Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מחיר הבגידה

"ישנם קווים שאותם אף פעם אסור לחצות" - זו הטענה המתנוססת על צידה הקדמי של כריכת ה - DVD של "מחיר הבגידה", שיצא לא מזמן לספריות הוידאו.

הטענה כי "יש סרטים שאותם אף פעם אסור לעשות", תהלום הרבה יותר את סל המיחזור המיותר והמעוסה, שלא ברור מדוע ואיך הגיע מלכתחילה להקרנות תפוצתיות בבתי הקולנוע, בעוד סרטים כגון "הכל מואר", ו"סדרה של צרות" דילגו בשיא האכזריות היישר לקופסא הביתית.

העלילה עוקבת אחר צ'ארלס (קלייב אוון), מנהל בכיר, הנפגש במקרה בלוסינדה (ג'ניפר אניסטון) ברכבת נוסעים, והשניים מתחילים בפלירטוט קצר, שלאחר זמן קצר מוביל לקיום יחסים לוהטים במלון זול. אך האווירה מתנפצת, כאשר פושע פורץ לחדר, מחטיף לצ'ארלס מכות רצח ואונס את לוסינדה באכזריות. הסחטן לא מסתפק רק בזה, וממשיך לסחוט את הזוג ומאיים שאם לא יקבל את הכסף שהוא מבקש, הרומן הקטנטן יתגלה מיד לבני זוגם. כאן העניינים מתחילים להתחמם...

חווית הצפייה (אם אפשר לקרוא לה כזו), הזכירה לי קריאת ספר משומש, שכדאי מהר להחזיר לספרייה מבלי להתאמץ לסיימו. כצופה, לא הרגשתי שיוצרי הסרט היו מעוניינים בכלל לתת לי את הקרדיט ואת האתגר השכלי לפענח את המתרחש בכוחות עצמי. כבר מההתחלה, כמעט כל העובדות נדחפות בכפית זהב היישר לתוך פי הצופה בצורה הכי אינפורמטיבית ולא פיקנטית שיכולה להיות. ממש כמו בטלנובלה סוג ד', שרצף השתלשלות האירועים ידוע מראש.

לא הצלחתי מהשוט הראשון להתחבר ולו לרגע למתרחש סביבי. זה הכל התחיל מבניית הדמויות היבשה, חסרת הרגש והסטריאוטיפית משהו, של איש עסקים אפרורי משיקגו, הפוגש ממש במקרה אישה סקסית מפתה בקרון רכבת, והשאר כבר ידוע מראש. היה קשה לי להאמין כי הדמויות משדרות אמינות כלשהי ובטח ובטח שלא אמפתיה.

בעוד קלייב אוון עם פרצוף תשעה באב תמידי, שלא הולם את מראהו המקומט גם כך, מתהלך סחור סחור, בין המשרד, המשפחה והסחטן, משרד, משפחה, סחטן, משרד משפחה, סחטן, הוא מצליח להכניס אותנו למעין לופ מתיש ונוראי שפשוט לא רוצה להסתיים ולהגיע לסצינת השיא האחרונה (ואולי היחידה הטובה בכל הסרט). אפילו שמה של ג'ניפר אניסטון לא הצליח להרים את המסך ולהציל את כל הסיפור (ובאחת הסצינות תגלו עד כמה לא מחמיא לה הפרופיל). אם אניסטון חשבה שזה יהיה הסרט שיוכיח לכל העולם שהיא יכולה להיות שחקנית דרמטית, היא טעתה...ובגדול.

גם מבחינה הויזאוליות שלו, יתרון בולט של המדיום הקולנועי, הסרט לא מתרומם. מהבחינה הזו, הוא פשוט יבש כמו צנון. הצילום נורא סתמי, נורא כוללני ופשטני ולא מצליח לפצות ולו לרגע על התסריט המשומש והמשעמם שנמרח שלא לצורך.

למעוניינים בכל זאת, בעותק ה- DVD תוכלו למצוא מגוון די מצומצם של "סצינות שהוצאו בעריכה" (3, למען האמת), קליפ "מאחורי הקלעים" כבן עשר דקות שכולל ניתוח הדמויות ויחצ"נות השחקנים והסרט, לא יותר. וכמובן, הטריילר של הסרט. כל התוספות מתורגמות גם כן, כך שאין מה לדאוג.