Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ארבע שעות ארוכות של ישיבה

מאת: בן חכים

ארבע שעות ארוכות של ישיבה הגיעו לסיומן והנצנצים ההיסטוריים כבר הופרחו להן בתקרת האולם היוקרתי. באמת שניסיתי, אבל במשך כל המופע לא הצלחתי לאתר מתח טהור והצדקה לביזבוז הזמן.

אפשר היה לומר מראש שהסרטים המועמדים לא היו מוצלחים ובטח שלא הצדיקו מועמדות ברובם, אבל כנראה זה התוצר המתקבל משנה חלשה בתעשיית הסרטים. אולי בגלל זה, אלן דג'נרס, מנחת הטקס השנה, התעקשה לפתוח את הטקס בכמה שיותר פתגמים והתגרות במועמדים תוך כדי החדרה אינטנסיבית של מתח שלא קיים ע"י משפטים כמו: "אני יודעת שאתם מתרגשים", "לא הייתי רוצה להיות עכשיו במקומכם", כשבעצם, נראה שהיא דווקא ממש ממש רוצה.

[*]

עם שלוש או ארבע בדיחות לא רעות המאפיינות באופי צפוי כל פתיחה גדולה שכזו, הצליחה דג'נרס לצאת ללא פגע מההופעה ההססנית הראשונית שלה, אך לאחר שעשרות רקדנים עם תופי מרים התחילו לעבור בין שורות היושבים תוך כדי שהם שרים שירי 'הללויה', אפשר היה להסיק שבאמת מדובר באחת הפתיחות הפחות מוצלחות שנראו לאחרונה בטקס הנחשק.

השנה היה קשה לאתר יותר מדי הפתעות. מעריכת התוכן הרציף של הטקס ועד לזכיות המדוברות - נראה כי הכל הלך לפי החוקים השמרניים. שום נפילה, שום מעידה, שום אובר-לאפינג, או סטיות טקסט לא הצליחו להחדיר פלפל לטקס המחוייט ונראה על פניו שהשחקנים והיוצרים הותיקים התקשו לחייך, נכנעו להחמצות פנים ולהתנהלות טרודה ולא נינוחה, היוצרת עבורינו דור שלם ומשמעותי ההולך ומפנה את מקומו לדור החדש.

[*]

השנה, ניסו חברי האקדמיה להמשיך במסורת הנכונה מהשנה שעברה, בה הגשת הפרסים "הפחות מדוברים" פותחת את הטקס וכביכול משאירה אותנו מסוקרנים ומלאי ציפיות לקראת חלקו השני. חלק מהאסטרטגיה הייתה קיצוץ בלתי מתפשר של נאומי הזוכים למינימום.

מצער שהאסטרטגיה הזו לא השיגה תוצאות יעילות. לאחר שעתיים בהן מהפנטים אותנו בסרטונים הערוכים ברמה לא עדכנית, ובהופעות חיות ומתישות מתוך הסרט "נערות החלומות" (מה שממש לא עושה חשק לראות את הסרט) אנו שוב נכנסים אל תהליך הצפייה הארוך והמייגע ממנו ניסו להתחמק עורכי התוכן. ודווקא את הזוכים, שהם החלק המעניין בכל הטקס, עבורם התכנסנו, אנו זוכים לראות לשלוש וחצי דקות בדיוק, כאשר מוסיקת הרקע מצליחה לקטוע את המומנטום המרגש ביותר בחייהם בכל פעם מחדש, מה שיוצר אי-נעימות חוזרת ונישנית מהצד הזוכה ומהצד הצופה בהתאמה.

[*]

את החלק האמנותי במופע, פתחו בשיר מחריד שלושה שחקנים אולי הכי מעצבנים כיום על המסכים - וויל פארל ("מעבר לכל דמיון"), ג'ק בלאק ("בית ספר לרוק"), וג'ון סי. ריילי ("שיקגו"), שמעבר לעובדה כי המיקרופונים שלהם תוכנתו על ווליום גבוה וצורם, תכני השיר לא הלמו את המעמד ואפילו אם ניסו להצחיק, הצליחו רק להביך (בעיקר את עצמם).

דווקא המשכו של החלק האמנותי היה המעניין ביותר בערב. מפגן חי ומרשים של "Editing & Motion" והגשות פרסים באופן ארטיסטי על הבמה, המשולבים במעברונים מדליקים של משחקים באור וצל הצליחו לסנן את חיידקי העייפות שצצו לקראת הסיום והשאירו אותנו פחות או יותר במעקב סדיר.

[*]

הזוכה הגדול של האוסקר השנה היה "השתולים", של מרטין סקורסזה. "השתולים" זכה בפרס "התסריט המעובד הטוב ביותר", "העריכה הטובה ביותר", "הבימוי הטוב ביותר" ו"הסרט הטוב ביותר של השנה".

המאוכזב הגדול של האוסקר היה דווקא "בבל", שעם כל הרוח הטובה שלו וההימורים העיוורים עליו, יצא לבסוף עם פסלון אחד בלבד דווקא על "המוסיקה הטובה ביותר".

[*]

"המבוך של פאן", סרטו החדש של גיירמו דל-טורו (שייצא ב- 15 במרץ בארץ), זכה בשלושה פסלונים מוזהבים, עבור ה"עיצוב האמנותי הטוב ביותר", "האיפור הטוב ביותר" ו"הצילום הטוב ביותר".

