דמות אב: ביקורת סרט

הסרט דובר האנגלית "דמות אב" (Partisan) בבימויו של אריאל קליימן נפתח בשוט קצר שמבקש למקם אותנו בשום מקום – שם נמצאת קהילתו הסגורה של גרגורי (ונסן קאסל, "בלתי הפיך"), שיודע לברור היטב את המשתייכים אליה; אימהות אבודות וילדיהן. הסרט הוא מותחן שמסופר מנקודת המבט של אלכסנדר (ג'רמי שבריאל) ילד בן 11 שחי יחד עם אמו סוזנה (פלורנס מזארה) בקהילה הגדולה שיצר גרגורי.

למרות שבתחילת הסרט נראה כי הקהילה היא לא פחות מגן עדן עלי אדמות וכי גרגורי מתפקד כדמות אב, אשר בכוחה להגן על ילדיה מפני העולם האכזר שבחוץ, מהר מאוד אנו מבינים שלא כך הדבר – גרגורי מחנך את ילדיו להפוך לרוצחים צעירים בעל כורחם. בשלב זה של הסרט גן העדן הופך בית כלא והשמש והמרחב האינסופי שליוו אותנו בתחילת הסרט מתחלפים בסורגים, באבק ובאפילה.

[*]

הסרט הוא למעשה סרט אודות יחסי אב ובן, בין גרגורי ואלכסנדר. זהו סרט שמספר על מרד כפול – הראשון הוא זה של גרגורי שמאס בעולם החיצון והמציאותי והשני הוא זה של אלכסנדר שמאס בעולם שיצר עבורו גרגורי. נראה שאלכסנדר רק רוצה להיות ילד במקום שהוא מוכרח בו לתפקד כמבוגר – גרגורי האב גזר עליו להיות רוצח וסוזנה אמו הפכה אותו למעין בעל מגונן. כאשר לא מתאפשר לאלכסנדר להיות הילד שהוא רוצה, הוא מתחיל במסע התבגרות מואץ בו צצות שאלות בנוגע לאהבתו וכנותו של גרגורי האב, והוא מתחיל לפקפק בתפקיד הרצחני שזה הטיל עליו. התבגרות נפשית זו גוררת אותנו אל סוף הסרט בו נדמה כי אלכסנדר משתמש במה שלמד מגרגורי, אך הפעם, דווקא בכדי להתמרד כנגדו.

הסרט זכה בפרס הצילום בפסטיבל סאנדנס ולא בכדי. נראה כי מלאכת הצילום והבימוי מדויקת להפליא ולעיתים אף מדויקת מידי, דבר אשר מעניק לסרט אופי קר ומנוכר - כזה שעשוי לשקף את אופיו של גרגורי, אך שלא תורם לאווירה הכללית של הסרט כולו. כך, גם ברגעיו הכאוטיים ביותר של אלכסנדר, בהם הוא איננו מצליח לבחור בין רצייה להתמרדות, המצלמה נשארת כמעט סטטית וקליימן כבמאי לא מצליח לגרום לצופה להזדהות רגשית עמוקה עם הקונפליקט העז שאלכסנדר חש בקרבו. קושי נוסף להזדהות עם דמותו של אלכסנדר טמון במשחקו של שבריאל – למרות היותו ילד חביב ונעים מראה, ולמרות שהוא מצליח לרגש כאשר הוא נמצא בקרבת אמו ואחיו, רוב הסרט נותר השחקן בהבעה קפואה שלא מצליחה לספק את הסחורה.

לעומת הדיוק במלאכת הבימוי, נראה כי עבודת התסריטאות, למרות היותה טובה, איננה מצליחה להוביל אל השיא הנדרש. הסרט נשען על סיפור מיתולוגי קלאסי אודות מערכת יחסים אדיפלית-פרוידיאנית בקהילה סגורה בה קיים גבר-שליט יחיד. זהו סיפור על מרד ומאבק של הצעיר בפטריארך השולט. עם זאת, קליימן, יחד עם התסריטאית שרה סינגלר, בוחרים לסטות מעט מהסיפור המיתולוגי בניסיון ליצור דרמה מותחת וחזקה אך עמומה יותר. עמימות זו מותירה אותנו עם שאלות פתוחות, שהתשובה להן נמצאת רק בידינו.

למרות חלק ממגרעותיו, כדאי לצפות ב"דמות אב". זהו סרט שניחן בעמימות ובדואליות, באמירות חשובות על החברה שאנו חיים בה ובשאלות פילוסופיות על העולם – האם הוא טוב או רע, האם טוב יכול להפוך לרע והאם רע יכול להפוך לטוב. משחקו של קאסל בתור דמות האב נפלא, שכן הוא מצליח לבלבל אותנו בנוגע לטיבו של העולם בחוץ ובנוגע לטיבו שלו עצמו. בדיוק כפי שלא ברור האם הוא אוהב או שונא, מגן או מתאכזר, כך לא ברור גם טיב העולם שמחוץ לקהילה.

הסרט "דמות אב" יוקרן היום (14.3) ב-22:00 בערוץ yes3