Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ימי הזוהר של כריסטיאן מונגו

מאת: רון פוגל

בסוף השבוע ובראשון זכיתי - יחד עם עוד צופים נלהבים בסינמטק ועיתונאי קולנוע נלהבים לא פחות - לפגוש את כריסטיאן מונג'יו, אחד הבימאים המבטיחים של הקולנוע האירופי בכלל והרומני בפרט.

מונג'יו (בצד ימין בתמונה), הוא בימאי רומני שסרטו האחרון "4 חודשים,3 שבועות ויומייים" לא מפסיק לזכות בפרסים בפסטיבלי קולנוע חשובים בעולם ואף זכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון. לאחרונה זכה הסרט בפרס האוסקר האירופאי ונבחר לסרט הטוב של השנה, מונג'ו, קטף את פרס הבימאי באותו טקס. ואם זה לא מספיק, הסרט מועמד גם לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר הטוב של השנה.

[*]

במסגרת סיבוב ההופעות העולמי שעורך מונג'יו עם סרטו הוא הגיע גם לארץ הקודש וכך אפשר היה לפגוש יוצר אמיץ נחוש, רהוט להפליא באנגלית וגאה מאוד ביצירתו האחרונה. במסיבת העיתונאים שהתקיימה במכון הרומני לתרבות בתל אביב אמר הבימאי כי הדבר שהוא מרוצה ממנו הכי הרבה היא העובדה שבעקבות פרסומו הרב של הסרט, אנשים רבים נוהרים לראותו ברחבי העולם ולמרות שהסרט אינו פולטי מחאתי, הרי כל יוצר קולנוע רוצה בסופו של דבר לקבל כמה שיותר במות כדי להפיץ את בשורתו.

מונג'יו החייכן שהלך לחפש אתונות (ליצור סרט אישי ואנושי על ימי הקומוניזם) ומצא מלוכה (בלי כוונה יצאה לו יצירת מופת קטנה שזוכה כיום לתהודה עולמית) עומד על במת הסינמטק לאחר הקרנת הסרט ועונה ללא היסוס לכל שאלה הגיונית או לא של הצופים הדי המומים מהמחזה הריאלי והנוקב להחריד ששזפו בו את עיניהם בשעתיים שעברו.

[*]

האישה שישבה לידי ובכתה חצי סרט סיפרה על חווית כפייה מינית שהיא עברה ברומניה בימי הקומוניזם הלא עליזים ומונג'יו כמעט מפיל את המיקרופון מרוב התרגשות ומספר שאחרי שאנשים רואים את הסרט מתברר שרבים ברומניה בימי השלטון הקומוניסטי ממש חשו שהם אלו שמופיעים על המסך.

מונג'ו מדבר על אפקט פתיחת פצעים כדי לתת להם להגליד ואני נזכר בוועדות שקמו בדרום אפריקה בתחילת שלטונו של מנדלה, וועדות שבהם סיפרו המענים והקורבנות את סיפור תקופת האפרטהייד.

[*]

לשאלתי בעניין ריבוי הסטודנטים בסרט והשיחות על כך שעדיף ללכת ללמוד אחרת...ענה הבימאי כי בימי השלטון הקומוניסטי מי שלא הלך לאוניברסיטה היה נשלח לתקופת שרות לא קצרה בצבא או נשלח לאזורים הכפריים מהם קשה היה לחזור לעיר הגדולה ולכם "כולנו הלכנו להיות מהנדסים"

ליד מונג'יו עומד מבויש משהו השחקן הראשי בסרט ולאד איוונוב שמנפק הופעה מקפיאת דם בדמות אדון בבה - אדם שלא ברור אם הוא רופא או לא שבבת אחת הופך מסמל התקווה למשהו הרבה יותר גרוע (ואם אתם רוצים לדעת עוד, מהרו ולכו לסרט). שאלתי את איוואנוב מה דעתו על דמותו של מר בבה והוא ענה שבבסיסו אין מדובר באדם רע אלא הוא פשוט תוצר של התקופה שבה הוא חי, תקופה שבה כל אחד מנצל את האחר ומנוצל בעצמו. תקופה של שוחד וחיים בפחד.

[*]

בבוקרו של יום ראשון האחרון, במסיבת העיתונאים ענה מונג'יו בחופשיות על שאלות בענייני תסריט והעמדת מצלמה ואני מצאתי את הסיפור שלו על נסיעה ברחבי רומניה עם עותק מהסרט והקרנתו באולם ישנים ונטושים כמרתק. וכשמונג'י ומדבר על אולמות קולנוע עיניו נוצצות והוא הופך לרגע לילד בחנות ממתקים שאש בוערת בו והוא רוצה להוציא אותה החוצה.

בתקופה האחרונה זוכה אוהב הקולנוע הישראלי לחשיפה מזרח אירופאית מוגברת: רטרוספקטיבה מזרח גרמנית, פסטיבל קולנוע רוסי וכעת מגיע מונג'יו ומוכיח כי גם הקולנוע הרומני יכול לספק יצירות נשכניות אמיתיות גם עם מדובר בטיפול בנושאים שאינם קלים.