אני לא נותן לאף אחד להגדיר אותי: ראיון עם ליאור אשכנזי

ליאור אשכנזי הוא אדם עסוק ללא ספק. גם אם התמזל מזלי לתפוס אותו לשיחה נעימה בת 20 דקות, קשה שלא להבחין בניהול הזמנים הדקדקני, בלחץ הנשמע מנשימותיו ובדחף להספיק את תריסר המשימות שניתנו לו לקראת היום בערב. אפשר לסלוח לו, הראיון מתקיים ערב הפרמיירה לסרט הראשון שלו בתפקיד הבמאי – "זרים מושלמים" (למרות שביים חלק מפרקי הסדרה "בת השוטר") שעלה בסוף השבוע בבתי הקולנוע.

מי שהוא אחד מגדולי הכוכבים בישראל ב-20 השנה האחרונות, שנכנס לנעליהם של דמויות קלאסיות כמו הצעיר הגאורגי זאזא ("חתונה מאוחרת"), סוכן המוסד אייל ("ללכת על המים"), חוקר התלמוד אוריאל שקולניק ("הערת שוליים"), הבלש מיקי ("מי מפחד מהזאב הרע") ובני גנץ כמובן ("ארץ נהדרת") - פועל הפעם מאחורי המצלמה בגרסה ישראלית משלו ללהיט האיטלקי של פאולו ג'נובזה - צעד מפתיע בהתחשב בכך שאתה הפרצוף המייצג של הקולנוע הישראלי.

אך למרות הישגיו, ניכרת הצניעות בקולו של אשכנזי. כבר בתחילת השיחה, כאשר מספר לי השחקן שהחל ללמוד קולנוע עוד בטרם הצילומים, מתפוגגת דמותו ככוכב ואת מקומה תופס בן אדם ביישן שמטרתו העיקרית היא ללמוד עוד ועוד. "אני לא איש של מטרות ויעדים, דווקא ביעדים שאני כן מציב לעצמי- אני לא עומד", צוחק השחקן-במאי. "אבל כן בוערת בי הסקרנות כל פעם מחדש, וכשיש תפקיד חדש שמסקרן אותי, אני עושה אותו".

[*]

(ליאור אשכנזי על סט הסרט "זרים מושלמים". צילום: דוד סקורי)

זה מאוד שונה ביחס לשחקנים שלרוב נשארים בטייפ-קאסט ובז'אנר משלהם. בתור אחד שעשה הכל מהכל, מה מייחד אותך?

"לא יודע אם זה מייחד אותי, אבל מטבעי אני מאוד סקרן. כשלמדתי משחק ב'בית צבי', המורים מאוד התקשו להגדיר אותי כי פעם הייתי מבצע מונולוג קומי ופעם הייתי מבצע מונולוג דרמטי. אף אחד לא הצליח להגדיר אותי כי לא נתתי לאף אחד להגדיר אותי. בגלל זה היה לי חשוב להיות מלוהק לפרויקט קומי אחרי פרויקט רציני. לדוגמה, שיחקתי ב'הערת שוליים' הרציני ומיד אחר כך שיחקתי ב'נשואים פלוס'. לדעתי שחקן לא צריך להגביל את עצמו או להגדיר את עצמו בתור שחקן דרמטי או שחקן קומי".

"כשיצאתי לתעשייה נורא רציתי שייקחו אותי ברצינות כמו כל שחקן צעיר", נזכר אשכנזי. "כמובן שהנטייה בהמשך היא להתקבע, אבל אני דווקא קפצתי על כל הזדמנות לעשות משהו קומי. יש בזה סיכון, כי אתה יכול להרוס את מה שבנית בדרמה או שהקהל יתייג אותך פתאום בתור משהו אחר, אבל אני חושב שצריך לא לפחד ולקפוץ על הזדמנויות".

על העיבוד הישראלי לסרט "זרים מושלמים", הסרט ששבר שיא גינס במספר העיבודים הקולנועיים הרב ביותר, שמע השחקן מהמפיקים הוותיקים משה אדרי ושרון הראל. השניים פנו אליו בפסטיבל קאן של שנת 2018 בהצעה לביים ולככב בסרט, אך נתקלו בסירוב מנומס. "אמרתי להם 'למה רימייק?'", הוא מספר וצוחק. "אף פעם לא עשו רימייק בארץ ואף פעם לא יעשו רימייק בארץ, זה פשוט לא מדבר לקהל הישראלי. אבל הרעיון הבשיל במוחי וקיבלתי חופש מוחלט משני המפיקים האלו לעשות את הסרט בסגנון שלי". מה גרם לך לשנות את דעתך?

