סדרה מהעבר: חזרה לסופרנוס לכבוד צאת הקדושים של ניוארק

השבוע יצא לאקרנים סרטו של דיוויד צ'ייס "הקדושים של ניוארק" שמספר את סיפור הרקע על אחת המשפחות הידועות ביותר בטלוויזיה, משפחת סופרנו. משפחת הגנגסטרים שבראשה טוני סופרנו, דמות שנחרטה בזיכרון הקולקטיבי, שלטה בנוף הטלוויזיוני בתחילת שנות האלפיים. זמן מצוין להיזכר ב"סופרנוס" שהייתה הרבה יותר מעוד סדרת טלוויזיה, בדיוק כפי שרשת HBO בה שודרה הגדירה את עצמה ואת המדיום המתחדש באותו הזמן – "זו לא טלוויזיה, זו HBO".

"הסופרנוס" שודרה בין 1999-2007 והגדירה מחדש מהי טלוויזיה. רוחב היריעה שלה, מגוון דמויותיה הבלתי נשכחות, והדרך בה סיפרה סיפורים מורכבים ורבי רבדים סיפקו השראה לסדרות רבות שהרחיבו את גבולות ועומק המדיום. דמות הגנגסטר במרכזה, שכיכבה עד אז בעיקר בקולנוע, עמדה במרכז סדרות מצליחות רבות לאחריה שחבות לה חוב גדול כמו "שובר שורות" ו"אימפריית הפשע". דיוויד צ'ייס, יוצר הסדרה ובמאי חלק מהפרקים שלה, רצה תמיד להיות במאי קולנוע אך מצא עצמו בטלוויזיה. הוא היה אחראי לסדרות מצליחות כמו "תיקי רוקפורד" ו"חשיפה לצפון", אך חלומו להיות במאי קולנוע מעולם לא עזב אותו.

הרעיון שממנו צמחה "הסופרנוס" הוא סיפור על מאפיונר איטלקי שהולך לטיפול פסיכולוגי. צ'ייס היה בטיפול פסיכולוגי באותו הזמן וביסס את דמות הפסיכולוגית בסדרה על הפסיכולוגית שלו. עוד אלמנטים אוטוביוגרפיים ניתן למצוא ביחסים המתוחים של טוני עם אמו השתלטנית, שמבוססים על יחסיו של צ'ייס עם אמו, וכן המיקום והזהות האתנית. צ'ייס הוא בן למשפחה איטלקית-אמריקנית שחיה בניו ג'רזי, מקום ההתרחשות של הסדרה.

[*]

צ'ייס החליט להפוך את הרעיון לסרט על המאפיונר המיוסר לסדרת טלוויזיה. כך נולדה "הסופרנוס", שבמרכזה הדמות הבלתי נשכחת של טוני סופרנו, בגילומו המושלם של ג'יימס גנדולפיני, גנגסטר אכזרי ורצחני, אבל גם דמות כובשת, מקסימה וטרגית. חייו של השחקן המגלם את הדמות הסתיימו גם הם באופן טרגי. גנדולפיני נפטר בגיל 51 והותיר אחריו את הזיכרון של הדמות המזוהה עמו ביותר.

"הסופרנוס" הוא סיפור משפחתי. המאפיה האיטלקית היא משפחה מורחבת לה קוד חוקים נוקשה משלה והיררכיה ברורה. במשפחה הזאת, טוני משחק תפקיד מרכזי. הוא הבוס ולצדו שלל דמויות צבעוניות ואף קומיות. זכורים במיוחד המוזיקאי סטיבן ון זאנדט כסילביו דנטה בעל הבלורית המנופחת, וטוני סיריקו כפולי גוטיירי כסוף הצדעיים והקטנוני במיוחד. האלימות ב"סופרנוס" גראפית במיוחד אבל גם ציורית, כמעט אופראית. הסדרה בולטת גם בשימוש בסצנות חלום והזיה מושקעות שמהן זכורה לטוב הסצנה בה טוני רואה את חבריו המתים על הטיילת. העירוב הזה בין המציאות לחלום מזכיר לנו שזוהי בעצם דרמה פסיכולוגית שעוסקת במעמקי הנפש האנושית, יותר משהיא סדרת מאפיה קלאסית. דמויות הנשים בסדרה על העולם הגברי כל כך של המאפיה זוכות גם הן לאפיון מדויק ומורכב. כרמלה, אשתו המסורה של טוני, בגילומה המבריק של אידי פאלקו וג'ניפר מאלפי, הפסיכולוגית של טוני, בגילומה של לוריין בראקו, הן הנשים העיקריות בחייו של טוני. לשתיהן יש יחסים מורכבים אתו, שנעים בין אהבה לכעס, בין משיכה לדחייה. שתיהן עוברות תהליך במהלך הסדרה, הקשור לשאלות המוסריות הנובעות מקשרים הדוקים עם רוצח בשירות המאפיה. לצדן דמויות בלתי נשכחות כמו אחותו של טוני בגילומה של איידה טורטורו המצוינת שמצליחה לעורר אמפתיה לדמות בעייתית במיוחד, ואדריאנה, חברתו של כריסטופר, בגילומה הבלתי נשכח של דראה דה מתאו.

