Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הבכי הראשון - קסם הלידה בצל ליקוי החמה

מאת: רון פוגל

נעשו כבר אינספור סרטים שעסקו בנושא הלידה והיום בתוכניות תעודה שונות אפשר לראות ללא כחל וסרק את כל הליך הלידה מההתחלה ועד הסוף. והנה מגיע להקרנות בארצנו סרטה החדש של אשת התעודה הצרפתית אמילי דה מטר "הבכי הראשון" ומצליח לחדש ולרגש במקום שבו כבר נאמרו אמירות רבות בעבר.

בקליפ "סוויט ללביי" של להקת "דיפ פורסט" משנת 1992 יש ילדה קטנה היוצאת למסע על תלת אופן בין כל מיני מקומות על הגלובוס כשברקע מתנגנת לה מנגינה שהיא מעין שיר ילדים אקזוטי או סתם מלמול הודי. כשצפיתי ב"בכי הראשון" עם המוסיקה הנפלאה המלווה אותו נזכרתי מייד באותו קליפ מדהים שמצליח לרגש אותי כל פעם מחדש וגם "הבכי הראשון" הצליח להפתיע לחדש ולרגש אותי עד דמעות!

[*]

מהשלג של סיביר ועד למדבר סהרה, מיפן במזרח ועד למיין שבארצות הברית. מהתחכום של פאריז ועד לפשטות של פרבר בהודו, הבימאית וציוותה מצלמים ברגש ובאוטנטיות נשים העומדות ללדת, את ההכנות השונות כל כך ממדינה למדינה ומתרבות לתרבות וכמובן את רגע הלידה עצמו.

הסרט מציג בפני הצופה דרכים שונות ללדת: הדרך המקובלת (לפחות במערב) בבית החולים בהשגחה רפואית, לידה מתחת למים עם דולפינים (אני השתכנעתי סופית), לידה טבעית, לידה במדבר ללא אמצעים רפואיים (כי אין) ועוד ועוד. למרות ריבוי הצגת הלידות הטבעיות לא מתפתה היוצרת ולא נוקטת עמדה לגבי סוגיית הלידה הטבעית. בכך מצליחה דה מטר לדלג על עוד מכשול בדרכו של היוצר התיעודי - נושא האובייקטיביות ויכולתו של היוצר לעמוד בה. דה מטר היא אשת תעודה בחסד עליון וגם היום כשלושה שבועות לאחר הצפייה בסרט עדיין תמונות ודימויים ממנו חוזרים אליי.

[*]

צריך להיות בעל רגישות וכבוד לאדם כדי להפוך את רגע הלידה מקיטשי למשהו שעובר באופן קסום למסך. ניכר בבימאית שזכתה לשיתוף פעולה מלא ולאימון מוחלט של הנשים שהשתתפו בסרט ובזכות אותם יחסי גומלין בין דה מטר לנשים שילדו נוצרה יצירה מרתקת המהווה כל מה שקולנוע תיעודי צריך להיות - תיעוד המציאות בצורה מכובדת ולא מניפולטיבית. מגיע צל"ש לדה מטר על התחקיר המונומנטאלי שעשתה ועל הצלחתה לקלוט נשים כה רבות ושונות בעדשת המצלמה שלה.

המוסיקה המחשמלת המלווה את הסרט ומתאימה לו ככפפה ליד היא של המלחין הצרפתי היהודי ארמנד עמר שיצר פסקול ניו אייג'י מחשמל המזכיר בקצב שלו את המוסיקה שיצר המלחין הגאון פיליפ גלאס לטרילוגיית סרטי "הנבואה". גם ב"בכי הראשון" מושג אותו אפקט כשהמוסיקה משרה על המציאות הלעיתים קשה הניבטת מהמסך, אווירה של כמעט חלום ומהווה אלמנט מרכך לריאליזם שעוטף את הצופה.

[*]

בתור אב לילדה בת שמונה חודשים לא יכולתי שלא להיזכר בחוויית הלידה כשצפיתי בסצנות הלידות המצולמות שוב ושוב במהלך הסרט. אני מניח שהסרט יהיה הצלחה גדולה במיוחד בקרב הקהל הנשי שיוכל להזדהות יותר עם מה שעוברות הנשים בסרט אך גם המין הגברי ימצא בו עניין ותובנה.

נקודה מעניינת היא לראות איך הלידה שמתייחסים אליה באופן שונה בתרבויות שונות היא בסופו של דבר אחד התהליכים האוניברסאליים העתיקים והמאחדים הקיימים בעולמנו. שימו לב למיילדת שבדרך כלל נמצאת בסביבה או לדרך הטיפול בילד מייד לאחר שהוא יוצא מרחם עימו.

ומילה אחרונה - הסרט הופק על ידי דיסני בצרפת - מי חשב שדווקא הם יממנו סרט תיעודי נועז ופורץ גבולות כמו "הבכי הראשון"?

סרט מרגש עד דמעות, ניצחון קולנועי, לרוץ ולראות.