גדולים, מהחיים: הסרטים הביוגרפייים הטובים של ספילברג

''הפייבלמנים" סרטו החדש של סטיבן ספילברג, אחד הבמאים הגדולים בהיסטוריה של הקולנוע, הוא יוצא דופן בפילמוגרפיה של הבמאי. מדובר בסרט שסוקר את ילדותו של מי שנחשב ל''מלך הרגש'' של הקולנוע בחמישים השנה האחרונות. הסרט מבוסס על חייו של ספילברג הקטן בתור ילד יהודי במיד-ווסט של אמריקה בשנות ה-50 וה-60. לרגל יציאת הסרט, החלטנו לבחור את הסרטים הביוגרפיים הטובים ביותר של סטיבן המוכשר. חשוב לומר - סרטים כמו "להציל את טוראי ראיין", "טרמינל" ו"אימפריית השמש" נשארו מחוץ לרשימה, פשוט כי מדובר בסרטים שמבוססים על אירועים אמיתיים במעטפת שלהם, אבל קו העלילה המרכזי הוא בדיוני למדי. ברשימה זו נבחרו סרטים שמבוססים באופן מלא על ביוגרפיות ואירועים שקרו באמת במציאות.

אמיסטד (1997) - מספר שנים לאחר שנגע בפצע הפתוח של היהודים ב"רשימת שינדלר", החליט ספילברג לגעת בנושא שלא הרבה במאים בזמנו היו מוכנים לגעת – סוגיית העבדים השחורים שנחטפו מבתיהם באפריקה, והובלו בתנאים מחפירים בתוך בטני ספינות רעועות לאורך כל האוקיינוס האטלנטי ועד לחופי אמריקה. מורגן פרימן, אנתוני הופקינס, מת'יו מקונוהיי ודג'ימון הונסו מרכיבים את סוללת הכוכבים של הסרט הזה שעוסק במרד העבדים שהתרחש באנייה ובמאבק המשפטי שנוהל נגדם לאחר מכן. למרות שזה אינו אחד מסרטיו הבולטים של הבמאי, זה הסרט שלא חשש להסתכל לאמריקה הלבנה בעיניים ולהגיד לה – אני מאשים!

העיתון (2017) - שיתוף הפעולה האחרון עד כה בין החברים הטובים, ספילברג וטום הנקס – הינו סרט דרמטי עשוי היטב, שנותן נקודת מבט מעניינת על אירוע מסעיר שהתרחש באמריקה בתחילת שנות ה-70 ודי נשכח ציבורית. במוקד העלילה עומדת החשיפה של עיתון ה'וושינגטון פוסט' על ''פרשת מסמכי הפנטגון'', חשיפה שהסעירה את ארצות הברית בשנת 1971: המסמכים נוגעים לחקירה סודית שבוצעה על ידי מחלקת ההגנה של ארצות הברית שעסקה במעורבות הצבאית של ארצות הברית במלחמת וייטנאם. לצד הנקס משחקת גם מריל סטריפ, בוב אודנקירק ("סמוך על סול") וג'סי פלמונס ("פארגו"). מדובר בסרט קולח, מהיר ומסקרן, שנטווה שלב אחרי שלב כמו שרק ספילברג יודע.

גשר המרגלים (2015) - עוד סרט ביוגרפי ומופלא מאת בית היוצר של ספילברג, אשר שוב משתף פעולה עם טום הנקס. במרכז העלילה נמצא עורך הדין ג'יימס דונובן, אשר ביום בהיר אחד בשנת 1957 התבקש להגן על אדם בשם רודולף אבל (זוכה האוסקר מארק ריילנס), שחשוד בהיותו מרגל של ברית המועצות על אדמת אמריקה. גם בסרט הזה הצליח ספילברג בדרכו הייחודית לקחת אירוע לא מוכר במיוחד בהיסטוריה האמריקאית ולתרגם אותו הלכה למעשה לסרט שעשוי בצורה נהדרת. ואם זה לא מספיק, הבמאי גם עושה זאת בדרך שמפארת את הדמויות האלמוניות ששימשו תפקיד מרכזי אך די נשכח, במציאות המתוחה וביחסים בין שתי המעצמות במהלך המלחמה הקרה.

