. המחזמר הצליח, ובעקבותיו תרגם מנור עוד עשרות מחזות זמר והצגות שהועלו על הבמה בארץ. בעקבות "שיער" המשיך מנור גם בשיתוף הפעולה המוצלח שלו עם כוכב המחזמר, צביקה פיק. השניים כתבו יחד כמה מלהיטיו הראשונים של פיק, וביניהם "אני אוהב אותך לאה" ו"סימנים". לגבי שושן, שכיכב אף הוא ב"שיער", כתב אז מנור את המילים לשיר "בראשית".

מנור תירגם גם מחזות רבים לעברית, ובהם "אילוף הסוררת", "הלילה השנים-עשר" ו"רומיאו ויוליה" של ויליאם שייקספיר, "מנהל הבית" של הרולד פינטר, "טרטיף" ו"בית ספר לנשים" של מולייר, "חתולה על גג פח לוהט" של טנסי ויליאמס ועוד. הוא ידוע בחיבתו למחזות זמר, ואחראי לתרגומם של רבים ובולטים מהם לעברית, בהם "שיער", "עלובי החיים", "קברט", "סוויני טוד", "סיפור הפרברים" ו"אחים בדם".

במקביל להגשה ברדיו הגיש מנור תוכניות פופ ותרבות בערוץ 1, כמו "עד פופ", "מסך אישי", "הילוך חוזר". בשנות ה-90 הוציאו מנור ופוקס את האלבום "שפה משותפת" ובו הם מבצעים ביחד שירים שכתב למבצעים אחרים. כשהוא נשאל מהם השירים האהובים עליו ביותר הוא אומר: "אני מגלה שאלה בעיקר שירים כואבים ועצובים. רציתי להיות פזמונאי הרבה יותר שמח ממה שיצא. אני אוהב לכתוב שירים מכל הסוגים, ולהנות אנשים, ומקווה שבקרוב ייכתבו בארץ עוד הרבה שירים שמחים דווקא, ולא נוגים כל כך".

בשנת 1998 זכה בפרס ישראל לזמר העברי, ועל פי דיווחי אקו"ם הוא הפזמונאי הפורה בישראל (באתר שירונט מופיעים קרוב ל-600 שירים שכתב והולחנו ). בנימוקים להחלטה להעניק לו את פרס ישראל כתבו חברי הוועדה: "אהוד מנור כפזמונאי מייצג את ההוויה העכשווית. זה כשלושים שנה שהוא מבטא את רחשי לבנו במאות השירים שכתב עם מיטב המלחינים, לדורותיהם. האיש שהצהיר שאין לו ארץ אחרת הוא חתן פרס ישראל לשנת החמישים".

חייו של מנור לא היו קלים והוא עבר לא מעט תהפוכות משפחתיות. בהיותו בן 15 נפטר אביו ישראל וינר. במלחמת ההתשה נפל אחיו יהודה. לפני שנים אחדות ידע טרגדיה משפחתית נוספת לאחר שאחיו התאבד. מנור עצמו חלה בסרטן לפני שנים אחדות, אך הצליח להתגבר על המחלה.

הלווייתו תערך מחר בשעה 14:00 בבית העלמין בבנימינה.

יהי זכרו ברוך.