שלב החשמל: ביקורת סרט

הבמאים האחים אנתוני וג'ו רוסו ("הנוקמים: סוף המשחק") חוזרים לביים אפוס קולנועי עתיר תקציב, והפעם את "שלב החשמל" (The Electric State) – סרט שמבוסס על ספר מאת סיימון סטאלנהג. הסרט, היקר בהיסטוריה של נטפליקס עם תקציב ענק של 320 מיליון דולר, מבטיח חוויית מדע בדיוני מרהיבה בעולם פוסט-אפוקליפטי עם נגיעות נוסטלגיות, אך האם הוא מצליח לשמר את הקסם של הסיפור המקורי, או שמא מדובר במוצר קולנועי חסר נשמה מבית ענקית הסטרימינג?

הסיפור עוקב אחר מישל (מילי בובי בראון, "דברים מוזרים"), נערה צעירה שיוצאת למסע מסוכן עם רובוט נאמן במטרה למצוא את אחיה האבוד. העלילה מתרחשת בעולם שבו בני אדם ורובוטים נלחמו זה בזה, לאחר שהרובוטים דרשו שוויון זכויות. על פניו, זהו סיפור מסע קלאסי עם דמויות שנועדו לעורר חיבור רגשי, אך הביצוע לוקה בחסר. הכתיבה חסרת תחכום, ורבים מהרגעים הדרמטיים מנופחים באופן לא טבעי ומאולץ. למרות נוכחותה המרשימה של בראון, הדיאלוגים אינם מצליחים להעניק לעלילה רובד של עומק אמיתי, והקשרים בין הדמויות נותרים שטחיים.

אחד ההיבטים החזקים ביותר של הסרט הוא העולם הוויזואלי המרהיב שהוא מציג, עם פיצוצים מדהימים וקרבות יפים המזכירים יצירות קודמות של האחים רוסו, כמו "קפטן אמריקה" ו"הנוקמים". העיצוב האמנותי בהשראת איוריו של סטאלנהג מתורגם למסך באופן מרשים, עם נופים פוסט-אפוקליפטיים מרהיבים ומכונות ענקיות שמתנשאות מעל הריסות האנושות. אך על אף שהסרט מספק חוויה אסתטית מרשימה, התחושה היא שזו באה על חשבון פיתוח נרטיבי משכנע וסוחף.

בעיית הקצב של "שלב החשמל" מורגשת לכל אורכו. למרות הפוטנציאל לסיפור מסע מותח ומרגש, הסרט מתנהל בעצלתיים, כאשר חלקים שלמים בו נגררים ללא התקדמות עלילתית משמעותית. לעיתים, קטעים מסוימים נראים כאילו נוצרו כדי להאריך את משך הסרט ולא לשרת את הסיפור עצמו, כמו סצנה מיותרת שבה מישל מנסה להוציא צעצוע ממכונה, כך שהסרט מתארך למעל שעתיים ללא סיבה. גם הרגעים שאמורים להיות מותחים או דרמטיים מתקשים לייצר אפקט רגשי של ממש, והמסע של הדמויות נותן תחושה ריקנית וחסרת עומק. השחקנים עושים כמיטב יכולתם כדי להעניק חיים לדמויותיהם, אך אפילו שמות גדולים כמו כריס פראט ("שומרי הגלקסיה") וג'יאנקרלו אספוזיטו ("שובר שורות") אינם מצליחים להרים את הסרט מעבר לבינוניות. ההופעה של פראט שטחית ברוב הזמן (גם בשל אופי הדמות אותה הוא מגלם), בעוד שבראון אמנם מגלמת את התפקיד באופן שמעורר אמינות, אך אינה מצליחה להציל את הסרט מהפשטנות שלו. הדינמיקה בין הדמויות לוקה בחסר, והחיבור הרגשי שאמור להיות ליבו של הסרט פשוט אינו מתרחש. הקשר בין מישל לאחיה מתיימר להיראות עוצמתי, אך הפלאשבקים שלהם לא מעניקים ערך רגשי משמעותי, כשהם לא מציגים את האירועים שכביכול חיזקו את אותו הקשר.

יוצרי הסרט שואפים לעסוק בקשרים שבין אדם למכונה, בבדידות ובחיפוש משמעות, אך המסרים הללו נותרים בגדר הצהרות כלליות שאינן מתורגמות לחוויה קולנועית נוגעת ללב. העלילה אינה מציעה תובנות חדשות או רגעים שיאתגרו את הצופים לחשוב מעבר למה שכבר נראה אינספור פעמים בז'אנר המדע הבדיוני. גם הפסקול, שיכול היה להוסיף לסרט עומק רגשי ולחזק את האווירה, נותר פונקציונלי בלבד ואינו תורם לנרטיב באופן משמעותי. היעדר רגעים מוזיקליים ייחודיים הופך את הסרט למנוכר אף יותר, ומונע ממנו לייצר את תחושת הרגש והעוצמה שהיו יכולים להרים אותו לגבהים חדשים.

"שלב החשמל" נמצא באזור הביניים בין סרטי מדע בדיוני מהמיינסטרים לבין יצירות אמנותיות יותר, אך נראה שהוא מתקשה למצוא קהל יעד ברור. חובבי מדע בדיוני קליל ומבדר עשויים להתאכזב מהקצב האיטי ומהיעדר האקשן הסוחף שמאפיין סרטים כמו "שומרי הגלקסיה" או "שחקן מספר אחת". מאידך, צופים שמחפשים חוויית מדע בדיוני עמוקה ומעוררת מחשבה, כמו "מטריקס" או "המפגש", עלולים לגלות שהסרט חסר תחכום ומסר משמעותי מעבר לקליפה היפה שבה הוא מתעטף. מי שמחפש להעביר מעל שעתיים בצפייה באלמנטים ויזואליים מרהיבים הלקוחים מעולמות המדע הבדיוני עשוי ליהנות ממנו, אך עבור מי שמצפה לחווייה סוחפת ומשמעותית – הסרט עלול להרגיש מאכזב. בעולם קולנועי שמלא באפשרויות טובות יותר, קשה למצוא סיבה אמיתית להמליץ עליו.

הסרט "שלב החשמל" זמין לצפייה בנטפליקס. לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן