Hacks: ביקורת עונה רביעית

בשנים האחרונות זכתה מחדש ג'ין סמארט בת ה-73 באהדת המעריצים, וזה לאחר שהתפרסמה לראשונה עוד בשנות ה-80 וזכתה בפרס האמי כבר בשנת 2008. אבל בדומה לפריצה המאוחרת של ג'ניפר קולידג' בסדרה "הלוטוס הלבן" של מייק וויט, רבים זכו להכיר את הכוכבת רק בשנים האחרונות בזכות סדרת הקומדיה המצליחה של HBO, "Hacks" שזכתה בשנה שעברה לראשונה בפרס האמי לסדרה הקומית הטובה ביותר. היום, בשיא הקריירה שלה, קשה להאמין איך רבים מאיתנו לא הכירו את השחקנית המוכשרת, שלא נאמר אייקונית הזו, שאת הפריצה המחודשת שלה עשתה בסדרה האהובה.

סמארט היא לא היחידה שזכתה להכרת הקהל בזכות הסדרה. גם השחקנית והקומיקאית הצעירה האנה איינבינדר (שהתמקדה עד כה בסטנד-אפ) עשתה בה את תפקיד הפריצה שלה. ארבע עונות אל תוך הסדרה, והכימיה ביניהן היא כבר לא עניין של חיבור קומי בלבד, אלא מסע רגשי שלם. בעונה הרביעית שהסתיימה לאחרונה, "Hacks" ממשיכה בדיוק מהנקודה שבה הפסיקה, אך מבלי למחזר את עצמה. להפך - היא שומרת על הרמה הגבוהה, מרגשת, שנונה ומצחיקה לא פחות מקודמותיה.

במרכז העלילה ניצבות שתי נשים שונות לחלוטין, החל מפער הגילאים ועד לאופי. דברה היא קומיקאית ותיקה וחסרת מעצורים ואילו אווה היא כותבת צעירה ושאפתנית שמגלמת את רוח הדור החדש והמרדני. בעונה הראשונה והמבריקה הן אולצו לשתף פעולה בעל כורחן, אך עם הזמן צמחה ביניהן מערכת יחסים ממכרת שהתפתחה לחברות עמוקה, כזאת שלא רואים בכל סדרת טלוויזיה. בעונה החדשה, הן נכנסות לשלב חדש ומפתיע במערכת היחסים כשלראשונה הן ניצבות משני צדי המתרס, לאחר שאווה סחטה מדברה את תפקיד הכותבת הראשית בתוכנית הלילה החדשה שלה.

הכנסת משבר אמון רציני למערכת היחסים ביניהן הוא מהלך מבריק שדוחף אותן לעימות שהיה באוויר כבר מהפרק הראשון של הסדרה, והוא מדגיש עד כמה כתיבת הסדרה נשארת עקבית ונאמנה לדמויות שלה. דברה כעת צריכה להתמודד עם ה"מפלצת" שהיא עצמה יצרה. אבל כבר מהרגע הראשון, לא היה ספק שגם דברה וגם אווה יהיו מוכנות לשים כל מחלוקת בצד עבור החיבור האמיתי שהיה להן, גם אם זה סותר את הדימוי הקשוח שכל אחת משתדלת לשמר. זו הסיבה לכך שהעונה הזו היא שיעור מדהים על לדעת לסלוח, להודות בטעויות העבר ולשים אותן מאחור.

במהלך העונה חוזרת שוב ושוב מטאפורת זאבי הערבות, שמסמלת את מאבק ההישרדות של שתי הדמויות בעולם הבידור אך בעיקר את המאבק ביניהן. בתחילה נראה שאווה היא ה"זאב", אך בהמשך מתברר שדווקא דברה היא זו שלה מתאימה המטאפורה. היא זו שמעכבת את ההתקדמות - של התכנית ושל הקשר. במקום להילחם היא מבינה שעליה לשחרר ולסלוח לא רק בשביל הקריירה, אלא קודם כל בשביל מערכת היחסים ביניהן. כי בסופו של דבר, "Hacks" היא סדרה על קשרים - בין דורות, בין אנשים ובין אגו לאהבה אמיתית, והיא עושה את זה מצוין. מעבר לכך, היא עדיין מלאת מודעות למדיום שבו היא פועלת, ולצד האופי הרגיש שלה היא מצליחה להיות אחת הסאטירות החדות והמשעשעות ביותר שיש כיום על המסכים. לא חסרות סאטירות ביקורתיות בנוף הקומדיות הטלוויזיוניות, במיוחד כאלה שמכוונות את חיציהן כלפי תעשיית הבידור ההוליוודית עצמה. ובכל זאת, "Hacks" מצליחה להתבלט, נותרת ממוקדת, מצחיקה ורלוונטית, רעננה, כנה וקרבית מתמיד. העונה הרביעית עוטה עליה גוון מעט רציני יותר, והדבר בולט במיוחד בהתמודדות עם נושא שכבר ליווה את הסדרה מההתחלה - מקומן של נשים מבוגרות בתעשייה.

הפעם, זה מתמקד בזירת הלייט נייט, תעשייה ששנים רבות נשלטת כמעט לחלוטין בידי גברים. זהו עולם שממנו נשים כמו ג'ואן ריברס (האישה האגדית שעל פיה, במידה רבה, מעוצבת דברה) נדחקו למרות ההישגים שלהן. "Hacks", במובן הזה, מתפקדת כמעין תיקון תרבותי. ובמקום להילחם על רלוונטיות כמו בתחילת הסדרה, הפעם הדמויות בה נלחמות על משהו חשוב הרבה יותר - על שינוי כללי המשחק.

מגיע קרדיט גדול במיוחד לצוות הכותבים, שלא רק יצרו דמות מורכבת ואנושית להפליא של דברה, אלא גם הצליחו להעניק לסדרה עומק רגשי ואמירה תרבותית שלא נופלים לרגע לקלישאות. עבודת התחקיר שלהם על עולם הקומדיה והלייט נייט ניכרת לאורך כל הסדרה, אבל יותר מזה - מורגשת גם התשוקה האמיתית שלהם לעולם הזה ולמה שהוא מייצג. זה מה שמחזיק את "Hacks" לא רק כסדרת קומדיה, אלא ככזו שנוגעת בכל הרגשות ומשאירה הד חכם, מצחיק וכואב גם אחרי שהבדיחה נגמרת. אם בעונה הרביעית סדרה עדיין מצליחה לגעת, לרגש, להצחיק ולעקוץ – אולי זה לא רק הישג טלוויזיוני, אלא הוכחה לכך שכשעושים את זה נכון, אין דבר כזה "שיא הקריירה", יש רק המשך.

הסדרה "Hacks" זמינה לצפייה ב-yes ו-HOT. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן