Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: אמן האשליות

מאת: בן חכים

אפילו המפיקים של "התרסקות" ו"דרכים צדדיות", התקשו להאמין להצלחת סרטם החדש. "אמן האשליות", סרטו החדש, השני והמצליח של ניל ברגר. הוא הצליח לכבוש את ליבם של המבקרים והקהל ברחבי העולם, כבר בפרימיירה שלו בפסטיבל סאנדנס האחרון וכעת (באיחור אמנם) הוא מגיע גם לבתי הקולנוע בארץ.

גולת הכותרת המתנוססת מעל התסריט המשמים היא טהורה וברת ביצוע ראוי. מדובר באדפטציה קולנועית לסיפורו הקצר של סטיבן מילהאוזר, "אייזנהיים, אמן האשליות", המספר סיפור אהבה פשוט הנרקם בין קוסם מצליח, לבין דוכסית מיוחסת, סופי, על רקע התחלפות המאה הקודמת.

[*]

בעוד הדוכסית מאורסת לנסיך המיועד, הקוסם משתמש בכוחותיו על מנת לשחרר אותה מאחיזתו החזקה של ארוסה, מעשה שעלול לערער את יציבות השלטון והעיר כולה.

חבל שכשם ה"תג ליין" שלו - "הכל אשליה", כך גם הסרט. בסופו של דבר מדובר בלא יותר מתוצר הולמרקי גרידא, המלווה בפילטרים מצועצעים ומוזיקה שמתחילתה ועד סופה מנסה להפנט, אך מצליחה לדעוך עוד לפני שהספקנו לומר "אברא-קדברא".

[*]

סיפור האהבה שאמור להוביל את היצירה, מסתכם בכמה סצינות סטריאוטיפיות חסרות רגש לחלוטין, משוחקות להחריד ומרחיקות אותנו שנות אור מליבו של הגיבור והופכות את סיפור המשנה - פקח המשטרה רודף הבצע, המנסה להרוס את סיפור האהבה, לסיפור העיקרי - שנמשך באורח מקומם זמן רב מהצפוי.

אז כן, "אמן האשליות" מלא בצילום מרהיב עין המבוצע ברמה גבוהה, הויזואליה שלו מרשימה ונכון שאפשר לאתר לא פעם ולא פעמיים נופים מדהימים הנכנסים בקלות לעדשה הרחבה. האיבזור נכון, העיצוב אמין, כמעט הכל מתקתק חוץ מגוף הסיפור עצמו המתוסרט בצורה מעוותת לחלוטין.

[*]

העלילה המרכזית מתפתחת באופן לא מחדש ולא מעניין. כל סצינה נראית יותר סטנדרטית מהקודמת, יותר שמרנית, כזו שלא מצליחה לסטות מתו התקן ההמוני וכזו שראינו עשרות אם לא מאות פעמים בערוצי הסרטים. סצינות שקטות, ארוכות, הבטוחות בעצמן כי יצליחו להכניס אותנו למתח הפשוט של פעם, ללא כל אלמנט מוסף, דבר שנדיר למצוא היום בסרטים המודרניים בצורה משכנעת, וכנראה שיש סיבה טובה לכך.

במאים כמו ניל ברגר אוהבים לרכב על גל ההצלחה של הטוויסט הסופי - "הכל זה לא מה שחשבת", אותה פתח בזמנו הבמאי מ. נייט שאמאלאן בסרטו "החוש השישי" ומאז גל עצום של סרטי "טוויסטים" שעט על המסכים.

[*]

למרות התחפושת האמנותית שהוא עוטה על עצמו, גם "אמן האשליות" הוא כזה. אחת מהבעיות המרכזיות הנובעות מכך, היא שכאשר לצופה לא ממש אכפת מהדמויות הראשיות, לאחר שבנייתן נעשתה באופן שטחי למדי, גם הטוויסט, מפתיע ככל שיהיה לא מצליח לעורר דבר, אפילו לא אכזבה.

עם זקן מחודד ושיער מבריק המחולק לאחור, ליהוקו של אדוארד נורטון לתפקיד אייזנהיים, אמן האשליות, נראה בצורה מחרידה יותר מדי טוב מכדי לעבוד, ואכן משחקו חסר יוזמה כריזמטית. גם משחקו של השחקן הבריטי הנחשב, רופוס סוול, (המגלם את הנסיך הטוען לכתר) הצליח להיבלע ברקע, כאשר לשניהם גנב את ההצגה השחקן המצויין, פול ג'יאמטי ("דרכים צדדיות"), שמוכיח לכולנו שוב, כי הוא מסוגל להרים על כתפיו סרט שלם. (מיותר לציין שחוץ מפרצופה היפייפה של ג'סיקה בייל, המגלמת את הדוכסית, סופי, הופעתה סתמית)

[*]

בדרך כלל סרטים כמו "אמן האשליות" מיוצרים עבור אנשי טלוויזיה. כאלו שלא אוהבים ללכת לקולנוע ומסתפקים ברומנטיקה במינון נמוך וסיפור מתח נדוש כדי להעביר את הערב, אך גם את הסחורה הזו "אמן האשליות" מתקשה לספק. למעט פתיחה מעניינת וסצינת רובי הצייד המבריקה - "אמן האשליות" הוא במילה אחת פשוטה - משעמם.