תפוס אותי אם תוכל (2002) - לרגע אפשר לחשוב שהכתבה הזו היא סביב טום הנקס, שמשתף גם פה פעולה עם ספילברג. אבל הנקס, כמו הנקס – יודע הכי טוב מה ספילברג רוצה ומה הוא צריך מהקאסט שלו בשביל לייצר סרט שהפך עם השנים לקאלט. במרכז העלילה נמצאים הנקס, שמגלם את סוכן ה-F.B.I, קארל הרנטי וליאו דיקפריו הצעיר והרענן שמגלם את דמותו של הזייפן החמקמק פרק אבנגייל ג'וניור. וכך, כמו חתול ועכבר – רודף הנקס אחר דיקפריו ויחד השניים מספקים את אחד משיתופי הפעולה הטובים ביותר שראינו על המסך ב-20 השנה האחרונות. בעזרת תסריט כתוב היטב ומשחק בלתי נשכח של דיקפריו, מדובר באחד מסרטיו המהנים ביותר של הבמאי.

לינקולן (2012) - אחד הפרויקטים השאפתניים של ספילברג, ששוב החליט לקחת על עצמו סיפור אמיתי שקצרה היריעה מלהכיל את חשיבותו בהיסטוריה העולמית, ולהפוך אותו לסרט חשוב ונהדר. דמותו של נשיאה ה-16 של ארצות הברית, אברהם לינקולן, אשר מגולמת בצורה מופתית על ידי דניאל דיי לואיס, הינה משימה לא פשוטה שרבים וטובים נפלו בעבר בניסיון להעביר אותה אל מסך הקולנוע.

אבל אתגרים שכאלה הם הלחם והחמאה של הבמאי הענק הזה, ואם יש דבר שספילברג לא חושש ממנו זה לקחת סיפורים כל כך משמעותיים בהיסטוריה ולגרום להם לחיות על המסך. אומץ הלב של לינקולן, שנלחם בכל מאודו למען ביטול העבדות – עלה לבסוף בחייו וספילברג מצידו החליט שדמות כה חשובה ראויה לכבוד של מלכים. אז זה מה שהוא עשה בסיוע התסריט המצוין של טוני קושנר (שגם משתף עמו פעולה ב"הפיילבמנים"), ובשעתיים וחצי זוכה הצופה להיות זבוב על הקיר ולחזות באחד האנשים החשובים בהיסטוריה המודרנית.

מינכן (2005) - אחד הסרטים החשובים ביותר של ספילברג, שנתן אולי בפעם הראשונה והמקיפה ביותר מבט על אחד הטרגדיות הגדולות של העם היהודי במאה ה-20 - רצח הספורטאים במינכן. התגובה של ישראל שבאה לאחריו הינה נקודת תפנית אקטיבית בקו המדיני/חשאי של ממשלות ישראל. ספילברג לעולם לא ברח מהיהדות שלו (למרות שהחל להרגיש כלפיה סנטימנטליות רק כשהיה גבר בוגר ומפורסם), וב"מינכן" המותח בצורה בלתי רגילה ניתן להרגיש בהחלט את תחושת השייכות של הבמאי לכאב הקולקטיבי של היהודים. אריק באנה, דניאל קרייג וקאסט בלתי נשכח של שחקנים ישראלים (איילת זורר, יהודה לוי, משה איבגי, אלון אבוטבול, גילה אלמגור ואסי הן הם רק חלק קטן) יוצרים ביחד מעטפת עלילתית מלאת רגשות. מעטים הבמאים שיודעים איך להפוך את הדמויות שעל המרקע להיות פגיעות ומחוספסות בו זמנית.

רשימת שינדלר (1993) - היצירה הכי אפית, כואבת והכי חשוב חשופה, אמיתית ובעלת חשיבות היסטורית של ספילברג. סיפורו של חסיד אומות העולם, אוסקר שינדלר, שהציל אלפי יהודים בשואה, הוא אחד הסרטים הגדולים של שנות ה-90 ואולי אפילו סרטו הגדול ביותר של ספילברג עצמו. זה לא מובן מאליו שבמאי הוליוודי מצליח ירצה לקחת על עצמו כזה מיזם, כי כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש, ובינינו - מי רוצה להיות זה שהפך את השואה למוצר מסחרי? אבל ספילברג, אחד הבמאים עם טביעת העין הרגישה ביותר, דאג שביצירה שלו לא יהיו דרמטיזציה, מסחור וסחיטת רגש.

יש משהו בחיים האמיתיים, שהפיכתם לסרטים לעיתים מוזילה אותם והופכת את אלו שלוקחים בהם חלק למעין חיקוי לא אמין של עצמם על המרקע. אבל ספילברג, שידע באותו הזמן עד כמה חשוב השימור ההיסטורי של ניסיון השמדת העם היהודי, הוכיח כי סיפור אמיתי שמונח בידיים הנכונות יכול להפוך ליצירה גדולה יותר מהחיים עצמם. על כך גם זכה באוסקר לסרט ולבמאי הטוב ביותר, פסלונים שאולי יחזרו על עצמם גם השנה בזכות "הפייבלמנים".