על אף המבצע המרשים שלקח על עצמו איסטווד בשנה האחרונה, סרטו המדובר, "מכתבים מאיוו-ג'ימה" הסתפק בפרס אחד בלבד - "עריכת הסאונד הטובה ביותר".

את פרס שחקן המשנה הטוב ביותר, קטף אלן ארקין עבור משחקו ב"מיס סאנשיין הקטנה" והשאיר מאחוריו את ג'קי היילי המהפנט ("ילדים קטנים"). ארקין אפילו הצליח להזיל דמעה בעת נאומו. ג'ורג' קלוני העניק את פרס "שחקנית המשנה הטובה ביותר" לג'ניפר הדסון, פליטת "אמריקן איידול", על תפקידה ב"נערות החלומות".

[*]

את פרס השחקנית הראשית הטובה ביותר לקחה הלן מירן, על תפקידה ב"המלכה", והשאירה מאחוריה את ג'ודי דנץ' ("רמז לסקנדל") ומריל סטריפ ("השטן לובשת פראדה"). (קייט וינסלט הצליחה לשבור שיא כמועמדת בפעם החמישית ברציפות לפרס האוסקר, אך עדיין לא זכתה אפילו פעם אחת). לא נראה כי מירן הייתה מופתעת מזכייתה, אפילו לא מאושרת, אך הלקוניות שלה הצליחה להתמוסס מאחורי נאום כריזמתי ומכובד.

בפרס השחקן הטוב ביותר זכה פורסט ויטקר, על תפקידו ב"המלך האחרון של סקוטלנד" והפגין נאום מוחץ ואסרטיבי.

[*]

פרס מפעל חיים הוענק לאניו מוריקונה, על לחן וניצוח ("הטוב הרע והמכוער", "הבלתי משוחדים", "לוליטה", "מלנה" ועוד) והעמיד את כולם במקומותיהם נרגשים ומוחאי כפיים. כמובן מיד לאחר שפצה את פיו והחל לדבר באיטלקית, ירד החיוך הדבילי משפתיהם של הנוכחים והדבר גרם לאי נוחות וללא מעט החמצות פנים ואפילו חוסר סבלנות מצד הקהל ("בבל" של ממש בטקס האוסקר). איסטווד, שהיה לידו, ניסה לרכך את התנגשות השפה וגישתו הנרגשת של הזוכה כמיטב יכולתו.

"תזיזו ת'רגליים" זכה בפרס "סרט האנימציה הטוב ביותר" ועקף את "מכוניות" ואת "מפלצת של בית".

[*]

בפרס "התלבושות הטובות ביותר" זכה הסרט "מארי אנטואנט", שהגיש את הפרס באופן המקורי ביותר, ובמקום להקרין קטעים רצים על המסך, העמיד בימות קטנות ועליהן דוגמנים ודוגמניות המדגמנים את "הקולקציות" ומעבירים ע"י כמה דמויות סטריאוטיפיות את הטון המרכזי של היצירה.

בפרס הסרט הזר זכה הסרט הגרמני "חיים של אחרים", שיוצרו כל כך הופתע על זכייתו, בדיוק כמוני.

בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר" זכה "האמת המטרידה", של אל גור. בנוסף, גור זכה להכרה די רחבה על מפעלו המתהווה. "האמת המטרידה" זכה גם בפרס "שיר הנושא הטוב ביותר","I Need To Wake Up" של מליסה אדרידג'.

שני הילדודס, אביגייל ברסלין ("מיס סאנשיין הקטנה") וג'אדן סמית' ("המרדף אחר האושר", ובנו של וויל סמית') הגישו בהצלחה שני קטגוריות, בהן זכה הסרט "The Danish Poet" בפרס סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר והסרט "West Bank Story" בפרס "סרט הלייב-אקשן הקצר הטוב ביותר"

בפרס "הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בנושא קצר" זכה הסרט The Blood of Yingzhou District .

את פרס "האפקטים המיוחדים" לקח "שודדי הקאריביים – תיבה של איש מת" שגבר על "פוסידון" ו"סופרמן חוזר".

ההברקה הכי גדולה: באחד הקטעים האמנותיים המהפנטים עמד על הבימה מפגן מרשים של מקהלה עם מנצח, כאשר ברקע הוקרן אוסף גדול של תרחישים ויזואלים, ללא אפקטים קוליים, כאשר את האפקטים ביצעו חברי המקהלה בתזמון מבריק ובדיוק מרהיב עין ואוזן.

הפדיחה הכי גדולה: למעט פרס "המוזיקה הטובה ביותר", הסרט "בבל" שעפ"י רבים נחשב לזוכה העתידי הגדול בטקס, לא זכה בדבר.

בדיעבד היה אפשר גם להכנס לאתרי האינטרנט השונים ולראות בהם את התוצאות היבשות של הזוכים. לא היה בטקס השנה שום דבר שהצריך ישיבה מהופנטת של כ - 4 שעות אל מסך הטלוויזיה. ההגשה הייתה סטנדרטית, "מאחורי הקלעים" לא היה מגוון ואפילו הזוכים נמנעו מלתת "שואו" של ממש. התעשייה צוללת.

הסרט "מיס סאנשיין הקטנה", זכה בפרס "התסריט המקורי הטוב ביותר" ובכך סגר את הערב עם שני זכיות מתוך הארבעה אליהן היה מועמד.