Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: בין מציאות לדמיון

מאת: רון פוגל

עד סוף אוגוסט עורכים הסינמטקים היכרות לקהל הצופים עם מיטב התוצרת של הקולנוע הצ'כי העכשווי.

במקבץ הקולנוע הצ'כי המוקרן בסינמטקים בולטים שלושת סרטיו של הבימאי פיטר זלנקה - בימאי, תסריטאי ואיש תיאטרון שסיים כמו רבים וטובים לפניו את האקדמיה של הקולנוע בפראג. פגשתי את זלנקה לשיחה קלה על סרטים, מוסיקה והקולנוע הצ'כי בעידן של פוסט המלחמה הקרה.

[*]

כל סרט שלך נפתח בכותרת "פטר זלנקה וחברים" אתה מוכן להסביר?

מבחינתי, בהפקת סרט והוצאתו לפועל משתתפים אנשים רבים. פעמים רבות אני מכיר אישית את השחקנים ואת העושים במלאכה, למשל, להקת התיאטרון שמופיעה בסרטי "קרמזובים", שצפיתי בהופעותיה פעמים רבות לפני שהחלטתי ללהק אותם. זו הסיבה שאני מכבד ומוקיר את שותפיי לעשייה ונותן להם במה בפתיחת כל סרט שלי.

אחת התמות הבולטות בסרטיך הוא הערבוב בין מציאות לדמיון. אם זה סרט בסגנון מוקומנטרי שלא ברור בו מה אמיתי ומה לא ("שנת הסרט") או חפצים, כמו שמיכה, שמחליטים לזוז על דעת עצמם ("לקום על צד שמאל"), מדוע הבחינה הכמעט אובססיבית את המציאות?

כאיש אומנות אני תמיד חי בעולם שהוא חלקו אמיתי וחלקו לא. אני מאד אוהב לבחון בעצמי ולאתגר את הקהל שלי שכמו שציינת בדרך כלל לא יודע מה הוא רואה - אמת או בדיה. זה מכריח את הקהל לחשוב ולשמור על ערנות. אני חושב שסרט לא אמור להיות שיקוף של המציאות. אבל יכול להיות שכאן מדברת המורשת הצ'כית המפוארת שלי (צוחק) שבה הורגלו היוצרים, במיוחד בתקופה של השלטון הקומוניסטי לדבר במשלים ואף פעם לא להתייחס ישירות למציאות.

[*]

אתה משתמש בלוקיישנים מדהימים - בעיקר בחללים גדולים- כמו אולם המטענים בשדה התעופה שנראה כאילו יצא הישר מתיאטרון האבסורד (לקום על צד שמאל). השימוש הבולט לעין ביותר בלוקיישן יוצא דופן הוא בסרט "קרמזובים" שם להקת שחקנים מעלה את המחזה בתוך מפעל מתכת נטוש ענק שמזכיר מקום לסרטי אימה יותר מאשר לוקיישן לדרמה מתוחכמת. מדוע לוקיישנס שכאלה?

אני בראש ובראשונה איש של תיאטרון וככזה אני רואה ומדמיין את סרטיי כמערכות שלמות ופחות כסצנות –לכן אני זקוק למקום שבו אוכל לצלם חלקים ניכרים בסרט. מקום שרק המראה שלו יכניס את הצופה לאווירה הרלוונטית. למשל ב"שנת השטן" צילמתי במכרה נטוש –מקום שנראה כמו מאדים או כמו המדבר הצחיח ביותר. האפקט היה מדהים והצוות ממש הרגיש כאילו יצאנו לחלוטין מהאווירה של אירופה והגענו לאפריקה.דרך אגב המפעל שבו צילומנו ב"'קרמזובים" הוא מפעל שעדיין פעיל-הוא גדול בערך פי עשרים ממה שנראה בסרט והייתה בעיה גדולה לצלם בתוכו בגלל שיש בו חפצים ענקיים שכמעט אי אפשר לשנע כמו ווי ענק ומגנטים שהיו תלויים בתקרה –בגודל של מכוניות ומדי פעם נפלו וממש סיכנו את חיי הצוות.
בסרטך "שנת השטן" המספר על בימאי הולנדי העושה סרט תעודה על מוסיקאים אתה חושף בפני הצופה מספר מוזיקאים בכירים צ'כים-איך שכנעת אותם להשתתף בסרט ואיך הייתה החוויה לעבוד עם מי שמכונה "בוב דילן הצ'כי"-ירומיר נוחביקה?

נוחביקה הוא בחזקת אל בצ'כיה ובפולין.ראיתי אותו ואת חבריו המוסיקאים מופיעים ואז הבנתי שאני רוצה לעשות סרט איתו. הוא מאד שמח לרעיון להופיע לראשונה בסרט. נוחביקה היה מאד לבבי ופתוח. מה שמדהים שהלהקה שהוקמה לצורך הסרט באמת יצאה למסע הופעות אמיתי-כדי שהצילומים שנעשה יראו הכי אוטנטיים. המוסיקאים שמופיעים בסרט מגלמים את עצמם בצורה הכי גלויה והשתדלנו כמעט לא לשנות בתסריט את הדמויות שלהם במציאות. אחד המוסיקאים שמוצג בסרט כסובל מפחד קהל הוא אכן אדם ביישן מאד ופוחד מאנשים אפילו לפרמיירה של הסרט הוא בסוף לא הגיע מהלחץ שהרבה אנשים יראו אותו...

[*]

האם גם הבימאים הצ'כים של היום מתעסקים בעבר הקומוניסטי?בסרטך יש אזכורים פה ושם לנושא?

אכן "אזכורים פה ושם" וכדרכנו הצ'כים בעיקר בדרך הומוריסטית. אין מה לעשות. שנות הכיבוש הקומוניסטי טבועות בנו חזק ואי אפשר להתעלם ממה שהיה.אבל שום אנו הצ'כים מומחים באנדרסטייטמנט בניגוד לפולנים או להונגרים שסרטיהם הם הרבה יותר ישירים וגם יותר "כבדים " משלנו

מה דעתך על התעשייה היום בצ'כיה?

המצב למען האמת די עגום. בזמן השלטון הקומוניסטי המדינה הייתה אחראית להפקת הסרטים בפיקוח של קצין קגב רוסי שדי לא היה אכפת לוו אם ימתחו ביקורת בסרטים על המשטר הצ'כי-כל עוד זה לא נגע לאמא רוסיה. כיום השוק הפך לפרטי .קשה מאד להשיג השקעות בקולנוע ויש מעט מאד חברות קטנות שמנסות להפיק סרטים. בגלל חוק מקומי נוקשה גם אין כמעט שיתופי פעולה בינלאומיים כי המדינה לא מרשה להוציא כספי מדינה החוצה לצורך הפקות קולנוע וכך שאני מופתע כל פעם מחדש שאני מצליח לסיים סרט.

[*]

מה הוא הפרויקט הבא שלך?

סרט על הסכם מינכן 1938. אני קופץ בין ההווה שיתאר את הפקת הסרט לבין מה שארע בעבר-נשמע מבלבל? כך בדיוק אני אוהב את הסרטים שלי-לא מובנים עד הסוף ומאתגרים.

סרטיו של זלנקה מומלצים בחום למי שמעוניין בקולנוע קצת אחר, אבסורדי משהו, אבל עם קריצה והרבה תובנות על הדקויות הקטנות של החיים.