לצד המשפחה המורחבת, מתמקדת הסדרה במשפחתו של טוני: אשתו כרמלה שקרועה בין תפקידה כאשת מאפיה מסורה לבין המוסר הקתולי שמזכיר לה שהיא נשואה לרוצח וחיה על כספי רצח, הבן המתבגר שמנסה למצוא את מקומו בבית הספר ובמשפחה ולא כל כך מצליח, והבת המבריקה במיוחד שמגיעה לאוניברסיטה יוקרתית ואפילו מביאה הביתה חבר שחור למגינת לבו של אביה הגזען. ההקבלה בין ה"משפחה" של המאפיה למשפחה הגרעינית של טוני מניעה את מהלכי הסדרה. אפשר לומר שזוהי סדרה על הפתולוגיה של המשפחה הפרטית והארגונית.

הסיום הלא שגרתי של הסדרה מעורר שאלות עד היום. בסצנה נפגשים בני משפחת סופרנו לארוחה בדיינר אמריקני טיפוסי שבו תיבת נגינה. טוני בוחר את השיר "אל תפסיק להאמין", שמתנגן ברקע במשך הסצנה. האידיליה המשפחתית נמשכת גם כשמגיעה אשתו. כשמצטרף הבן, הם מזכירים את האמירה של טוני על כך שצריך להתמקד בזמנים הטובים. זה נראה כזמן טוב עבור המשפחה שעברה הרבה תהפוכות ועומדת כרגיל בפני עוד דרמות. ברקע אנו רואים גבר שנכנס לדיינר ומסתכל על טוני. מי הוא? לא ברור. הסצנה מסתיימת כשהסועד החשוד יוצא, הבת נכנסת וטוני מקיש על הפעמון להזמנת המלצר בדיוק בניגון המילים "אל תפסיק"... ומחשיך את המסך בפתאומיות. אין קרדיטים בסיום. אין מוזיקה. הבחירה הזאת מדגישה את העובדה שאנחנו צופים בטלוויזיה. ההחשכה נראית ממש כמו תקלה טכנית. סוף פתוח שמותיר את גורלו של הגיבור בערפל ואת הצופים המומים מסיום כמותו לא נראה עד אז.

את חלומו של צ'ייס לביים סרט הוא הגשים רק בשנת 2012 וכעת הוא שב לעולם של "הסופרנוס" בסרט "הקדושים מניוארק", הפריקוול לאירועי הסדרה המצליחה, אך לא כבמאי. הוא רצה לביים את הסרט, אך הסתפק בהפקה ואלן טיילור, שביים כמה פרקים בסדרת הטלוויזיה, ניצב על כס הבמאי. צ'ייס מספר ש"הקדושים מניוארק" אינו הסיפור על טוני סופרנו כבחור צעיר, כלומר לא פריקוול קלאסי לסדרה אלא על הרקע לצמיחתו.

הסרט מתמקד דווקא בדמותו של דיקי מולטיסנטי, אביו של כריסטופר, ובן דודה של כרמלה, אשתו של טוני סופרנו. כריסטופר, שאותו גילם מייקל אימפריולי, הוא אחת הדמויות המעניינות ביותר ב"סופרנוס". הוא גנגסטר אבל גם תסריטאי מוכשר, מיוסר ומכור, מעין דמות מראה לייסוריו של טוני. בזמן עלילת הסדרה דיקי מולטיסנטי כבר אינו בין החיים, אבל דמותו מוזכרת בסדרה ומהווה חלק מהמיתולוגיה של הדמויות, המספרות סיפורים שונים עליה. את דמותו של טוני הצעיר מגלם בנו של ג'יימס גנדולפיני, מייקל. הוא נבחר גם בשל דמיונו הפיזי הרב לאביו המנוח אך התלבט מאד אם להיכנס לנעליו הגדולות של אביו. הוא ילד ונער המתלבט על המשך דרכו בחיים. האם ינצל את הפוטנציאל שלו כדי להיות שחקן פוטבול מכללות או יישאב לעולם הפשע שבתוכו צמח ומושך אותו? את העתיד כל מי שצפה בסדרה כבר יודע, אך סופו של טוני סופרנו יישאר לוט בערפל לנצח.