Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: זה יגמר בדם – טוני סופראנו בערבות טקסס

מאת: רון פוגל

בראשית הייתה אדמה טרשים ושקט...

כך,בטייק מהמם בעוצמתו בחר הבמאי המוכשר כשד פול תומאס אנדרסון ("מגנוליה ,"לילות בוגי") לפתוח את סרטו החדש "זה יגמר בדם". במשך כעשר דקות אנו צופים בדניאל די לואיס חופר באדמה, מחפש זהב, כולו מאובק ומיוזע. אף מילה לא נאמרת, אבל אנחנו הצופים נסחפים מייד לתוך העולם הבראשיתי והמאיים של סוף המאה התשע עשרה, אי שם במישורים הגדולים של ארצות הברית.

[*]

אחר כך הגיעו מפריחי השממה...

הסרט פורש בפנינו את סיפורו של דניאל פליינוויו (ועוד נגיע לסמליות שבשמות הגיבורים) שהופך ממחפש זהב אלמוני לטייקון נפט עשיר בטקסס.

אז נכון שביסוד מדובר בעוד סרט המטפל בנושא הפרחת השממה והנדידה מערבה – נושא שהעסיק ומעסיק את כל האומה האמריקאית כאומה של מהגרים בעצמם שנדדו כדי להגיע ליבשת החדשה – אבל מי שציפה לעלילה מתקתקה בנוסח "ציפורים מתות בסתר" כנראה שלא מכיר את עבודותיו הקודמות של הבימאי. במקום לקבל עלילת מיני סדרה בנוסח "דאלאס" מציג בפנינו אנדרסון את סיפורו של פליינוו כסיוט אחד מתמשך. אנדרסון גם לא בחר בדרך המערבון הכה פופולארית היום אלא מציג בפנינו סיפור אנושי בצורה קרה ומחושבת.

[*]

אנדרסון הוא במאי נוקב שאינו עושה חשבון לאיש ואין אצלנו רעים וטובים - כולם כאחד הם אופורטוניסטים המנסים לשרוד בעולם אכזרי. פלינוויו הוא הקפיטליזם הצרוף במלוא הדרו - הוא ייקח את בנו הקטן איתו כדי לעורר אמינות ולסגור עסקאות. הוא יבטיח לכפריים התמימים חינוך ובריאות, הכול כדי שיוכל לקנות את אדמתם והוא יהיה מוכן אפילו להיכנע לכנסייה כדי להשיג עוד פיסת קרקע בעוד סצינה מדהימה בסרט (אחת מיני רבות). למולו ניצב בגאון הכומר הצעיר המנהל את קהילתו ביד רמה. אנדרסון מציג את הכומר כלא פחות ממתחזה נלעג ומבהיר לנו שגם הדת אינה התשובה לחולי ולמזור העומדים עלינו לכלותינו.

לא לחינם נקרא החוואי שאליו יגיע פליינוויו ראשון (בעיר הנפט בוסטון הקטנה) בשם אייבל שזהו למעשה הבל. פליינויו כקין בשעתו "יטפל" בביתו ובשטחו של אותו אייבל "ירצח" את מקור פרנסתו, יערים עליו ומשם הדרך קצרה להשתלט על כל הקרקעות בישוב שכוח האל והתמים הזה. כמו קין ישא עליו פליינוויו בתוכו את אות הקלון של מי שניצל אנשים ללא חרטה, הוא לאט לאט יאבד את שפיותו ואת הצפון עד לקרשנדו של דמנציה שכמותו רואים רק לעיתים נדירות.

[*]

מזמן לא נראתה דמות מיזנתרופית כמו של דניאל פליינוויו על המסך הגדול ולידו טוני סופראנו נדמה כפודל מאולף. למרות שמו (פליינויו –מה שרואים) הרי איש הנפט הוא ממש לא ברור ומובן והמורכבות של דמותו הולכת יד ביד עם הסרט האמיץ והלא מתפשר הזה שלא להאמין שנעשה באמריקה של ימינו ונדמה לעיתים שמדובר ביצירה ממיטב הקולנוע האירופאי.

