מרתון דריו ארג'נטו ביס- ביקורת טלוויזיה

מאת: רון פוגל

שוב מוכיחים לנו האדונים הנכבדים ביס כי הם ראויים לכל המחמאות לגבי בחירת התכנים שהם מרעיפים על הצופה. בהמשך להקרנת הסדרה "אשפי האימה " לפני מספר חודשים, הביאה יס לצופיה ארבע שעות במחיצתו של בימאי האימה והמסתורין האיטלקי דריו ארג'נטו .

חמישי בערב החל בשעה 22:00 אז הוקרן סרטו של ארג'נטו משנת 1993 "טראומה". הסרט -שהינו יותר סרט מתח ופחות אימה – מספר על דיוויד(כריסטופר ריידל האלמוני), עיתונאי צעיר, המציל נערה מהתאבדות (אסיה ארג'נטו , בתו המדהימה של הבמאי) ונסחף לתוך עולמה .הוריה של הנערה נרצחים והרוצח המטורף מחפש גם אותה.

מי שמכיר את יצירותיו המוקדמות והמרתקות בחלקן של ארג'נטו, צפוי לאכזבה מרה.למרות הברקות פה ושם מדובר בסרט רגוע למדי, עם תסריט מבולבל, שאינו עושה כבוד לז'אנר שארג'נטו אמור לייצג .

דומה שארג'נטו עבד כשאקדח מוצמד לרקתו וכשהמפיק עומד מאחוריו ולא מפסיק ללחוש לו: "דריו,הפעם אתה עושה סרט בלי כל השטיקים שלך, משהו קל לעיכול, אנו פונים לקהל רחב". ואכן הסרט נידמה לפעמים כפילם נואר מגושם המשלב בתוכו סיפור אהבה. ומה לגבי האימה? המעריצים יצטרכו לחפש אותה בסרטים אחרים.

אם מאד מתאמצים ומחזיקים מעמד בסרט הלא ממש מעניין הזה (גם הדיון בתופעת הטראומה, שאמור להיות אחד מצירי העלילה המרכזיים, הוא שטחי וניתן היה להוציא ממנו הרבה יותר) ניתן להינות מצוות השחקנים המעניין הכולל בין היתר את פייפר לורי הותיקה, פרדריק פורסט הבלתי מוערך מספיק ("בדרך למטה") וגם בראד דוריף הנפלא שמוכר היטב לחובבי האימה ("הנוסע השמיני:התחייה", "קריטרס" וקולו של צ'אקי ,הבובה השטנית מסרטי"משחק ילדים").

אבל את ההצגה גונבת ללא ספק אסיה ארג'נטו בתפקיד אאורה הילדה - אישה האנורקסית הרגישה. אסיה היא יפהפייה אמיתית וגם שחקנית מצוינת, חוסר האונים שלה לאורך הסרט כובש את הצופה והוא אחת הסיבות היחידות לצפות בסרט.בשנים האחרונות היא החלה אף לביים בעצמה וביססה לעצמה שם של יוצרת רצינית ומוערכת.

למי ששרד את הסרט, שודר מייד אחריו סרט תעודה משנת 1985, הסוקר את פועלו של ארג'נטו מסוף שנות השישים ועד לשנת 1985. הסרט, המוגש בסגנון יבשושי משהו, כולל בעיקר קטעים מכעשרה סרטים של ארג'נטו כשבתווך מוצגת דרך עשיית חלק מהפעלולים המסובכים הנכללים בסרטיו (כמו התקפת חרקים או לידתם של שדים).

הדבר המעניין באמת בסרט הן התובנות (הציניות בחלקן) שמספק ארג'נטו ליוצרי הסרט ומהן ניתן ללמוד משהו על עולמו הרוחני ועל המקור ליצירותיו. מהסרט ניתן ללמוד שהקורבן המועדף על ארג'נטו הן בדרך כלל בחורות צעירות ויפות , הנקלעות במקום זר לסיטואציה מאיימת שנדמית ללא מוצא. סרטיו מזכירים מאד את סרטי האימה הקלאסיים ומלאים בדימויים גותיים ובפס קול מאיים.

ארג'נטו מסביר כי בילדותו היה הולך לישון אחרי שנאלץ לעבור מסדרון אפל וחשוך בבית הוריו, כשהיה נדמה לו שכל רגע תקפוץ איזו מפלצת מהחשכה וזהו המקור לסיוטיו שאחר כך שימש בסיס לחלק מסרטיו.

ארג'נטו גם מתייחס לתפיסתו את מעשה הרצח כארוטי ואת הסכין ככלי פאלי שדרכו מתבצע האקט. מי שמכיר את ארג'נטו יודע שפעולת השיסוף והביתור בכלי חד חביבה עליו ביותר ומהווה את אחד מסימני ההיכר שלו. ארג'נטו גם מגלה בסרט של מי בדרך כלל היד שאוחזת בסכין. כדאי גם לשים לב להסברו של ארג'נטו על השימוש בצבעים (ורצוי כמה שיותר עזים).

בין הסרטים שנסקרים בסרט ניתן לציין במיוחד את " סספיריה" (אישה בצל הסכנה) שהוא לדעתי סרטו הטוב ביותר של ארג'נטו עם פסקול שפשוט דופק בראש וצילומים הזויים לחלוטין, את "פנומנה" עם ג'ניפר קונלי בצעירותה (וגם דונלד פלזנס) את "שחר המתים" המופתי שארג'נטו הפיק ולסיום ,הסרט הראשון בסדרת "השדים", סרט טראש אמיתי שמראה מה ארג'נטו מסוגל לעולל כשהוא משתחרר לגמרי.

מייד לאחר סרט התעודה (הלו, להתעורר,החלק הטוב עוד לפנינו) ישודר שוב הפרק "ג'ניפר" מתוך הסדרה "אדוניי האימה" בבימויו של ארג'נטו.

הסיפור (שסופו די צפוי ,אבל למי אכפת) מספר על פרנק(סטיבן וובר) , שוטר ובעל אוהב, שחייו משתנים לאחר שהוא מציל צעירה מסתורית (קארי פלמינג). פרנק יגלה שהגמול על מעשה טוב יכול להיות לעיתים כואב ביותר.

הסרט שאורכו קצת פחות משעה מתנהל במיומנות ומצליח להחזיק את הצופה בקצה מושבו. כרגיל בסרטיו של ארג'נטו, בלי איזה זוג ציצים פה ושם אי אפשר, וגם כאן הדמות הנשית הראשית מסתובבת יותר ערומה מלבושה.

מי שיצליח לשרוד את ארבעת השעות של ארג'נטו ביס, יכיר קצת יותר טוב יוצר מעניין, גם אם לא עקבי ברמתו. חובבי האימה יזכו כאן בליטרת הבשר שלהם (תרתי משמע) ונשאר רק לקוות כי ספיישלים כאלו בנושא אימה יפקדו אותנו בתדירות גבוהה יותר ויותר.