הסתירו את סכיני הגילוח, הרחיקו את כדורי השינה והחבלים

מאת: אלון רוזנבלום

קשה להמליץ בחום ובלבביות על מארז סרטי לארס פון טריר שיצא לא מכבר (הפצה הד ארצי), המארז כולל את "לשבור את הגלים", "רוקדת בחשיכה" ו"האידיוטים" שביים פון טריר בין השנים 1996 ל- 2000, שלושת הסרטים הללו גם נחשבים לפסגת היצירה של הבמאי שבשנים האחרונות זוכה בעיקר לקיטונות הביקורת.

פון טריר, אחד הבימאים השנויים ביותר במחלוקת בעולם הקולנוע, הוא מורביד, שונא אדם ומצליח בסרטיו להוציא את הצד הכי מכוער שלנו, הכי אכזרי, הכי אגואיסטי ואם אנחנו מצפים לאיזו נקודה חיובית, אור קטן, קטנטן בקצה המנהרה, שביב של תקווה, נראה שנצטרך לחפש אותו במקום אחר (שזה אומר סרטים אמריקאים), פון טריר מודיע לנו קבל עם ועדה, בני האדם יצורים אכזריים הם ואני האכזרי מכולם.

[*]

מצד שני, כל מי שמחשיב את עצמו כחובב קולנוע לא יכול למנוע ממנו את הצפייה בסרטים הללו, ששנים מהם לפחות (לשובר ורוקדת) הם נפלאים. לכן, כדאי בהחלט לשים לב למארז ולתוספות הרבות שיש אבל רצוי לראות את הסרטים הללו במקומות סטרילים, כאלו שאין בהם סכיני גילוח, חבלים עבים או כמויות גדולות של כדורי שינה כי אחרי צפייה בסרטים הללו לא נשארת הרבה אופטימיות ובעצם מה שנותרל נו להסיק זה, לאנושות אין עתיד, אז למה לחכות למחר.

"לשבור את הגלים", סרטו השלישי של פון טריר, מתחיל כסיפור אהבה בין בס (ווטסון) החיה בכפר דייגים שבצפון סקוטלנד, ובעלה הטרי יאן (סקארגארד) הנאלצים להיפרד כשהוא חוזר לעבודתו בקידוח נפט.

[*]

בס מוצאת את המפלט לגעגועיה לאהובה בשיחות עם אלוהים ותפילות לשובו של יאן. האהבה של בס עומדת במבחנים חוזרים ונשנים כאשר יאן חוזר משותק בעקבות תאונה. בהבינו שלא יוכל להיות שוב מאהבה של בס הוא מבקש שתקח לעצמה מאהב, תשתפו בחוויותיה המיניות וכך תחייה את אהבתם ותעזור להחלמתו.

הישגו הגדול ביותר של פון טריר בסרט הזה הוא ליהוקה הנפלא של אמילי ווטסון שזה היה הסרט הראשון שלה. היא מצליחה לשבות את לב הצופה מן השנייה הראשונה ולשבור את ליבו בשנייה האחרונה. חוויה קשה.

[*]

"רוקדת בחשיכה" המיוזיקל עטור השבחים והפרסים עם ביורק (שגם כתבה את הפסקול) וקתרין דנב. הסרט והשחקנית זכו בפרס הגדול בקאן 2000.

סלמה ובנה סובלים ממחלת עיניים תורשתית. היא הולכת ומאבדת את ראייתה, ועל אף זאת עובדת ללא הפסקה במטרה לאסוף כסף כדי לממן את הניתוח, שימנע את העיוורון מבנה. אהבתה הגדולה ומקור נחמתה הם מחזות הזמר בהם כידוע אף פעם לא קיים דבר רע. בעזרת אופטימיות ודמיון היא מוצאת מפלט מקשיי היום יום בחזיונות מוסיקליים הנובעים מהצלילים סביבה (רעש מכונות במפעל, שקשוק רכבות וכו’) שמתפתחים לשירים סוערים. לראשונה בחייה נראה כי המציאות והחלומות משתלבים ומתגשמים, היא זוכה בתפקיד המרכזי בהפקה חובבנית של "צלילי המוסיקה" ועומדת להשלים את הסכום הדרוש לניתוח, אך אז מסתבכים העניינים.

[*]

הסרט נא מקטעים חביבים ומשעשעים לקטעים מדכאים וסוף נוראי. אם היה אפשר להגדיר מחדש את המילה "דיכאון" הייתי פשוט מפנה אנשים לסרט הזה שמצליח לטלטל את הקהל באופן רגשי עד שהוא מגיע למצב של הלם וחוסר מודעות עצמית.

ב"האידיוטים" לארס פון טרייר מכה ומזעזע את יסודות נפשם של צופי הקולנוע שלו. בסיפורו הדמיוני, אך מתועד כאמיתי, מככבת קבוצת צעירים המעבירים יחד שבועיים של אידיוטיזציה ופיגור שכלי - הם מתנהגים כמפגרים, במיוחד במקומות ציבוריים, נהנים מהתגובות של האנשים ומההרס שהם זורים סביבם בהנאה רבה.

[*]

הסרט עשוי תחת מגבלות אמנת "דוגמה95" (הכוללת מספר במאים דניים) האוסרת שימוש בתאורה מלאכותית, פסקול ערוך, מצלמה יציבה, צילומי אולפן וכל מה שיעזור להם לרכז את מאמצי עשיית הסרט ביצירה פשוטה ללא גימיקים.

בביתם הגדול, המשמש כבסיסם, מבלים האידיוטים את ימיהם בחקירה ובגילוי היתרונות החבויים בלהיות ולהתנהג כאידיוטים. יום אחד, בטעות מקרית, פוגשת קארן בשלושה מחבורת האידיוטים, ומבלי לשים לב היא נסחפת לתוך המשחק הקטן שהמציאה החבורה.

[*]

למרות שגילוי האמת מלווה בכעס, קשה לקארן שלא להיות מוקסמת מהעניין שהוא כל כך רחוק מן המציאות היומיומית המכוערת והבנאלית והיא מתחילה להשתתף במשחק בעצמה.

קארן שונה משאר החבורה. היא באה מרקע חברתי אחר, כזה שלא מתפנה להתעסק בתיאוריות חברתיות וביתרונות החיים. היא מתהלכת בעולם חסרת מטרה, ובליבה חבוי עצב גדול, שמדי פעם צף ועולה אל פני השטח. אבל לאחר המפגש שלה עם האידיוטים, המעניקים לה נחמה והבנה בנדיבות, ללא תנאים וללא שאלות מיותרות - משהו חדש נפתח בתוכה, היא נמשכת לשמחת החיים שלהם, ולבסוף הופכת לאחת מהם.

אכן, תמונות קשות.