"זה הרגיש לי כסרט המושלם להתחיל איתו בתור במאי. הרגשתי שאני מבין בקולנוע כי אני הרבה שנים נמצא בסטים אבל בבימוי קולנוע יש דברים טכניים שצריך לשבת וללמוד, כמו שוטינג וזוויות צילום, זה לא פשוט. 'זרים מושלמים' זה סרט שנמצא באותו חלל ובאותו זמן, מעין מחזה קולנועי מרתק, אבל בעיקר הוא הרגיש לי יותר כמו סרט שמתמקד בשחקנים, בדיוק מה שאני הייתי צריך. אבל ברור שכמו כל סרט קולנוע, לא היה קל לעשות אותו".

הקאסט בסרט גם מגוון משחקנים קומיים ודרמטיים. מצד אחד יש את חנן סביון, רותם אבוהב וגיא עמיר שהם מוכרים בעיקר בתור שחקנים קומיים ומצד שני יש גם את מורן אטיאס שהיא שחקנית בינלאומית. מה משך אותך בליהוק?

"אינסטינקט. לא עשינו אודישנים או מאצ'ינג, מי שהרגיש לי נכון לתפקיד לוהק לתפקיד. ראיתי כיתרון את זה שחנן וגיא הם צמד שעובד במשך הרבה שנים, אפילו שהם לא בדיוק צמד בסרט, אבל ידעתי שהם יביאו את הכימיה שיש לחברי ילדות. את שירה (נאור) לדוגמא, הכרתי מ'תאג"ד' וגם מ'היהודים באים', אז ידעתי שהיא תתאים למשבצת של הצעירה בחבורה. הכל הגיע אך ורק משחקנים מוכשרים שהרגשתי שהם מתאימים."

בתור אחד שעבד בין היתר עם שבי גביזון, ניר ברגמן, אלי כהן, סידר, פוקס, קשלס ופפשדו ודובר קוסאשווילי, מי הראשון שהתקשרת אליו לטיפים לבימוי קולנוע?

"זה אולי יפתיע אותך אבל עשיתי ההפך (צוחק) כי מאוד ניסיתי להתנתק מהעול של במאי ענק כאלו. ממש לא רציתי לחשוב איך יוסף סידר או איתן פוקס עושים את זה. למדתי מהם בסרטים המון, אבל הם לא היו מוריי. בסרט הזה מאוד ניסיתי להבין מי אני בתור במאי ומה אני מביא בתור במאי. אני גם לא חושב שאני עדיין יכול לומר איזה במאי אני. יש במאים שמגיעים נורא מוכנים, יש במאים שמאלתרים ויש אותי שאני קצת מהכול בנושא הזה. נראה לי שרק בסרט השני אני אדע יותר טוב איזה במאי אני".

אני מבין מכך שאתה תרצה לחזור לבימוי בהמשך הדרך.

"לגמרי. זה באמת תחום שאשמח להמשיך איתו".

יש קו אדום מבחינתך? פרויקט שלא תהיה מוכן לגעת בו?

"אני מניח שריאליטי לא הייתי עושה. לא ב'רוקדים עם כוכבים', לא ב'הישרדות', 'הזמר במסכה', או 'האח הגדול', זה יותר מדי בשבילי. אבל גם אתה יודע, Never say never".

מה הלאה? יש איזו מטרה, חלום או פסגה שלא כבשת אבל אתה מעוניין בה?

"אני לא מעוניין בלכבוש פסגות אין לי את הספורטיביות הזו של לכבוש עוד ועוד. להפך, כשאני מציב לעצמי יעדים אני תמיד נכשל בהם. אני כן נהייתי יותר סלקטיבי ואני כן בוחר פרויקטים שמעניינים או מאתגרים אותי באמת. המטרה האמיתית שלי היא לגוון, לא לתת לאף אחד לתחום אותי בתוך ז'אנר אחד. אני עדיין לא נותן לאף אחד להגדיר אותי".