גם מערכת היחסים בין פליינויו לבנו הייצ' דבליו הינה מורכבת ורבת תהפוכות: משיתוף מוחלט דרך נידוי ועד לקבלה מחדש - פליינויו אינו בדיוק יודע איך להתייחס לבנו, כי בסופו של דבר מה שמעניין אותו הוא רק דבר אחד – איך להיות יותר עשיר ולהגשים את תאבת הבצע שלו - דברים קטנים כמו משפחה – זה הרבה פחות מרגש. אין בסרט כמעט בכלל חום ואהבה (סרט אכזרי כבר אמרתי?)

[*]

למרות המרחבים העצומים שבהם מצולם הסרט (אזור שרפה בטקסס, שבו צולם לאחרונה סרטם של האחים כהן"ארץ קשוחה" ושבו הוסרט בזמנו בשנת 1956 הסרט "ענק" עם ג'יימס דין) התחושה המלווה את הסרט מתחילתו ועד סופו היא של מחנק וקלסטרופוביה. הצילום המדהים של רוברט אלסוויט (צלמו הכמעט קבוע של אנדרסון) ומשחקי האור והצל(הסרט די חשוך) שהוא שולט בהם ביד רמה והמוסיקה המהפנטת והקודרת של ג'וני גרינווד מלהקת "רדיו הד" - כל אלה גורמים לצופה לשבת בכסאו דרוך כקפיץ במשך כל המאה ושישים דקות של הסרט. אני אישית פשוט הפסקתי לנשום באיזשהו שלב.

הסרט מבוסס על הספר "נפט" של אפטון סינקלייר שהתמחה בהצגת העוולות שנעשו למעמד הפועלים באמריקה של ראשית המאה. העיבוד של אנדרסון קולע למקור הספרותי ומציג עולם אכזרי, סגפני וקודר שבו אין אנשים שמחים. יש רק מנצלים ומנוצלים.

[*]

את הסרט מחזיק על כתפיו דניאל די לואיס שאינו מרבה להשתתף בסרטים אך כשהוא כבר מגיע לסט – יוצאים ניצוצות של גאונות. מזמן לא חזיתי בהופעה כה עוצמתית ומדויקת ואפשר לומר אפילו מושלמת של שחקן. עושה רושם שדי לואיס רק משתבח עם השנים (אותי הוא כבר שכנע עשרים ומשהו שנה אחורה ב"מכבסה יפיפייה שלי"). משחקו הזכיר לי באנרגיות שלו את ברנדו בשיאו. כל תנועה, כל מבט, כל מחווה – צריך לראות בשביל להאמין - משחק שכתוב עליו אוסקר בריש גלי!

מעבר ללואיס המשובח מגיח לו לכמה רגעים קווין ג'יי אוקונר הסימפטי כאחיו האובד של פליינויו. אוקונר שהחל את דרכו ככובש לבבות שרמנטי ב"פגי סו מתחתנת" המשיך לשורה של תפקידי משנה מרשימים ב"מומיה" (הוא היה בני הנוכל הקטן) וב"ואן הלסינג" (שם גילם את איגור המשרת הנאמן). אוקונר תמיד מגלם את הטיפוס המוזר והקצת מסכן ותורם את חלקו גם ב"זה יגמר בדם". גם השחקן הצעיר פול דאנו המגלם את איש הכנסייה מרשים בתפקידו אך הוא מתגמד ליד משחקו של די לואיס.

[*]

"זה יגמר בדם" הוא סרט שנשאר עם הצופים הרבה אחרי שהוא מסתיים. אפשר לא להסכים עם גישתו השלילית של אנדרסון לטיבו של האדם, אך צריך להוריד בפניו את הכובע על כך שהשכיל ליצור בעידן הקולנוע המתחנף (ראה "ג'ונו") והמסחרי סרט כה מורכב, קשה לעיכול ונוקב.

בשתי מילים: יצירת מופת.

בשלוש מילים: רוצו מהר לראות.