זמרת החתונות: ביקורת סרט נטפליקס

בסוף השבוע האחרון עלתה בנטפליקס קומדיה רומנטית בשם "זמרת החתונות" | Resort to Love (אין קשר לקומדיה בכיכובו של אדם סנדלר). הסרט, בהפקתה של אלישיה קיז, עוקב אחר זמרת, אריקה (כריסטינה מיליאן) שחלומה הגדול להיות כוכבת פופ הבריח את ארוסה לשעבר ג'ייסון (ג'יי פארו). שנה לאחר מכן, שבורה עדיין מהפרידה, רושמת אותה חברתה הטובה להופעות בחתונות באי מאוריציוס. שם, למרבה ההפתעה היא פוגשת בג'ייסון, רגע לפני חתונתו לאישה אחרת.

העלילה, שמתגלגלת למקומות צפויים ומוכרים, דומה קצת יותר מדי לזו של הסרט "קח את זה כמו גבר" (Forgetting Sarah Marshall) מ-2007. גם שם יש דמות שנזרקה (במקרה הזה דמות גברית), וטסה לאי אקזוטי, שם היא פוגשת את האקסית שהמשיכה הלאה. "זמרת החתונות" דומה בצורה חשודה מעט לסרט זה, ובאופן צפוי למדי אריקה מתאהבת בדמות חדשה שמעניקה לה את האהבה ש'מגיעה' לה, כמו בסרט הקודם.

[*]

אבל בעוד הסרט "קח את זה כמו גבר" היה מצחיק מאוד, ודרש מהדמות הראשית להתבגר ולהשתנות על מנת למצוא אהבה חדשה, דומה שהסרט של נטפליקס מעודד נרקיסיזם אצל הדמות הנשית בו. "אף אישה לא צריכה לוותר על החלום שלה בשביל גבר" אומרת בברלי, ארוסתו החדשה של ג'ייסון. כמובן שאף מילה על החלום שלו לא נאמרה. לא רק שאריקה לא משתנה בכלל לאורך כל הסרט, ולא לומדת אף לקח חדש, היא מקבלת יותר ויותר אישורים חיצוניים להתנהגותה, וכל סצנה מבהירה לנו, באופן ברור ושלא משתמע לשני צדדים, שג'ייסון הוא זה שהפסיד את אריקה, ולא היא אותו.

הסרט מתיישב היטב עם שאר הקומדיות הרומנטיות שפוקדות את נטפליקס בשנתיים האחרונות, כמו "לילה בניו יורק" או "הולידייט". בסרטים אלה, הדמות הראשית, בין אם גבר ואישה, נער או מבוגר, אינה משתנה על מנת למצוא אהבה, הם פשוט מקבלים את מי שמגיע להם. וכמובן מי שמגיע להם זו גרסה משודרגת של האקס. בסרטים רומנטיים בעבר, שתי הדמויות שנמצאות במערכת יחסים צריכות להשתנות, להתגבר על משקעי העבר, ולהתאים את עצמם אחד אל השנייה. אבל דמות נרקיסיסטית לא מתאימה את עצמה לאף אחד, מעצם הגדרתה.

שאר הדמויות שמקיפות את אריקה בסרט, החל מג'ייסון, אחיו קאלב, או חברתה הטובה אמבר, אינן מכילות שום תוכן משלהן. הן מהוות דמויות עזר עבור אריקה. הן עוזרות לה או מחזרות אחריה או אומרות לה כמה אדירה היא. מבחינת הומור אין ב"זמרת החתונות" כתיבה שנונה במיוחד, וגם כשיש הזדמנות לרגע קומי מוצלח, הביצוע הורס אותה. הבימוי של סטיבן תטוצ'יד לוקה בחסר באופן ניכר, ועושה רושם שהוא חסר כל מעוף ויצירתיות בכדי לעשות משהו מקורי בסרט. ישנם סרטים שהם לא טובים אבל לפחות מעבירים את הזמן בנעימים. ובכן, גם בזה הסרט כושל.