Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: אבא אמריקאי - סימפסונס לעניים

אבא אמריקאי - "סימפסונס לעניים" - ביקורת טלוויזיה

29/03/2007

שלח לחבר הוסף תגובה

מאת: רון פוגל

מרילין אוטי היא האתלטית הגדולה בהיסטוריה של ג'מייקה. היא גם נחשבת לאחת הרצות הבולטות למרחקים קצרים בכל אולימפיאדות. לצערה של מרילין, בגלל כל מיני אמריקאיות זריזות, היא מעולם לא זכתה בזהב אולימפי.

למה אני מבלבל לכם את הראש בכל מיני סיפורי מרוץ? כי הצפייה בפרקים הראשונים של העונה השנייה של "אבא אמריקאי" הזכירה לי את אוטי. כמה שיוצר הסדרה סת' מקפרליין (שיצר גם את "איש משפחה ") יתאמץ, הוא לא יצליח לגבור על (כמו שאומרים בעולם ההיאבקות החופשית) "האלוף הבלתי מעורער" של סדרות האנימציה למבוגרים ואני כמובן מתכוון ליצירת המופת של מט גרונינג - "משפחת סימפסון".

[*]

"אבא אמריקאי", שמשודר החל מהיום, בכל יום חמישי בשעה 21.30 בערוץ אקסטרה הוט, מספרת את סיפורו של סטן סמית (כמו שחקן הטניס האגדי וכמו הנעליים שעשו לאחרונה קאמבק) סוכן CIA ומשפחתו.

על פניו הסדרה אמורה לייצר ביקורת על ארצות הברית בתקופה שאחרי נפילת מגדלי התאומים, אבל בתכלס הסדרה היא לא יותר מכלבלב סאטירה שאולי קצת נובח אבל בטח לא נושך את הממסד.

[*]

עוד במשפחת סמית - האישה פרנסין (איפוא היא ואיפוא מרג' סימפסון הרב מימדית), הבת הליברלית היילי, הבן החנון סטיב ובתפקידי המשנה - קלאוס הדג המדבר ורוג'ר החייזר (איזה פספוס, פוצנטיאל אדיר לעיסוק בנושא החייזרים מבוזבז כאן בדמות שמתנהגת יותר כמו הדוד הטרחן או הסבא המציק).

כוכב הסדרה הוא כמובן סטן, איש הביון, המומחה לנשק ולשבירת טרוריסטים בחקירה קשוחה. סטן אמור להיות דמות שמייצגת את הרפובליקאי השמרן, איש ערכי המשפחה הישנים שאירועי ה- 11 בספטמבר רק גרמו לו לחיזוק דעותיו השמרניות והוא יעשה בכל כדי לשמור על אמריקה "הישנה והטובה" .

[*]

מקפרלן היה יכול להוציא הרבה יותר מדמותו של סטן ולנצל את הבמה כדי לתת נשיכה אמיתית וכואבת בישבנה של אמריקה הלבנה והשמרנית. במקום סאטירה נושכת אנחנו מקבלים דמות של אדם חביב וטוב לב שמציג (אוי לבושה) לא רע את "מר ג'ו אמריקה" והצופה שציפה למשהו מקומם או מעליב (או כל ביקורת שהיא שקצת תתרומם מגובה השטיח) נותר ורוב תאוותו בידו. (אחרי שהתודעתי לדמותו של סטן תקפו אותי געגועים עזים להומר סימפסון, הלא יוצלח האולטימטיבי אך גם הטוב לב - שהוא דוגמא לגיבור מרתק ורבגוני של סדרת אנימציה).

עד היום כשאני צופה בבני משפחת סימפסון, אני נדהם מהעזות והכנות של יוצרי הסדרה ולא פעם אני נותר פעור פה למול המסטרפיס שמרצד לו מולי, כשצפיתי ב"אבא אמריקאי" זה לא קרה.

[*]

נכון שהסדרה חביבה ומשעשעת ולעיתים אף מצחיקה אבל היא משאירה רושם של סדרה ש"חסר לה גרוש ללירה" ולא באמת הולכת עד הסוף.

בשלושת הפרקים שצפיתי בהם היו מספר אזכורים לשנות השמונים והתשעים (כמו השמעת השיר "אפריקה" של להקת טוטו כשסטן מגיע למחנה פליטים אי שם ביבשת השחורה). התרפקותם של יוצרי הסדרה על העבר אולי מסגירה שבעצם הם די מזדהים עם סטן, יציר כפיהם ואולי גם הם היו רוצים לחזור לאמריקה נאיבית ושלווה יותר.

[*]

מעניין לציין שדווקא "איש משפחה" שאמורה להיות פחות קיצונית, הצליחה לשעשע אותי הרבה יותר מ"אבא אמריקאי". מקפרליין יודע לעשות אנימצייה וגם סאטירה, הוא פשוט צריך להעיז יותר...

מרילין אוטי מתקרבת לגיל חמישים ועכשיו היא מייצגת את סלובניה, כמו שהיא לא תזכה אי פעם במדליית זהב גם הסדרה "אבא אמריקאי" לא תגיע כנראה אף פעם לרמה של "הסימפסונס". מצד שני לא חייבים תמיד לאכול גורמה (מה רע בפלאפל?).

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »