Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ימים קפואים

מאת: יאיר הוכנר

רומן פולנסקי היה גאה בסרט הביכורים העצמאי של דני לרנר. הבמאי הצעיר לוקח את הסיטואציה הכול כך מפחידה ויומית של פיגועי התאבדות, והופך אותה לסיוט סוריאליסטי-פילם נוארי שמזכיר את יצירות המופת של פולנסקי "הדייר" ו"הרתיעה".

לרנר עושה זאת עם אנרגיה מעוררת הערצה מההתחלה עד הסוף ומצליח להוכיח שלפעמים הכישרונות האמיתיים לאו דווקא זוכים בקרנות קולנוע וכנראה רק בזכות אותם יוצרים ישראלים צעירים, הקהל המקומי יכול לזכות לראות קולנוע צעיר, חדש ורענן שמעיז לעשות בדיוק ההפך ממה שקרנות הקולנוע הישראליות כול כך אוהבות - דרמות משפחתיות וסרטי נעורים.

[*]

מלבד דני לרנר התסריטאי והבמאי של הפנינה הקולנועית הקטנה הזו, תמצאו כאן תגלית נוספת וזו ענת קלאוזנר בתפקיד הראשי. קלאוזנר מגלמת את מייאו, סוחרת סמים תל אביבית בודדה שהיא לוקחת חלק אינטגראלי בתוך הניכור של הכרך התל אביבי הגדול. מייאו פורצת לדירות ריקות כדי להעביר בהן את הלילה. את שאר זמנה היא מעבירה מול מסכי המחשב של קפה אינטרנט בשיטוט בצ'אטים. שם היא ועוד מאות אלפי צעירים מחפשים אחרי חום ואהבה. ערב אחד היא מחליטה לצאת ולפגוש את המחזר האינטרנטי שלה אלכס, עימו היא משוחחת בקביעות בצ'אט.

[*]

הם קובעים להיפגש במועדון בו היא סוחרת אך המציאות הישראלית תחדור אל תוך הבועה הרומנטית שלהם ופיגוע מחריד יקטע את המפגש ביניהם. מייאו מגיעה לבית החולים ומוצאת את אלכס שקוע בתרדמת כתוצאה מהפיגוע. מאחר ואין לה איפה לגור היא מחליטה לפרוץ אל דירתו הריקה. אט, אט הסובבים אותה מתחילים לזהותה כ'אלכס' אם זאת דיירת המנהלת את ועד הבית, שוטרים, ועוד. מייאו מחליטה להשאיל את זהותו, בגדיו ועבודתו. במהירות רבה היא מוצאת את עצמה שוקעת אל תוך מציאות הזויה, מסוכנת ומפתיעה.

עוד תגלית חשובה ומרכזית היא הצלם רם שוויקי שבעזרת צילומים מרהיבים בשחור לבן יוצר כאן את אחד הסרטים הישראלים היפים והמיוחדים ביותר מבחינה ויזואלית שצולמו בארצנו. "ימים קפואים" הוא אולי לא הסרט המהודק ביותר ובהחלט אפשר לכתוב שבין רגעי השיא יש גם כמה דקות מתות, אבל כאשר הן חולפות החוויה הקולנועית שהסרט מייצר היא מרתקת ומספקת יותר ממרבית שוברי הקופות ההוליוודיים שראיתי בשנה האחרונה.

[*]

הקולנוע הישראלי נמנע באופן כמעט גורף ליצור סרטי ז'אנר. לרנר ושותפיו ליצירה מוכיחים שאפשר ליצור בישראל סרטים שנוגעים בז'אנרים הוליוודיים כמו סרטי מתח ואימה. הם מצליחים לעשות זאת עם המון אהבה למדיום הקולנועי, להיסטוריה של הקולנוע וכמעט בלי תקציב. מה שאי אפשר להגיד על המון סרטים ישראלים שיצאו בשנתיים האחרונות לבתי הקולנוע ובהחלט הוכיחו שתקציב גדול ותמיכת הקרנות לא יכולים לחפות על תסריט מחורבן וחוסר כשרון.

בכל מקרה מי שאהב את "ממנטו" חייב לראות את הסרט הזה.