מורים מהסרטים: המורים הבלתי נשכחים בקולנוע

דמות המורה בקולנוע נעה בין אידיאליזציה של התפקיד הקשה והשוחק של המורה העומד מול כיתת תלמידים המאתגרים אותו עד לניצחון המתוק לבין תיאורים יותר ריאליסטיים של התפקיד בהם הסוף הטוב אינו בהכרח מגיע. לעומת הדרמה הקולנועית בו תפקיד המורה משנה חיים של תלמידיו, בקומדיה יש מקום גם למורים פחות אידיאליסטים ויותר "ילדותיים", המתחברים לתלמידיהם דווקא דרך היותם דמויות לא חינוכיות במיוחד.

הקולנוע אוהב לעסוק בדמויות של מורים והן מספקות לו כר נרחב לספר סיפורים מעוררי השראה. דמות המורה כגיבור וכמשנה חיים היא משאלת לב שהקולנוע יודע לבטא היטב. המאבק בין תלמידים "קשים" למורים מסורים היא נושא טוב לדרמה, ויש גם מי שמצאו את הצד הקומי של המאבק הזה. לקראת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, בחרתי 5 דמויות של מורים ומורות בסרטי קולנוע המייצגים חלק קטן מהעושר הקולנועי הזה.

פיגומים (2017) - סרטו היפה של מתן יאיר עוסק, כמו שאר יצירתו, בקשרים העדינים שנוצרים בין מורה לתלמיד. המורה לספרות שעומד במרכז הסרט הוא בן דמותו של יאיר, שעבד כמורה לספרות בתיכון. הבמאי מפליא לתאר את הדינמיקה המורכבת בין מורים לתלמידים על כל הקשיים שבה, ללא סנטימנטליות אך עם הרבה מאוד רגש. יאיר נותן למקצועות "רבי המלל" את הכבוד המגיע להם ומראה כיצד אמפתיה של מורה לתלמידיו יכולה לשנות חיים. למרות האירוע הטראגי בלב הסרט, האופטימיות של יאיר לגבי היכולת לשינוי נשארת.

ללכת שבי אחריו (1989) - אין רשימה על סרטי מורים בלי הסרט הקלאסי הזה של פיטר וויר, זוכה פרס האוסקר לתסריט הטוב ביותר, בו רובין וויליאמס הנפלא מגלם תפקיד של מורה מחליף לאנגלית בבית ספר לבנים שמרני בשנת 1959 המציג בפני תלמידיו את נפלאות השירה והנון-קונפורמיסטיות. מסתבר שאהבת הספרות כמקצוע חיה וקיימת בקולנוע. פחות בחיים האמיתיים, לצערנו.

[*]

בחירות או לא להיות (1999) - סרטו הקומי של אלכסנדר פיין מתמקד במערכת בחירות לראשות ועד התלמידים בתיכון. הסרט מספר על מאבק בין תלמידה נחרצת במיוחד (בגילומה של ריס וית'רספון הנפלאה) והמורה שלה (מת'יו ברודריק). המורה בסרט הזה, בניגוד לדרמות מרגשות, עובר על כמה וכמה כללים אתיים במאבקו בתלמידה שנתפסת בעיני כולם כמצטיינת. אבל אין כאן מורה "טוב" מול תלמידה "רעה" - בסרט הזה כולם רוצים לנצח בכל דרך אפשרית.

יומני החופש (2007) - סרטו של ריצ'רד לה-גרוונס המבוסס על סיפורה האמיתי של מורה אמריקנית. המורה, בגילומה של הילרי סוונק, עומדת מול "נוער בסיכון" בקליפורניה ומצליחה ללמד אותם דרך כתיבת "יומני חופש" בהשראת היומן של אנה פרנק. באחד הקטעים המרגשים ביותר בסרט היפה הזה, יש מפגש בין האישה ההולנדית שהחביאה את משפחתה של אנה פרנק לבין התלמידים האפרו-אמריקנים. הסרט מקשר בין כתיבה לבין חופש ומראה כיצד מורה מסורה ואמפתית מצליחה לגשר על פערים שנראים לפעמים בלתי ניתנים לגישור.

מורה רעה (2011) - נסיים בקומדיה בה דמות המורה אינה מנסה בכלל ללמד, אבל בכל זאת לומדת משהו על עצמה ועל תלמידיה. בסרטו של ג'ייק קסדן מגלמת קמרון דיאז מורה בבית ספר תיכון שעושה הכול חוץ מללמד. היא מראה לתלמידים סרטים בשיעור כדי שתוכל לנוח, מעשנת ושותה, ואינה מודל לחיקוי בלשון המעטה. במהלך הסרט היא תעבור הרפתקאות שונות שילמדו אותה שקיים בה משהו מעבר לבלונדינית צינית וחדת לשון, שמתעניינת רק בכסף ובחיצוניות. זה אולי לא סרט גדול, אבל הוא בהחלט משעשע בדרך בה הוא מציג את מקצוע ההוראה בלי הזווית הרומנטית שהוא זוכה לה בסרטי קולנוע רבים.